כבר בימים הראשונים לבואו של ר' שלום לירושלים הרגישו בו. גבוה היה משכמו ומעלה. לבושו קפוטה דהויה, חבל עבה כרוך על מותניו, לרגליו מגפיים כבדים ולראשו מגבעת מעוכה, פניו כמעט ולא נראו, שכן מכוסים היו שפם וזקן עבותים ששחור ולבן שימשו בהם יחד, עד חזהו הגיעו… היה נראה ענק מהלך.
מראשית בואו היה הסבל המבוקש ביותר. גבורתו וצייתנותו עמדו לו, הכל רצו אותו ופרנסתו היתה מצויה. החנוונים, כשנתאספו בשטיבלך ב"חורבה" למנחה מעריב, היו מדברים בו: מיהו… מאין הוא… בוודאי הוא איזה נסתר… אולי פריץ משלהם שנתגייר, כהנה וכהנה…
עברו מספר שבועות לבואו לירושלים. ערב שבת בצאתו מן המקווה נכנס אל חנותו של מוכר הממתקים חביליו. בסימנים ורמזים, ביקש לשקול לו כמה שקיות ממתקים ממינים שונים.
מה לר' שלום ולממתקים?! מחשבה טובה עלתה בלבו: בשבתות בין מנחה למעריב ראה שהילדים מתכנסים בחצר "החורבה", משחקים ומתקוטטים ורועשים ואין מי שישים לבו ויעלם על הדרך הטובה. חשב, אכנס אותם באחד השטיבלך, אחלק להם ממתקים ויאמרו עמי פרקי תהלים עד ערבית. אמר ועשה.
בשבת אחר תפילת מנחה יצא לחצר "החורבה", קרא לאחד הילדים, הראה לו את הממתקים שקנה בחנותו של חביליו. ואמר: 'קרא לחבריך…' לא עברו רגעים מועטים ומסביב לשולחן ישבו כעשרים נערים. ר' שלום ישב בראש, נטל ספר תהלים והתחיל לזמר "אשרי תמימי דרך" בקולו החזק והילדים קוראים אחריו פסוק בפסוק, וקולותיהם נתמזגו למקהלה נהדרת.
אותה שבת קנה לו "ר' שלום גיבור" הסבל הצנוע והשתקן את עולמו בשעה אחת. היתה זו חברת התהלים הראשונה בירושלים. אמירת התהלים הפכה למנהג קבוע. ר' שלום האריך ימים, שתי דורות עשה בירושלים וממנהגיו לא סר. החדר בו גר היה בחצר חרבה למחצה. סמוך לה היתה חצר שיושביה ערבים. הם היו סבורים כי אצל שכנם ישנם אוצרות כסף מתחת למרצפות. שבת אחת, כשחזר מהכותל המערבי אל חדרו, הופתע על ידי גנבים. אותם שכנים ערבים חיפשו אחרי האוצר הנעלם. משה הפתיעם בהופעתו הלא צפויה היכוהו בראשו באלות ונמלטו. ר' שלום נפל על מיטתו מתעלף. כיון ששבה עליו רוחו, נטל את הממתקים והלך אל "החורבה", כמנהגו בכל שבת.
בעת אמירת התהלים השגיחו הילדים כי פניו אינם כתמול שלשום ושהוא חלוש במקצת, אך קולו היה צלול. בסיום חילק להם את הממתקים ואחרי תפילת ערבית בירכם בשבוע טוב.
הציבור נתפזר והשמש עמד לנעול את הדלת והנה השגיח ברבי שלום יושב במקומו ואינו זע. ניגש אליו, נענעו וקרא: 'ר' שלום מה לך? נרדמת? עת לנעול את בית הכנסת וללכת…" אך ר ' שלום לא נע ולא זע. השמש נבהל וקרא להצילו, אך הצדיק נפטר.
עוד במוצאי שבת הובא רבי שלום גיבור לקבורה בהר הזיתים . רבינו, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד יצא ללוותו ואף אמר אחריו את הקדיש לאחר סתימת הגולל.
תעלומתו של הצדיק לא נפתרה עד היום. אמרו כי עתיר נכסים היה בחו"ל וחשקה נפשו בחיי קדושה בירושלים, אלא שמשפחתו לא אבתה לעזוב הכל והוא עלה לבדו.
(גיליון 'נר לשולחן שבת' פרשת ויצא – ע"פ "ירושלים של מעלה")