מספר יהודי מבית שמש: אני רוצה לומר לכם שהמשפט ”צעד אחד בשביל השני חוסך אלף צעדים בשבילי", הוא לא סתם מליצה. זה אמיתי לגמרי. בדרך כלל, כשאנחנו עושים חסד אנחנו יכולים רק לדמיין מה חסכנו, אבל אף פעם לא נדע מה באמת עמד על כף המאזניים. אני דווקא כן יודע, וזה ברור כשמש, כמה מאמצים וכמה כסף שווה קישקע, והרי דברים כהווייתם:
מנהג קבוע אימצתי לי עם השנים, להביא לשכני את מנת הפשטידה של החמין, המכונה ’קישקע', בכל יום שישי.
זה התחיל אחרי שכמה פעמים הוא טעם מהחמין הביתי שלי, ומאוד נהנה. בעקבות כך, יום שישי אחד הכנסתי לו הביתה מנת קישקע, וכך עשיתי גם בשבוע שלאחריו. בתחילה זה היה רעיון נחמד, ואחר כך זה כבר הפך לנוהג רגיל. קישקע הוא לא צריך להכין. את זה הוא מקבל ממני.
פעם אחת, באחד מערבי השבתות שבעונת הקיץ, יצאתי עם כל משפחתי לשבות בירושלים, אצל הוריי. יצאנו מוקדם, בעוד היום גדול, כך שהטלפון השיג אותי בהיותי בירושלים. על הקו השכן ושאלתו בפיו, ”אפשר לבוא לקבל את הקישקע?"
”האמת היא שאנחנו לא בבית עכשיו", אמרתי, ”אנחנו בירושלים, אבל במקפיא נשארה לי מהשבוע שעבר חתיכת קישקע. אם תיקח מפתח מהשכנים, תוכל להיכנס ולהוציא את הקישקע בשבילך".
הורדתי את הטלפון, וחשבתי לעצמי שכל העניין הזה מוגזם. לא לעניין להטריח את השכנים ולבקש מהם מפתח, בשביל הדבר הנחמד הזה ששמו קישקע. זה לא מוצר שכל כך קשה להכין לבד. אמנם קבענו לנו נוהל נעים ומקרב לבבות, אבל עכשיו אנוכי בירושלים, וגם ליבי, והוא יוכל להסתדר בלעדיי.
התקשרתי שוב לשכן והתנצלתי, ”אני חושב שזה לא לעניין להיכנס לבית שלי רק בשביל זה. השבוע אני לא יכול להביא קישקע".
אז לא.
השבת עברה עלינו בנעימים. חזרנו הביתה במוצאי שבת עייפים אך מרוצים, פתחנו את דלת הבית במפתח, וריח של צחנה עלה לקראתנו. התברר שהמקפיא נשאר למשך כל השבת פתוח כדי סדק לכל אורכו. זו הייתה שבת חמה, המזגנים לא פעלו בדירה בהעדרנו, כך שכל העופות והמצרכים שהיו במקפיא הופשרו והבאישו.
נזכרתי כי ממש רגעים ספורים לפני הנסיעה, פתחתי את המקפיא כדי להוציא צידה לדרך בעבור ילדיי – שלוקים קפואים. כנראה מתוך חיפזון השארתי את הדלת פתוחה.
כשהשכן התקשר לבקש את הקישקע, וזיכרונו של הקישקע הקפוא עלה מיד, לא העליתי בדעתי כי ברגעים אלו הקב"ה שולח לי מישהו שיסגור את הדלת של המקפיא. חשבתי אז שהטרחה לא שווה את המוצר, ובמו פי דחיתי את העזרה שנשלחה אליי משמיים.
הסיפור שהיה יכול להסתיים ב'איזו השגחה! השכן נכנס, לקח את הקישקע וסגר לי את המקפיא כמו שצריך' – נגמר אחרת. וגם זאת בהשגחה פרטית, ללמדנו…
(גיליון השגחה פרטית)