אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'התופר'. מהות מלאכה זו, היא חיבור שתי יריעות בד ואיחודן באמצעות חוט. ואף תֶּפר אחד, דהיינו תחיבה של המחט והחוט פעם אחת בכל יריעה, אסור; אולם, אין חיוב קרבן חטאת אלא בשני תפרים, דהיינו, שתוחב את המחט פעם אחת בשתי היריעות וחוזר ותוחב את המחט לכיוון השני, בתוספת קשר כלשהו בראשי החוט על מנת למנוע את היפָּרמות התפרים; או בשלושה תפרים ויותר, דהיינו שחוזר ותוחב את המחט פעמִים נוספות בשתי היריעות. והצמדת חלקי בגד זה לזה על ידי מחט או 'סיכת ביטחון' – לדעת המשנה ברורה אסורה בשבת, אם תוחב את המחט או הסיכה פעמיים בשני חלקי הבגד, וכן הורו המנחת יצחק והגרש"ז אויערבך זצ"ל; ולדעת החזון איש יש להקל בדבר, משום שחזותה של המחט או הסיכה מוכיחה שאין זו תפירה, אלא כסגירת בגד בכפתורים שבוודאי אינה נחשבת כתפירה, וכעין זה כתב גם האגרות משה. ועוד כתב האגרות משה, שחיבור במחט או בסיכה לזמן קצר מותר לכל הדעות.
ושתי יריעות בד שחוּברו יחד בתפירה, והתפרים התרופפו באופן שהיריעות אינן צמודות זו לזו, אסור למתוח את חוט התפירה על מנת להצמיד את היריעות. אולם, שרוך המושחל בכובעי מעילים וכיוצא בו, הורה הגר"נ קרליץ זצ"ל שמותר למותחו על מנת לכוֵץ את הבגד ולהצמידו לגוף, וכן מותר לרופף את השרוך; אך אם מכוֵץ את הבגד במידה כזו שיכול לפושטו וללובשו בעודו מכוּוץ, ויתכן שיותירו כך לעולם – אין לכווצו בשבת. וחיבור שתי יריעות באמצעות רוכסן, או הפרדתן על ידי פתיחת הרוכסן – דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל שמוּתרים בשבת, משום שהרוכסן מיועד לפתיחה ולסגירה בתדירות, והרי זה כסגירת כפתורי בגד או פתיחתם; ואף ביטנת מעיל שהדרך להותירהּ מחוברת למעיל למשך זמן רב, ואולי אף לעולם, מותר לחברהּ בשבת. אולם, לדעת השבט הלוי והגר"נ קרליץ זצ"ל, אין לחבר את ביטנת המעיל ולהפרידה בשבת באמצעות סגירת הרוכסן או פתיחתו.
ותפירה לזמן, דהיינו שתופר על מנת לשוב ולהתיר את התפירה לאחר זמן קצר – לדעת החזון איש, אסורה מדאורייתא, כתפירה רגילה; ולדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, לדעת הרמ"א אין בה אפילו איסור דרבנן. ולהלכה, השולחן ערוך פסק כדעת האוסרים; ובדברי הרמ"א ישנן משמעויות שונות, ונחלקו הפוסקים אם דעתו כדעת האוסרים או כדעת המתירים. ובהקשר זה, דנים פוסקים זמננו בנוגע לסגירת סרטי ההדבקה של החיתולים החד־פעמיים [= טיטולים]: לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הואיל והדבקה זו מיועדת לשמש במשך זמן קצר היא מותרת לכתחילה. לדעת הגר"ש ואזנר זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל, שאף לדעת הסוברים שתפירה לזמן אסורה אין הדבקת הסרטים נחשבת כתפירה, כיון שהסרטים מיועדים לפתיחה ולסגירה; אך רצוי לפתוח את הסרטים ולהחזירם למקומם בערב שבת, כדי לקבֵּע את הדבר שהם מיועדים לפתיחה ולסגירה. ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הדבקת הסרטים היא כתפירה ואסורה בשבת. ובנוגע להדבקת סרטי הדבקה על גבי החיתול לאחר הסרתו מהתינוק [וכפי שנוהגים לעשות כדי לשמור את החיתול מקופל], דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, שאסור לעשות כן; ובספר ארחות שבת כתבו, שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים.
[שו"ע שמ, ו-ז, ומשנ"ב כו-ל; בו"מ דרשו, 67-71; ארחות שבת יא, הע' ח]
מדוע אסור להדביק ניירות בשבת? והאם מותר לחבר בשבת שני גופים באמצעות מגנט רב עוצמה?
הדבקת שני גופים זה לזה, כגון שני ניירות או שני עצים, היא 'תולדה' של מלאכת 'תופר', שעניָנהּ הוא חיבור שני דברים והפיכתם לגוף אחד. והפרדת ההדבקה, היא 'תולדה' של מלאכת 'קורע'. וכשם שבמלאכת קורע אין איסור מדאורייתא אלא בקריעה על מנת לתפור, או בקריעה שהיא עצמה מהווה תיקון, כך אין איסור בהפרדת הדבקה אלא כאשר המטרה היא לשוב ולהדביק את שני הגופים מחדש, או שיש תועלת בעצם ההפרדה, וכגון שזקוק לשני ניירות נפרדים. ברם, אף הפרדה שיש בה קלקול בלבד, אסורה מדרבנן. והידוק ניירות על ידי 'מהדק סיכות', דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל שאסור בשבת משום 'תופר', לפי שאין סיכות אלו עשויות להיפתח ולהיסגר. והגרש"ז אויערבך זצ"ל הסתפק אם חיבור ניירות באופן זה נחשב כתפירה, אך גם לדעתו אסור לעשות כן משום 'עובדין דחול'.
ועטיפת חפץ בניילון נצמד, למרות שהוא נצמד לחפץ וכן שכבות הניילון נצמדות זו לזו, דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל שמוּתרת בשבת, משום שאין זה חיבור ההופך את הניילון והחפץ או את שכבות הניילון לגוף אחד. וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הגר"ש ואזנר זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל בנוגע לשימוש ברצועת 'סקוטש', כמצוי בנעלי ילדים, שלמרות שהוא מחבר שני גופים יחד אינו נחשב כהדבקה, משום שאין זה חיבור ההופך את שני החלקים לגוף אחד, וסגירת הרצועה ופתיחתה נחשבות כסגירת כפתורי בגד ופתיחתם. וכן דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל לענין חיבור שני חפצים באמצעות מגנט, אינו נחשב כהדבקה, אף אם המגנט רב עוצמה, משום שאינו הופך את החפצים לגוף אחד.
[שו"ע שמ, יד, ומשנ"ב מג; וראה ביה"ל שם, ד"ה ולא, בו"מ דרשו, 67 ו־95]
באיזה אופן מותר לחתוך גליל נייר 'טואלט' בשבת? האם מותר להסיר בשבת את הנייר שעל גבי החלק הדָביק שב'פלסטר'?
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'הקורע', שכשמהּ כן היא – קריעת בד, עור, נייר וכיוצא בהם. ומדאורייתא אין איסור אלא בקריעה על מנת לתפור, או שהיא עצמה מהווה תיקון; ופעמים שקריעה אינה אסורה משום מלאכת קורע, אלא משום איסור 'תיקון כלי' של אחד מחלקי הקֶרע. ואם מקפיד לקרוע במידה מסוימת – עובר גם על איסור מלאכת 'מחתך'; ואף בדבר שאין הדרך לחותכו ביד, יש איסור 'מחתך' מדרבנן לחותכו ביד. והנמצא במקום שאין בו נייר 'טואלט' חתוך כי אם גליל נייר שאינו חתוך שאינו יכול להשתמש בו כמות שהוא – דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל, שמפני כבוד הבריות מותר לקורעו ב'שינוי', וכגון באמצעות מרפקי הידים.
ועוד בענין מלאכות 'קורע' ו'ותופר' בשבת: בשימוש ב'פלסטר' בשבת ישנם מספר נדונים הלכתיים, ובהם: א. הסרת הנייר המוצמד לחלק הדָביק שבפלסטר – לדעת המנחת יצחק והגרי"ש אלישיב זצ"ל, אסורה בשבת משום מלאכת 'קורע', ולדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, מותר להסירו משום שהדבקת הנייר נועדה מלכתחילה רק לשמור על הדבק, והוצמדה אליו על מנת להפרידו בעת השימוש בפלסטר ולא על מנת שיהיה כגוף אחד עם הפלסטר, ולפיכך אינו נחשב כ'תפור' לפלסטר. וכן צידד הגרש"ז אויערבך זצ"ל. ב. הדבקת הפלסטר לגוף האדם, דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, שאינה נחשבת כתפירה, אך בהדבקת הפלסטר יש להקפיד שלא להדביק את קצהו האחד על גבי קצהו השני, משום שהדבקה זו נחשבת כתפירה ואסורה מדאורייתא [אלא אם כן בכוונתו להפריד את הקצוות בתוך 24 שעות או לפחות בתוך שבוע, שאז יש אומרים שלדעת הרמ"א מותר הדבר].
[שו"ע שמ, יג, משנ"ב מא ו־מג, שעה"צ עד-עה, וביה"ל ד"ה אין; וראה ביה"ל יד, ד"ה ולא וד"ה וחייב; בו"מ דרשו, 66, 84, 91, 92 ו־95; וראה ארחו"ש יא, כב]