באיזה מקרה מתירה מערכת ההשקיָה את הטלטול במִדשאה ציבורית? ובאיזה מקרה חובתו של אדם לנעול את ביתו למשך כל השבת חוץ מבשעת הכניסה והיציאה?

הרב ישראל מנדלסון

ביום ראשון י"ז בכסלו תשפ"ו, יתחילו בעז"ה המוני בית ישראל לומדי 'הדף היומי בהלכה', את החלק הרביעי של משנה ברורה, העוסק ברובו בהלכות עירובין. לגבי רבים מהלומדים, עירובין הוא מושג מרתיע. ואכן, כבר בזמן רבותינו הראשונים נחשבו הלכות עירובין לְקָשׁוֹת במיוחד, כפי שכתב המהרי"ל: "שדיניהם רחוקים מדעת הבריות… אשר קשה לדעת סברתם", אך המהרי"ל עצמו כבר כתב, שלכן האריכו רבותינו הראשונים בפירושם להלכות אלו – כדי שתהיינה מובנות היטב לכל אדם. הוי אומר, הלכות עירובין לא נועדו להבנתם של תלמידי חכמים בלבד, אלא באפשרותו של כל לומד באשר הוא להבינן היטב.

בלימוד 'הדף היומי בהלכה', קל הרבה יותר ללמוד את הלכות עירובין. המשנה ברורה עצמו כבר טרח להסביר את כל המושגים בשפה ברורה, ולפשט כל הלכה מורכבת באמצעות הקדמה מפורטת של יסודות ההלכה. ולצד זאת, הביאורים של 'דרשו', המשלימים את ההבנה באמצעות הסברים נוספים, ובעיקר – באמצעות איורים רבים, מושקעים ומדויקים. וגם, המוספים המפורסמים של 'דרשו' – המשביחים את ידיעת ההלכה במובאות מגדולי הפוסקים, ומתרגמים הלכות רבות למציאות השכיחה בימינו אנו, כדי שהלומד יוכל ללמוד על מנת לקיים, בשלימות!

לא במקרה, הגימטריא של 'לימוד דיני עירובין', היא 'בְּדִרְשׁוּ'.

לא לכל אדם?

דא עקא, שבעיני רבים מהלומדים נתפסות הלכות עירובין כבעלות משמעות מעשית למתקיני העירוב בלבד, או לרבנים המכריעים בשאלותיהם, אך לא לכל אדם. זו תפיסה לא נכונה, אך תחילה יש לציין, כי גם לו היתה תפיסה זו נכונה, עדיין יש תועלת מעשית מאוד בלימוד הלכות אלו.

כלומר?

בתאריך בו מתחילים את לימוד הלכות עירובין ב'דף היומי בהלכה', י"ז בכסלו, חל יום פטירתו של הסבא מנובהרדוק, רבי יוסף יוזל [בן רבי שלמה זלמן] הורביץ זצ"ל. בהקדמת ספרוֹ 'מדריגת האדם' כתב הסבא: "בכל דיני התורה, צווייה ואזהרותיה לפי סדר ההלכה, גנוז אור גדול להאיר את הדרך לאדם הנבוך, להגיע על ידם לשלימות האמתית". "בכל דיני התורה גנוז אור גדול", דהיינו, גם בהלכות עירובין. לכן, משמעות מעשית יש בלימוד כל פרט ופרט מהלכות עירובין "לפי סדר ההלכה", בהארת הדרך לקראת השלימות האמיתית.

משמעות מעשית

ברם, כאמור, גם משמעות מעשית של ממש יש ללימוד הלכות עירובין, לכל אדם ובכל שבת. רק כדי לשבר את אוזני הלומדים, נציין מספר נדונים הפזורים על פני הלכות עירובין, המצויים מדי שבת בשבתו בכל בית יהודי: האם צריך לנקות את הפה משיירי מאכל לפני יציאה לרשות הרבים? האם מותר לשפוך מים במרפסת כשהם יוצאים דרך המרזב לחצר הבניין? האם בקומה גבוהה מותר להוציא חפץ אל מעבר למעקה המרפסת? ואֵילו חפצים מותר להכניס בשבת מחדר המדריגות לדירת המגורים?

וגם מחוץ לבית: באיזה אופן מותר לכתחילה לטלטל ברשות הרבים יותר מארבע אמות? האם מותר להוציא בשבת חפץ שנפל תחת רכב החונה ברחוב? האם צריך לעשות 'עירוב חצרות' במלונות ובבתי חולים? וכיצד ינהג אדם ש'נתקע' ברכבו בכביש בין עירוני קרוב לכניסת השבת?

