קנאתו של ה'אור לציון'
בתקופת זקנותו של מרן הגאון חכם בן ציון אבא שאול זי"ע, היה מגלה בפני תלמידיו את קנאתו ביהודים הזוכים לקיים מצוות שהוא בחולשתו אינו יכול לקיים. בוקר אחד, כשנכנס למסור שיעור, אמר לתלמידים: 'אני מקנא בכם! אתם גדולים יותר ממני!' נרעשו התלמידים ולא הבינו את כוונתו, והוא הסביר: 'במעשה אתם גדולים ממני! אני כבר לא יכול לעשות כמותכם, אתם עוד יכולים!'.
כששמע פעם מאחד מראשי ישיבת 'פורת יוסף' שהוא ממהר לנסוע לתל אביב. בירר חכם בן ציון אבא שאול: מה יש למעלתו לסדר בתל אביב? והלה ענה: הוזמנתי לדרוש ברבים בכנס חיזוק שנערך לפני אלפי יהודים באולם ענק בתל אביב. התפעל חכם בן ציון ואמר לו: 'מעולם לא דיברתי אחד בפה ואחד בלב ואני אומר לכם באמת ובתמים – אני מקנא בכם! אני מקנא בכם שאתם זוכים להרביץ תורה ולזכות את הרבים, אני מקנא בזכויות שלכם!'
תחרות במוצאי יום כיפור
בהיותו אברך צעיר, היה הגאון רבי ברוך מרדכי ליפשיץ זצ"ל, בעל שו"ת 'ברית יעקב', לומד בהתמדה עצומה בבית המדרש בעיר 'וולקוביסק' אשר בליטא, שם היה סמוך על שולחן חותנו מעשירי העיר. באותו בית המדרש ישב והגה בתורה בהתמדה עצומה גם הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, לימים אב"ד קובנא.
מתוך קנאת סופרים המרבה חכמה, היה כל אחד משני השקדנים משתדל להתמיד כמו חבירו ואף יותר מכך, כך הייתה כעין תחרות סמויה בין השנים מי ישכים לבוא לבית המדרש קודם חבירו. אם האחד קם בשעה 4, היה השני מקנא בו ומקדים לקום ב 3- וחצי, וכן הלאה.
שנה אחת, בערב יום הכפורים ביקש רבי ברוך מרדכי מחמותו שתכין לו בביתו סעודה קטנה בעבור מוצאי יום כפור, כדי שיוכל לסעוד את לבו במהירות במוצאי הצום, ולחזור לבית המדרש עוד טרם שחברו רבי יצחק אלחנן יבוא לשם. היא שמחה למלא את בקשתו, ואכן תיכף במוצאי יום כיפור חזר רבי ברוך מרדכי לביתו, הבדיל על הכוס, אכל בזריזות, ומיד אץ ורץ לבית המדרש…
אבל כאשר הגיע לבית המדרש, השתומם בשומעו את קול התורה של רבי יצחק אלחנן מתנגן בחלל. התברר שהפעם הוא הצליח להקדים אותו… 'האם לא הלכת לטעום דבר מה אחרי התענית?' – שאלו רבי ברוך מרדכי. החזיר לו רבי יצחק אלחנן בחיוך: 'אני הבנתי שבוודאי תבקש מאת חמותך שתכין לך בבית סעודה כדי שתוכל למהר ולחזור לבית המדרש, גם אני עשיתי כן, אלא שאני לקחתי עמי את הסעודה לבית המדרש, כך הספקתי להתחיל ללמוד לפניך…
מקנא בבקיאותו של הגאון
כל התורה כולה שגורה היתה על לשונו הגאון רבי דוב בעריש ויידנפלד זי"ע, גאב"ד טשעבין, ובקיאותו העצומה בכל חדרי תורה הפליאה את לומדי התורה. פעם אחת כאשר הזדמן הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זי"ע, גאב"ד בריסק, למחיצת הרב מטשעבין והם שוחחו ביניהם בדברי תורה, נדהם הגרי"ז מבריסק מבקיאותו השופעת של הרב מטשעבין, הוא התמלא קנאת סופרים, ובשובו הביתה אמר לבניו בהתרגשות: 'בימים הקרובים, אני עוזב את כל דרכי הלימוד, ואני מתיישב כעת לרכוש בקיאות בתורה… כך במשך ימים אחדים לא נתקררה רוחו והיה יושב וגורס דפי גמרא, מסכת אחרי מסכת, עד שהיו כולם שגורים בפיו.
(גיליון 'תורה שבכתב')