זה היה נראה לו מוזר, ממתי הולכים לבית הכנסת בשבת בבוקר עם תינוק בעגלה… התברר שהאברך הזה גר באלעד

יעקב א. לוסטיגמן

זה התחיל לפני כ-15 שנה, כך מספר לנו הרה"ג ר' משה אנגלרד, ראש בית ההוראה 'מוקד העירוב' בבני ברק, ומי שמהווה אחד הגורמים הדומיננטיים ב'קו המשיבים' שהוקם במיוחד כדי לעמוד לרשותם של מגידי השיעורים והלומדים במסגרת 'הדף היומי בהלכה', לסייע להם בהבנת הלכות הלא מוכרות בחלק ד' של המשנה ברורה.

בשעה טובה נולד לנו בננו הבכור. בעיקרון אנחנו נזהרים שלא לטלטל בשבת גם במקום שיש עירוב, אבל כנולד תינוק, נאלצים לסמוך על העירוב כדי לקחת אותו עם העגלה לסעודות שבת בבית הורים וכדו'.

ניגש אלי אברך יקר, ואמר לי, אני מבין שאתה מתכוון לסמוך על העירוב השכונתי שיש פה בשכונה שלנו. אתה בוודאי יודע כמו כולם שיש אחראי, אברך מסור שמטפל בנושא ומוודא שהעירוב עומד בכל ההידורים הנדרשים, ובכן, דע לך שהאברך הזה התפטר מהתפקיד כבר לפני שנתיים, ומאז לא נמצא לו מחליף. העירוב השכונתי שלנו אינו כל כך מהודר כמו שאתה חושב…

הלכתי לשאול ולחקור, והתברר לי שצדקו דבריו. אותו אברך שהיה בעבר אחראי מחפש בנרות מישהו שיחליף אותו, ואין אף אחד שמוכן להרים את הכפפה.

בשכונות הסמוכות

החלטתי שאני אהיה זה שייקח את הפרויקט לידיים. התחלתי לבדוק עם מי צריכים לדבר ומה צריכים לעשות, ופתאום מצאתי את עצמי מקיף את השכונה ומאתר בעיות. הבנתי שאי אפשר להסתפק על הידע הכללי שהיה לי קודם לכן, והתחלתי ללמוד את ההלכות בצורה יסודית ורצינית, וכעבור זמן לא רב זה כבר הפך לעיסוק מאוד מרכזי אצלי. למדתי את הלכות עירובין שוב ושוב, דנתי בשאלות עם מורי הוראה ידועי שם, וכמובן גם תחזקתי את העירוב בשכונה שלנו.

אדהכי והכי, מצאתי את עצמי עוזר גם לפקח על כשרות העירוב בשכונה הסמוכה, ואחר כך בשכונה נוספת, התחילו לפנות אלי מעוד מקומות, גם בערים אחרות, ובהמשך הגענו גם למושבים, שם זה כבר פרויקט הרבה יותר רציני, כי במושבים לא פעם העירוב הנו ישן ובלתי מתוחזק, כך שהוא אינו כשר בעליל, ותיקון העירוב מציל יהודים מאיסורי שבת החמורים.

רק אתמול הייתי במושב באזור פתח תקוה, אליו הוזמנתי כדי לבדוק את העירוב. לצערי הרב גילינו שם כמה וכמה מקומות שהעירוב קרוע, באחד המקומות יש עמודים ל'צורת הפתח' ואין שום קנה או חוט מעליהם, במקום אחר העמודים עצמם כבר נתלשו, וניכר שהעירוב שם פסול הרבה מאוד שנים.

בכזה מקרה אנחנו מתחילים לעבוד במהירות עצומה, ובעז"ה בשבת הקרובה העירוב שם כבר יהיה כשר, ויוכלו לטלטל שם.

מה זה בעצם 'מוקד העירוב', איך זה עובד?

שמנו לב שהבעיה עם העירוב היא לא רק חוסר הידע ההלכתי וחוסר המודעות לעניין, אלא גם הקושי הטכני. גם כשאנשים שמים לב שהעירוב נפסל, הם לא יודעים למי לפנות, עם מי לדבר, איך אפשר לתקן אותו. מגיע ועד המושב ורוצה לתקן את העירוב, אבל הם לא יודעים ממי לבקש, איפה משיגים פועלים שמכירים את התחום ויודעים להעמיד עירוב כראוי?