הלכות מסקרנות

בנוסף על המשמעות המעשית של הלימוד, פזורים על פני הלכות עירובין נדונים מרתקים, כמו: מדוע מותר להשתמש בשבת בצינורות הניקוז שבבתים ללא חשש ל'הוצאה' לרשות הרבים? בבית הכנסת נבנה היכל ענק במיוחד – היתכן שאסור לטלטל בתוכו סידורים? מדוע צריך למתוח את חוטי העירוב בחוזקה? והאם מודדים את תחום העיר על פי סבירות של בנייה עתידית?

ואף הלכות 'מסקרנות' נשמעות כחידות לשולחן שבת של תלמידי חכמים: באיזה מקרה מתירה מערכת ההשקיָה את הטלטול במִדשאה ציבורית? איזו משמעות יש לסורגי הזזה בנוגע ל'עירוב חצרות'? איזו הלכה בהלכות 'תחומין' לומדים מהלכות אבידה ומציאה? וגם: באיזה מקרה חובתו של אדם לנעול את ביתו למשך כל השבת חוץ מבשעת הכניסה והיציאה?

וכמו בכל חלקי התורה, גם בהלכות עירובין שזורות ידיעות מעניינות, ההופכות את הלימוד לחווייתי ומעשיר. והנה מספר דוגמאות: מדוע מותר לאליהו הנביא לעבור מברית לברית בשבת למרות המרחק שביניהן? ומדוע לא עושים 'קידוש לבנה' בשבת וביום טוב? מדוע לא מתחשבים להלכה בכך שהיקפו של עיגול הוא כ־3.14? מהי משמעות הביטוי הכפול "כל העולם כולו"? האם מותר לכהן בזמן הזה לאכול 'חלה'? מה נהג האריז"ל לאכול בסעודות השבת? ו… האם מותר לפרוח באוויר בשבת על ידי אמירת 'שֵׁם'?

מעט היכרות

השולחן, אפוא, ערוך, והמשנה – ברורה. לא נותר לנו אלא להיכנס פנימה ו'לאכול'.

אך לפני הכניסה, מעט היכרות:

בהלכות שבת שבחלק ד' של המשנה ברורה, ישנם 72 סימנים, המחולקים ל־5 קבוצות. 15 הסימנים הראשונים [שמה-שנט] עוסקים בהלכות 'רשויות שבת', כלומר, הגדרת ארבעת סוגי המקומות השונים: רשות הרבים, רשות היחיד, 'כרמלית' ו'מקום פטור', והלכותיהן. 6 הסימנים הבאים [שס-שסה] עוסקים בהלכות 'מחיצות', כולל אופני ה'תיקון' הנדרשים לחצר ול'מבוי' כדי שיהיה אפשר לטלטל בתוכם. ולאחר מכן, 30 סימנים [שסו-שצה] העוסקים בהלכות 'עירוב חצירות'. בהמשך, עוברים להלכות 'תחומין', שבהן 12 סימנים [שצו-תז] העוסקים באיסור היציאה אל מחוץ לתחום ובאופני מדידת התחום, ו־9 סימנים נוספים העוסקים ב'עירוב תחומין', שמשמעותו הרחבת התחום.

סקירת מושגים

ולקראת תחילת לימוד הסימנים הראשונים, העוסקים ב'רשויות שבת', נסקור בקצרה את המושגים:

אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'הוצאה', הכוללת: העברה של חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, ולהיפך; וכן טלטול חפץ ברשות הרבים לטווח של חמש אמות ושלוש חמישיות האמה. טווח זה נקבע על פי אלכסון הריבוע של ארבע אמות מרובעות, ולכן הוא נקרא בכל מקום 'ארבע אמות'.

רשות היחיד, היא שטח על פני הקרקע שמידות אורכו ורוחבו הן ארבעה טפחים לפחות; והוא מוקף במחיצות שגובהן עשרה טפחים לפחות. וכן חפירה שמידות שטחהּ כנ"ל, ועומקהּ עשרה טפחים לפחות.

רשות הרבים, פירושה, רחובות ושווקים הפתוחים משני עבריהם להילוך הרבים, ודרכים בין־עירוניות; שאינם מקורים, נמצאים במקום שאינו מוקף חומה, ומידות אורכם ורוחבם הן שש עשרה אמה לפחות. ולדעת ראשונים רבים, רשות הרבים מדאורייתא היא רק כזו הנמצאת בעיר שעוברים בה 'שישים ריבוא' – שש מאות אלף – איש בכל יום, ככמוּת האנשים המינימלית שהיתה מצויה ברשות הרבים שבמדבר, על פי המספר המפורש בתורה.

