את הסיפור המשעשע שלפנינו צדו עינינו בקריאת הגיליון הנפלא 'פניני פרשת השבוע' של המג"ש המפורסם הרה"ג ר' אשר קובלסקי שליט"א. לדבריו, ניתן ללמוד לקחים טובים רבים מתובנותיו הייחודיות של הסיפור, בפרט במידת החסד האמורה להיות נר לרגליו של כל איש יהודי באשר הוא, ומעשי אבות סימן לבנים בקריאת הפרשיות הללו על מידותיהם הטהורות של אבותינו הקדושים. הנה הוא הסיפור ככתבו וכלשונו:
שעת ערב נעימה בבית משפחה אחת, הפכה לבהלת ענק. לפתע, ללא כל התראה, גילו בני הבית אורח זר ולא רצוי… עכבר מתרוצץ בסלון, ומיד קמה זעקה גדולה ומרה… כפי שניתן לתאר את הסיטואציה, העכבר הכניס את בני המשפחה לחרדה. אלו בורחים ואלו רצים, אלו 'חשים' אותו מטפס עליהם ואלה 'בטוחים' שראו אותו חולף מתחת לרגליהם…
אב המשפחה הובהל מיד לזירה, וכהרף עין החל לברר מי יכול לטפל בעניין. תוך כדי כך, מתברר לו כי בשכונתו מתגורר יהודי פלוני, איש חשוב ונשוא פנים, שפתח לא פחות ולא יותר – גמ"ח עכברים. הוא למד קצת את מקצוע לכידת העכברים, ומאז הוא מתנדב בשמחה להיקרא לבתים, להניח את מרכולתו ומלכודתו, ולחולל לכידות עכברים מופתיות…
האב חש מאד שלא בנוח לפנות אליו. מדובר בתלמיד חכם נכבד, מהיושבים ראשונה בבית הכנסת. האם נאה להטרידו בענייני עכברים?! אולם בני שיחו אמרו לו כי אדרבה, האיש למד את רזי המקצוע כדי לקבל קריאות. הוא רוצה ושואף לסייע לכמה שיותר אנשים להיפטר ממכת העכברים. "הוא מאד ישמח לבוא ולעזור לך בלכידתו של האורח הלא רצוי", הוסיפו כמה שכנים מסורים.
לנוכח זאת מיהר האב להזמינו, ותוך כדי מלאכתו קשר עמו שיחה בבקשו להבין: כיצד הגיע למקצוע הזה ולמה פתח דווקא 'גמ"ח עכברים'?!
תשובתו הפליאה אותו מאד וכמה היא מחייבת כל אחד מאתנו:
"תראה", השיב האיש הנכבד בחיוך רחב, "אחרי שמרן הסטייפלער זצוק"ל נפטר, הבנתי שנוצר מחסור בסנדקים… שהרי אותו גאון וצדיק שימש כסנדק לתינוקות רבים ועכשיו אין מי שיעשה זאת. פתחתי אפוא 'גמ"ח סנדקאות', הצעתי לבוא ולשמש כסנדק בכל ברית מילה, אולם לא היה ביקוש… גדולי עולם 'השתלטו' לי על הגמ"ח, אנשים ביקשו שדווקא הם ישמשו כסנדקים והגמ"ח שלי נותר מחוסר עבודה…"
"או אז הבנתי", המשיך האיש וחיוכו התרחב, "שבנושאי גמ"חים צריכים להיות יצירתיים ובלעדיים. אני רוצה לפתוח גמ"ח – אבל רק כזה שלא יהיו לי מתחרים, משהו שיישאר שלי, שתמיד יהיה לו ביקוש ואני אהיה האיש שיכול לסייע בו. הבנתי שבתחום העכברים זה אפשרי, וכך פתחתי 'גמ"ח עכברים', וראה זה פלא: איש טרם חיקה אותי! אני בלעדי ממש! התחום הזה רק נותר שלי!"
האיש סיים את דבריו הנכוחים, והוסיף בקריצת עין: "אנשים נוטים להרבות בפתיחת גמ"חים, אבל יש תחומים שענף הגמ"חים רווי בהם, ומה העניין לפתוח עוד אחד? לא כן אם מישהו יפתח 'גמ"ח אוזניים' ויספק אוזניים קשובות לכל מר נפש החפץ לשפוך את ליבו, או אם מאן דהוא יפתח 'גמ"ח דַּחַף, שיפזר מילים טובות לכל אדם במעלה הדרך, דחיפה הגונה להצלחה. לגמ"חים האלה יש ביקוש, ובינתיים יש בהם מחסור גדול…"
הגר"א קובלסקי מסכם את הסיפור הזה שנלקח מתוך גיליון 'אז נדברו' וכותב:
"הסיפור הזה מעורר חיוך והערכה, אבל גם מחייב: אחים יקרים, גמילות חסד לא חייבת להיות פרויקט ענק, ארגון רב זרועות, גיוס הון בהיקף רב. גמילות חסד ניתן לקיים – ויש ביקוש רב לענף הזה – במילה טובה, בחיוך מלבב, בדחיפה מלהיבה…
"הבה נפתח גם אנו גמ"ח משלנו, בלי לוגו, ללא משרד או טלפון… גמ"ח מְהַלֵּךְ, שנותן בכל מקום את העזרה הדרושה, את הטפיחה על השכם, את העידוד לכל מי שאנו באים עמו במגע. לגמ"ח כזה יש ביקוש עצום והמחסור גדול, הרימו את הכפפה ותזכו להרבות חסד בעולם!"
(הרב יוסף מאיר האס – המבשר תורני)