לכן הקמנו את מוקד העירוב, שנותן מענה מקיף. אנחנו גם משיבים לשאלות הלכתיות, גם מספקים ייעוץ והכוונה לגבי אנשי מקצוע מתאימים, גם מוכרים את הציוד המתאים והנדרש לצורך המלאכה הזאת של העמדת עירוב ותיקונו, וגם מכשירים אנשים מקומיים לפקח עליו ולזהות מתי צריכים לתקן או לפחות לשאול אם יש בעיה הלכתית.

כל אלו מרוכזים תחת מוקד אחד שזה 'מוקד העירוב', וב"ה כבר הרבה מאוד שנים שאנחנו פועלים בתחום, וזכינו להכשיר עירובין במאות יישובים וערים ברחבי הארץ.

ההכשרה כוללת לימוד של כל הלכות עירובין?

כמובן שזה משתנה. יש מפקחים בשטח שצריכים לדעת את העניין הטכני, לבדוק שמה שהיה נשמר ושאין שינויים בעירוב. לעומת זאת, לפני שש שנים פתחנו גם קורס של לימודי ההלכות באופן יסודי, להכניס תלמידי חכמים לעובי הסוגיה של עירובים, ומהם יצאו לא מעט מורי הוראה בתחום העירובין.

עד כה זכינו להכשיר למעלה מאלף מפקחים ועוד עשרות תלמידי חכמים בחסד ה' עלינו.

אתם מרגישים שהביקוש גדל?

בוודאי. הנושא הזה הוא כמו כדור שלג, ככל שהוא צובר יותר תאוצה, כך הוא גדל בקצב מהיר יותר. זה עובד לפי הרעיון של חברך חברא אית ליה, כל היחס לנושא של עירובין השתנה, זה כבר לא עוד איזה חלק מחכמת הנסתר כמו שהיה פעם, אלא חלק בלתי נפרד מהמצוות המעשיות שכל אדם צריך להיות בקי בהן ולקיים אותן מדי שבת בשבתו.

לשמחתנו אפשר לראות את השינוי גם בהיכלי התורה עצמם. אם בעבר לא יכולת למצוא מקום שבו לומדים מסכת עירובין בצורה ישיבתית, בכולל אברכים רציני, ואם כבר כן למדו כי הקפידו שם ללמוד לפי סדר הש"ס, למדו את המסכת הזאת רק זמן אחד, וחיכו בכיליון עיניים שהוא יעבור כדי שיוכלו לחזור למסכתות ה'רגילות' כביכול.

היום כבר קיימים עשרות כוללים שלומדים מסכת עירובין באופן יסודי ומעמיק, עם ראשונים ואחרונים, כותבים חבורות ומחדשים חידושים לומדים עם כל הברען והגישמאק, זה משהו שלא היה בעבר. אכשר דרא!

מה לדעתכם כדאי שהציבור ידע לפני שמתחילים ללמוד הלכות עירובין במשנה ברורה?

הכי חשוב זה לזכור שלומדים הלכה למעשה. זה נראה כמו משהו ששייך רק לאחראי העירוב בעירייה, אבל כשלומדים מבינים שזה נוגע לכל אחד ואחד.

אני רוצה לציין כמה נקודות שימחישו את הנחיצות של לימוד ההלכות הללו. קודם כל לכל עירוב יש גבול, קצה גבול עירוב… אנשים רגילים לטלטל בלי מחשבה, אבל כשנמצאים במושבים לנופש, ואפילו בערים כמו ירושלים או מודיעין עילית, כשמגיעים לקצוות אפשר לצאת בקלות מהעירוב, וזה מכשול מאוד מצוי כי אנשים בכלל לא שמים על ליבם להיזהר בנושא הזה.

והנה הלכה חשובה מאוד: מה קורה אם עברת את העירוב בטעות ומישהו צועק לך יוחנן, שים לב, עברת את העירוב ויש לך ביד גמרא… מה עושים?

התשובה היא שצריכים להמשיך ללכת בלי לעצור אפילו לרגע, ולחפש 'מקום פטור' כדי להניח עליו את החפץ שביד, כדי שלא תהיה הנחה ב'כרמלית'. נו… בשביל זה צריכים להיות בקיאים בהלכות 'ארבע רשויות' לדעת לזהות מה זה רשות היחיד, מה רשות הרבים, מה זו כרמלית ומה זה מקום פטור…

לחיות את הנושא

דבר שני, אנשים שרגילים לחיות במקום שיש עירוב ולא למדו הלכות עירובין מימיהם, ברגע שמגיעים למקום אחר, הם נכשלים. הם לא יודעים בכלל שצריכים לשאול ולבדוק, זה לא עולה על דעתם גם אם הם יודעים שיש מושג כזה שנקרא עירוב ואיסור טלטול, כי הם מעולם לא עסקו בנושא.

וכשכבר מבינים שאין פה עירוב, צריכים לדעת כיצד ניתן לסמוך על הגדר שמקיפה את החצר כדי להוציא כסא או מאכל מהבית לחצר – האם הגדר היא אכן גדר לפי ההלכה, האם יש צורת הפתח בשער הכניסה? יש הרבה הלכות שצריכים לדעת.

דרגות שונות בכשרות העירוב

בנוסף, צריכים לדעת שיש הרבה דרגות בעירוב. יש עירוב של רבנות… אנשים מקפידים מאוד על כשרות המאכלים, ולא יסתמכו על פחות מהבד"ץ הכי מהודר, אבל בעירוב… הם חושבים שכל העירובין הם אותו הדבר, ולא היא! יש הרבה מאוד דרגות של כשרות העירובין, וחלק גדול מהעירובים הם בדרגה מאוד מאוד נמוכה, משהו שאם זה היה עניין של כשרות המאכלים לא היית מעז להכניס לפה, אבל כשזה עירוב, סומכים על קולות מופלגות והיתרים מרחיקי לכת. מי שלומד את ההלכות מבין על מה אני מדבר!

הצילו! תחום שבת!!!

דבר נוסף שעם ישראל ירוויח מלימוד הלכות עירובין, זה החדרה למודעות של תחום שבת, וחומרת העניין.

לרוב האנשים זה לא נוגע רוב השבתות, אבל לכל אחד זה נוגע פעם בכמה שנים, אולי פעם בכמה עשרות שנים, וכשזה קורה, אפשר להיכשל באיסור חמור של יציאה מחוץ לתחום.

רבותי, תחום שבת זה לא כזה גדול כמו שחושבים. אלפיים אמה, זה נשמע הרבה, אבל בפועל זה בערך קילומטר אחד, לפי רבי חיים נאה אפילו פחות. הליכה של רבע שעה מוציאה אותך מתחום שבת, ואם בהליכה מהירה עסקינן, אפילו פחות מעשר דקות…

חוסר ידיעה

סיפר לי תלמיד חכם המתגורר בפתח תקוה שלמד אצלנו בקורס, הוא יוצא בשבת בבוקר לבית הכנסת, ופוגש אברך לא מוכר שצועד עם עגלה ותינוק, ומחפש בית כנסת כדי להתפלל שחרית. זה היה נראה לו מוזר, ממתי הולכים לבית הכנסת בשבת בבוקר עם תינוק בעגלה… התברר שהאברך הזה גר באלעד והוא פונה בלילה לבית החולים שניידר, עם התינוק שלא חש בטוב. לאחר כמה שעות במיון שחררו אותו והוא החליט לחזור לאלעד ברגל. לא עלתה על דעתו שיש בזה בעיה של תחום שבת, כי אלעד ופתח תקוה מאוד קרובות… אפשר לראות מהקצה של פתח תקוה את הקצה של אלעד.

האמת היא שבין אלעד ופתח תקוה יש מרחק של שניים וחצי קילומטרים, כלומר, יותר מפעמיים תחום שבת. המשמעות היא שאפילו עירוב תחומין אי אפשר לעשות, כי עירוב תחומין יכול להוסיף עוד 'תחום' אחד, כלומר עוד אלפיים אמה נוספות מעבר לאלו הראשונות, אבל לא יותר מזה.

אבל לא רק תחום שבת היה שם, אלא אותו אברך גם רצה לצעוד את כל הדרך עם העגלה והתינוק, כלומר להוציא מרשות היחיד ולאחר מכן להכניס בחזרה, ולא זו בלבד, אלא גם לטלטל עוד ועוד ד' אמות. כמובן שהוא העמיד אותו על חומרת העניין, והאברך ההוא שעשה זאת בתמימות מחוסר ידיעה, סבר וקיבל, והתארח אצל התלמיד חכם שהציל אותו מאיסור שבת, עד מוצאי שבת, אז חזר בחזרה לביתו שבאלעד.

בוודאי אתם נתקלים בלא מעט סיפורים מהסוג הזה?

זה אולי מקרה קיצוני של טלטול ממש, רוב האנשים כן מודעים לזה שהדבר אסור, אבל כשלומדים מבינים שזה הרבה יותר מרק להוציא ולהכניס, יש פה עולם שלם של מושגים והלכות שצריכים ללמוד. לא מזמן היה לנו סיפור עם אחד מבוגרי הקורס אצלנו שהגיע עם הכולל לנופש במתחם סגור בתוך קיבוץ שאינו מוקף עירוב, אבל אמרו שכל המתחם עצמו סגור עם גדר, ורצו לסמוך על זה. הוא יצא להקיף את המתחם בערב שבת, וגילה שבאחד המקומות הגדר נפלה והיא כמעט שכובה על הרצפה באורך של כ-15 מטר, מה שכמובן פוסל את העירוב הזה מכל וכל. היה זה חצי שעה לפני שבת, הם עבדו שם עד הרגע האחרון, אברכים רבים יחד, משכו את הגדר וגררו אותה עד שהצליחו איכשהו להעמיד אותו, וסמכו אותה בכיסאות וחפצים שונים ומשונים, לבסוף היתה להם גדר כשרה מבחינה הלכתית, עם חותמת כשרות של אחד מבוגרי 'מוקד העירוב'.

הכלל של כל האמור הוא אחד: כשלומדים, מבינים כמה זה חשוב ללמוד. בוא ללמוד הלכות עירובין, כל מי שכבוד השבת יקר לו, כל מי שידיעת ההלכה חשובה לו, כל מי שמבין שלימוד עירובין אינו צריך להישאר מחוץ לתחום!

מכשירי העירוב

העירוב מורכב מגדרות וצורות הפתח

גדרות – ישנם כמה אפשרויות, גדר ביטחון של הישוב, גדר של חצר, קיר אבן, או הבנינים עצמם אם הם צמודים ברצף.

צורת הפתח – הם העמודים והחוטים המצויים כיום, עמוד מכאן ועמוד מכאן, והחוט הוא המשקוף שיושב מעל העמודים.

לצורך תחזוקת העירוב משתמשים במגוון מכשירי עזר

המוצרים: עמוד וראש העמוד, מוט טלסקופי, חוט דיג, מגזמה. לחי. מדחוט.

א. ראש העמוד – צורת העמוד המקצועי הוא, כיפה מעוגלת מברזל המכסה את ראש הצינור, ובמרכז הכיפה מחברים צורת V שנועד להחזיק את החוט מעל העמוד, שלא יגלוש לצד ושלא יפול.

במקרים שאין לעמוד ראש מתאים, יש מוצר מיוחד "ראש הלבשה", שהוא חתיכת צינור עם הראש המקצועי, ומלבישים אותו מעל העמוד. יש ראש שמתלבש ונכנס לתוכו, ויש ראש עם צינור רחב שעוטף אותו, בהתאם למצב העמוד.

ב. קשירת החוט בעבר נעשתה על ראש העמוד, אך כיום ברוב המקומות הקשירה נעשית למטה בצידי העמוד, כדי לחסוך מלעלות על סולם גבוה לראש העמוד.

ג. מוט טלסקופי – נועד להעלות את החוט לראש העמוד בלי לטפס על סולם. המוט מתקפל לאורך פחות משני מטרים ונפתח לגובה של חמשה מטרים, כעין גובה העמוד, ועימו מרימים את החוט, ומניחים בין שני הווים שבראש העמוד, החוט משתלשל וקושרים אותו בצד.

ד. חוט העירוב – לעירוב משתמשים בחוט מיוחד שיש לו עמידות בשמש לאורך זמן, כיון שכל מוצר פלסטיק מתייבש בשמש ונשבר, מכניסים בייצור חומר מיוחד. אך גם זה אינו פותר לגמרי את ההתייבשות, ולאחר כמה שנים החוט מתייבש ואז הוא יכול להיקרע מכל דבר קל.

החוט המצוי היום בארץ הוא חוט דיג מיוחד, עובי 1.6 מילימטר, שיכול לשאת משקל של 100 קילו, יש לו גם תנאים טובים לעמוד מתוח, כדי לצאת ידי הסוברים שחוט מתנדנד אינו כשר.

ה. מגזמה – משמשת הרבה לגזום ענפים הנוגעים בחוט, שהם מנדנדים אותו ומזיזים אותו לצד ופוסלים אותו. יש מגזמה מיוחדת המתחברת למוט הטלסקופי, וכך אפשר לגזום עצים בגובה חמישה מטרים כגובה החוט. המגזמה עשויה כעין מספריים, עם חוט ארוך, ומושכים את החוט והמספריים חותכים.

ו. סרט סימון – יש שקושרים על החוט של העירוב סרט אדום, והוא נועד להקל על הבודק מידי שבוע שיוכל לזהות את החוט ממרחק, ובכך יוכל לזרז את הבדיקה.

ז. מד תל המתלקט – במקומות שסומכים על הר משופע שייחשב כמחיצה לעירוב, יש צורך למדוד את רמת השיפוע, אם עולה י' טפחים מתוך ד' אמות (כמבואר במשנ"ב סימן שמ"ה סק"ה). מכשיר זה נעשה על ידי הג"ר יואל שילה שליט"א וכולל מחט התלויה במרכזו, כמו מחוגה שיורדת לפי השיפוע של המכשיר על הקרקע, ומסומן על הלוח מאיזה רמת שיפוע מגיע לשיעור תל המתלקט.

ח. לחיים – יש שני סוגי לחיים בהלכה, לחי של הגמרא והשו"ע הוא נעשה בפתח מבוי שרחבו רק עד י' אמות, כחמישה מטרים. ולא משתמשים בו כיום כלל, כמי שמבואר בסימן שס"ג סעיף כ"ו ברמ"א ומשנ"ב.

סוג שני של לחיים הם משמשים עמוד של צורת הפתח, ומכוונים אותם כנגד החוט. דבר זה נצרך כאשר החוט אינו מעל העמוד, אלא קשור לחלון של בית, או חוטי חשמל שאינם מעל העמודים, ואז לחי הוא העמוד. גבהו י' טפחים [לחומרא 100 ס"מ], ורחבו לפי הצורך, בשיעור שיהיה ברור שהוא תחת החוט. והרוחב המצוי כיום הוא כשלושים ס"מ.

ט. מדחוט – מכשיר מיוחד למדידת מקום החוט, כדי לכוון את הלחי תחתיו, דבר שקשה לראות במראה עין, כי יש הטעיה אופטית. ובהרבה מקומות שלא מדדו גילו שהלחי לא היה מכוון והעירוב היה פסול. לכן חייבים מדידה במכשיר.

מכשיר זה נבנה בייצור עצמי ע"י מוקד העירוב, ע"פ הכוונתו של הג"ר נח ברנשטיין זצ"ל. בתוכו יש מראה, ומעליה תלוי מחט, שע"י ההסתכלות במראה בזווית מסויימת שבה נראית כל המחט כנקודה בלבד, ניתן לזהות אם החוט נמצא במקום המדויק. ודבר זה דורש מיומנות מיוחדת.

יש מקומות שמשתמשים במד לייזר דיגיטלי שיש בו גם פילוס עצמי, וזה משמש בעיקר בחו"ל שבודקים בלילה. אבל בארץ שבודקים ביום הלייזר אינו נראה ואינו מועיל.