איסור מדרבנן

בנוסף, ישנה 'רשות' המכוּנָה 'כַּרְמְלִית', שמדאורייתא אין איסור להעביר ממנה – ואליה – חפצים, או לטלטל בתוכה; אך חכמינו ז"ל אסרו להעביר ממנה ואליה, וכן לטלטל בתוכה, כדין רשות הרבים.

הכרמלית היא מקום שאין לו מחיצות, ולכן אינו רשות היחיד, אך מאידך, אינו משמש להילוך הרבים, כגון: א. שדה פתוח. ב. רשות היחיד שיש לה מחיצות משלושה צדדים בלבד, ובצד הרביעי היא פתוחה לרשות הרבים, ואין לה 'היכר' להבדיל בינה ובין רשות הרבים. ג. כל מבנה, בליטה, תל עפר וכדומה, הנמצאים ברשות הרבים, אשר גובהם משלושה עד עשרה טפחים, ולא עד בכלל, ושטחם ארבעה על ארבעה טפחים לפחות; שמחמת גובהם אין הרבים דורכים עליהם ולכן אינם נחשבים כחלק מרשות הרבים, ומאידך, מחמת שטחם הם מקום 'חשוב' דיו בכדי להוות רשות נפרדת.

בהקשר זה, יש לציין את ה'קרפף יותר מבית סאתיים' שתופס נתח נכבד מהלכות עירובין. מדובר בשטח המוקף מחיצות שגובהן עשרה טפחים, והוא גדול יותר מ'בית סאתיים', כלומר, שטח הראוי לזריעת יותר מסאתיים של תבואה – כ־1,152-1,658 מ"ר, לשיטות השונות – אשר חכמינו ז"ל אסרו לטלטל בתוכו חפץ למרחק של יותר מארבע אמות, כדין כרמלית, אלא אם כן הוא משמש לדירת אדם או לצורכי הדירה, והקפתו במחיצות נעשתה בידי אדם לשֵׁם שימוש זה.

מקום פטור

'רשות' נוספת לענין מלאכת הוצאה, היא 'מקום פְּטור', שאף מדרבנן מותר להעביר ממנו לכל רשות אחרת, או להעביר אליו מכל רשות אחרת. 'מקום פטור' הוא מקום שאינו רשות הרבים, ואינו רשות היחיד, ואינו 'כרמלית', דהיינו: א. מקום ברשות הרבים, הגבוה מרשות הרבים שלושה טפחים לפחות, כגון תל עפר; ואין בו בו שטח של ארבעה על ארבעה טפחים; כלומר, אף אם אורכו אלף אמה, אך רחבו פחות מארבעה טפחים – הריהו מקום פטור. וכן מקום הנמוך מרשות הרבים שלושה טפחים לפחות, כגון חפירה, פיר, וכדומה, ואין בו שטח של ארבעה על ארבעה טפחים. ב. החלל שמעל לרשות הרבים או לכרמלית, בגובה של למעלה מעשרה טפחים.

ולסיום, אם הזכרנו את 'הכרמלית', נשתף את הלומדים בידיעה מעניינת אחת מבין הידיעות הרבות שתיכנסנה לאוצרותיהם בלימוד הלכות עירובין:

מדוע נקראת ה'כַּרְמְלִית' בשמהּ זה? הראשונים כתבו טעמים שונים לכך: א. על שֵׁם ה'כַּרְמֶל' שבתורה, שהוא כינוי לתבואה שאינה לחה לחלוטין ואינה יבשה לחלוטין, אלא בינונית; וכשם שתבואה זו בינונית היא, כך רשות זו בינונית היא – לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. ב. על שֵׁם הכתוב בספר ישעיהו: "יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ", שפירושו, יער בעל עצים גבוהים, וכיוצא בו, מקום אשר אינו עשוי להילוך הרבים, אך אינו רשות היחיד; וכך גם כרמלית זו – מקום שאינו עשוי להילוך הרבים היא, אך אינה רשות היחיד. ג. כרמלית מלשון 'כְּאַרְמְלִית' – כאלמנה, על פי תרגומה הארמי של המילה 'אלמנה' – 'אַרְמַלְתָּא'; דהיינו, כאלמנה שאינה בתולה ואינה נשואה, כך כרמלית זו אינה רשות הרבים ואינה רשות היחיד.

ברכה שלוחה

הברכה שלוחה בזאת ללומדי 'הדף היומי בהלכה' די בכל אתר ואתר, הותיקים והמצטרפים החדשים, שיאיר להם האור שגנוז בכל דיני התורה, להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, באהבה! וישמעו בשמיעת הלב את הֵדָּהּ של אותה בת קול שיצאה בשעה שתיקן שלמה המלך עליו השלום את 'עירוב חצרות': "בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי".