הרב טוביה פריינד
אישיותו הגדולה והרוממה של מורי זקני הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, עוצבה ע"י גאוני וצדיקי דור העבר, שבמחיצתם הסתופף, הוא שינק ממורשתם ושאף מתורתם מלא חופניו, מילא אסמיו מקדושתם, והנחיל את אותם דברות והנהגות קדושות לתלמידיו הרבים. מסכת ארוכה עם פרקים רבים, ניתן למלאות מרשימותיו הרבות והצדיקים הרבים שמתורתם מילא אסמיו. בהיותו דורש ומבקש ה' לקח מכל אחד ואחד, רשמם על לבו ואצרם למשמרת לדורות הבאים.
אחד הצדיקים אליו היה רבי נטע זצ"ל מקושר בכל נימי נפשו, שבמחיצתו זכה להסתופף ולינוק חיות דקדושה, היה רבינו בעל ה'חזון איש' זי"ע. הימים הנעלים שעשה במחיצת אי"ש הפלאות, הדיבורים הקדושים שקלט באוזניו, התנועות העדינות שסימן בידיו הקדושות, האי"ש הצנום שהיה מוצה ארצה וראשו הגיע השמיימה, כל אלו ליוו אותו שנים רבות בדרכי עבודת ה' לאורם התחזק והעלה במעלות גבוהות ורמות.
דברות ההוד שספג בקרבו, השפיע על אלפי תלמידיו, חיזקם ועודדם באמרי מוסריו ובדברי הדרכתו. גם לעת שיבתו וזקנותו, בכל עת היה מעלה על דל שפתויו את שמו של גאון ישראל מרנא ה'חזון איש', היה מתמלא בערגה וכיסופין, שוחח בהערצה מופלאה על רום גדלותו ושגב קדושתו.
היה מזכיר בתדירות את אמרתו של מרן הגאון מבריסק זי"ע, שהתבטא ואמר בהסתלקות מרן החזו"א: 'אָהן דֶעם חזון איש אִיז דָאס אַ-אַנְדֶער וֶועֶלט, אַ-וֶעֶלְט מִיט דֶעם חזו"א אוּן אַ-וֶעלְט אָהן דֶעם חזו"א אִיז צְוֵוי וֶועֶלטְן' – זהו עולם אחר לגמרי, עולם עם החזו"א ועולם בלי החזו"א אלו שני עולמות שונים. הוא לא יכול היה להירגע מהסתלקותו.
אספנו אסופה קצרה מקצה יערת הדבש מדברי תורתו, עובדות והנהגות ממרן החזו"א, ממה שהיה מו"ז הגה"צ רבי נטע זצ"ל משמיע בפני תלמידיו ושומעי לקחו.
גילה את שמו האמיתי
את שמו האמיתי של מורי זקני, נתן דוב, שמע מרבינו מרן ה'חזון איש' זי"ע, בימי בחרותו כשביקר לראשונה אצל מרן החזו"א הזכיר את עצמו אצל החזון איש זצ"ל, 'נתן נטע דוב בן שרה', אמר לו החזון איש, לא, שמך הוא רק 'נתן דוב', ו'נטע' הוא כינוי. בחזרתו הביתה שאל את אביו הגה"ח רבי יעקב מנחם פריינד זצ"ל, איך קרא לו את שמו בשעת הברית מילה, השיב לו אביו, 'נתן דוב' בלבד.
מעלות וחשיבות התפילה
היה משנן לתלמידיו עוד בחיי חיותו של רבינו החזו"א מה שכתב באגרת: כי, 'התורה והתפילה קשורים זה לזה'. אם אין תפילה אין תורה, ואם אין תורה אין תפילה. והיה אומר, כי בכתביו ביאור בארוכה את מעלת התפילה התפילה, ש'היא מטה עוז ביד כל אדם, וכל שישים האדם מבטחו בו יתברך כן יעלה וכן יצליח'. (קו"א ח"א ב'). 'כל בר נש בכחו למצוא טוב על ידי תפלה, וה' מתאוה כביכול לתפלתן של צדיקים'.
החזו"א כתב: 'להיות רגיל בתפילה להינצל מיצר הרע, ושיש להתפלל בכל נוסח, ובלבד שיצא מן הלב'. עוד אמר: 'תפלה בעת צרה שהאדם נצטוה עליה, היא לו לעזר ותרופה מתמדת, משמחת לב ומאירת עינים'.
החזו"א בתפילתו היה מתאמץ לבטל גזירות, הוא עצמו כתב: 'והריני מתאמץ בתפלה להעביר את הגזירה'. (קו"א ח"ב קל"ב). והיה מבקש מאחרים שיתפללו בעדו: 'יזכירני נא בתפלתו בעד חיזוק לבב וכחותי לתורתו ולעבודתו יתברך'. (קו"א ח"א קס"ג).
תפילותיו נתקבלו
כתב זקני: סיפר לי מורי ורבי הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שסיפר לו איש אחד מאפריקה שהיה צריך להיוושע בעניין מסויים, 'הוא בא אלי וגם אל ה'חזון איש', תפילותיו של ה'חזון איש' הועילו (ולא תפילותי), מדוע'? והחל לבכות.
ואח"כ אמר על ה'חזון איש', נישט קיין כבוד, נישט קיין געלט, נאר תורה לשמה (לא כבוד ולא כסף, רק תורה לשמה). וסיפר לי באריכות המעשה שאליהו הנביא נתגלה רק להגאון רבי חיים, אחיו של המהר"ל מפראג זי"ע, ולא לרב גדול אחד שהיה בימיו, משום שאינו מגלה עצמו לשרוולים רחבים 'ברייטע ארבל', (היינו כי הגאון השני, הגם שהיה קדוש מאד, אבל היה רב מפורסם בעיר גדולה ולבש בגדי רבנות מכובדים) כמו כן סיים על החזון איש, שאינו לבוש בשרוולים רחבים. משום כן תפילותיו נענות מן השמים.
פעם הגיע החזו"א לירושלים, הוא עלה לביתו לבקר את רבי איסר זלמן, משיצא החזו"א והגרא"ז ליוה אותו פנה ואמר לסובבים: 'הורידו לי עכשיו חצי מהעולם הבא שלי'. מרוב הכבוד שהחזון איש הגיע לבקרו.
תורה מגנא ומצלא
פעם אחת הגיע בחור אחד אל ה'חזון איש' להתייעץ עמו בקשר לניתוח שעליו לעבור. החזו"א הורה לו לאיזה רופא לפנות.
אח"כ החל לדבר עם הבחור בדברי תורה, לאחר ששוחחו שעה ארוכה בענייני קדשים. נהנה החזו"א מאד מתורתו של הבחור. כשסיימו, אמר לו החזו"א: 'בנוגע לניתוח, אין צורך לעשותו'.
למראה פליאתו של השואל על שינוי ההוראה, אמר לו החזו"א: 'תחילה דברתי עמך על חובת ההשתדלות בדרכי הטבע, אמנם מי שעמל בתורה הרבה, עמו מתנהג הקב"ה בהנהגה שונה ובדרכים אחרות אף למעלה מן הטבע'.
בקי בשבילי מרפא
ידוע כי רבינו בעל החזו"א היה בקי בשבילי מרפא. הרופאים ממש התפעלו מידיעתו ברפואה. פעם הביע רבי איסר זלמן מלצר את השתוממותו על החזון איש שבשאלות הרפואיות קולע אל המטרה ולא יחטיא.
אנשים סמכו על ה'חזון איש' בענייני רפואה יותר משסמכו על טובי ה'פרופסורים' ו'הדוקטורים' לרפואה, שכן האמינו בחכמת אלוקים המפעמת בקרבו.
המוני מעריציו היו רגילים כדרך שנהגו ישראל מקדמת דנא, שלא להפקיד גופם בידי הרופאים ובייחוד כשהדבר כרוך בפיקוח נפשות, מתוך אמונה ברורה שכל כוחו שלה רופא יונק רק מן הרשות שניתנה לו מהתורה הקדושה לרפא.
הרופאים הגדולים ביותר בארץ כבר ידוע, שבכל מקרה של חולה שהוא שומר תורה ומצוות יצטרכו בסופו של דבר, בייחוד כשמדובר בהתערבות כירורגית, להשיג הסכמתו של ה'חזון איש'.
רבינו החזון איש בלא שעסק בימיו במחקר מדעי רפואי, היה בקי בסודות הרפואה בהיקף ובעומק, הרופאים היו נדהמים כל אימת שנזדמן להם להקשיב לדבריו בענייני מקצועם הבלעדי.
מהיכן הגיעו לו ידיעות אלו? מי גילה לו רזי הרפואה? בכוח התורה שעמל, נתגלו לו באורח פלא מסתורין של יוצר האדם. ידע שורשי כל מחלה על בוריה, גילה הבנה מפוכחת במידת הסיכוי והסיכון והעריך בצורה קולעת את משקל ערכו של כל רופא ותרופה, ובהתבסס על אלה ניתן בידו לפסוק על פי הלכה מותר או אסור, רשאי, מחויב או פטור, חולי שיש בו סכנה או חולי שאין בו סכנה, סכנת אבר או סכנת חיים, חיי עולם או חיי שעה.
כבן בית בחוכמת הרפואה, כאחד מגדולי הרופאים, נתייחד מרן החזון איש עד שנעשה פוסק ומכריע רב סמכא לחולים קשים, שגורל חייהם נתון על כפות המאזנים, להינתח אם לאו, להיזקק לטיפול רפואי זה או אחר, להישמע להוראות רופא פלוני או לאו. כל הכרעותיו היו הלכות מסיני.
מה תכליתו בעולמו
החזו"א איש אמר, רואים לפעמים אדם שהוא זריז, בכל המקומות בא בזריזות, אך בסוף הוא העצלן הגדול ביותר. היתכן דבר כזה? כי אינו לוקח זמן לחשוב מהי תכליתו בעולמו, יכול להגיע ולילך בזריזות, אם אינו עוצר ומחשב בדעתו התועלת שלו, ואיך יוכל להתעלות בעבודת ה' ברי שכל זריזותו, אינה אלא עצלות.
רוח קדשו
אחד מיקירי ירושלם הרה"ח רבי יוסף ויינברג ז"ל שהיה ה'מוכתר' בשכונת בית ישראל, נסע לביתו של ה'חזון איש' זצ"ל והתייעץ עמו אם לקנות חלקת קרקע על מנת לפתוח שם משחטה לעופות. החזון איש זצ"ל בירר עמו כמה ההוצאות וכמה הרווחים, בתוך דבריו נענה החזון איש ואמר: ש'בחשבון הרווח יש לחשב גם את הנוצות הנמרטות מהעופות'. רבי יוסף וינברג השיב על כך, שהנוצות אינן שוות כלום וזורקים אותן לאשפה, השיב לו החזון איש: 'אל תזלזל בזה'…
רבי יוסף פתח את המשחטה והנה הגיע יהודי וביקש לקנות הנוצות בממון רב. ונתייקמו דבריו של ה'חזון איש' זי"ע. [הובא בשם מו"ז זצ"ל בספר 'מעשה הצדיקים' לתלמידו הרה"ח רבי משה דוב אייזורפער שליט"א].
דמי שדכנות
עוד סיפר זקני, יהודי אחד הגיע לביתו של ה'חזון איש' זצ"ל שלא זכה להפקד בזרע של קיימא. החזון איש שאלו: 'האם שילם לשדכן דמי שדכנות', השיב שלא שילמו כיון שאחיו היה השדכן, ולא רצה שום תשלום. נענה החזון איש ואמר לו: 'אעפ"כ יש לך לשלם לשדכן'. וכך עשה, ותוך שנה נולד לו בן למזל טוב.
אין אונס
אחי [יבדלחט"א הגאון רבי חיים אורי פריינד שליט"א] סיפר, פעם היה אורח חשוב בבית הגאון בעל 'חזון איש' זצ"ל והרבנית ע"ה כיבדה אותו במנה הגונה, אמנם האורח לא אכל. שאלה אותו הרבנית כמה פעמים מדוע אינו אוכל מה שהגישו לו? נענה החזו"א ואמר לרבנית: 'יודעת את מה היה הכיבוד הגדול ביותר בסעודת אחשורוש? הכיבוד הגדול ביותר שם היה 'אין אונס' שלא אנסו לאכול ולשתות', וכמבואר בקרא (אסתר א', ח') והשיה כדת אין אונס. [הובא בספר 'מעשה הצדיקים' הנ"ל].
דרכי חינוך ב'קניין משיכה'
מורי זקני הגאון רבי נטע זצ"ל, היה מרבה לייעץ עם מרנא ה'חזון איש' בענייני חינוך. הוא סיפר, שבאחד הפעמים ששאל את רבינו בדרכו חינוך, אמר לו רבינו שהדרך להצליח בחינוך הוא 'שמאל דוחה וימין מקרבת'. והוסיף שבגמ' מצאנו קניני 'משיכה' ו'חזקה', משיכה – היינו בדרך הטוב, למשוך את התלמיד באהבה. חזקה – היינו בחוזק, להתנהג עם התלמיד בכוח. ויש עוד קניין שזהו הגרוע 'הכישה במקל'. וסיים זקני זצ"ל, שבזה אפשר לפרש כוונת הכתוב בשיר השירים 'משכיני אחריך נרוצה' שיש להתפלל שקנייני התורה יהיה בקניין 'משיכה' בדרך הטוב וכך 'ירוץ אחריך' – אחר התורה.
כשסיפר על כך מורי זקני במפגש שהיה לו עם ראש הישיבה הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל שאף הוא היה מתלמידיו הנאמנים של בעל החזו"א, הוסיף ואמר לו: 'אציין לעוד פשט שאמרתי על זה הפסוק 'משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו'. בזמנינו צריכים לרוץ לחדרים – אלו חדרי התורה, שזהו המקום הבטוח ביותר עבור כל יהודי.
ויש להשתדל שהלימוד יהיה עם ה'קנייני תורה', כי תוספת בטהרת הלימוד על פי קנייני התורה שהם מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, יש בזה מעלה גדולה וסגולה לשמירה. תוספת קטנה בטהרת 'קנייני התורה' יכולה לשנות את כל מהותו'.
רישומי דברי תורתו
ה'חזון איש' החמיר מאוד במלאכות חול המועד, אפילו לא היה מקפל הטלית בחול המועד. ברם אחר שלמד סוגיא על בוריה, היה רושם חידושיו אפילו בחול המועד, ולא משום שלא החמיר בהלכות חוה"מ, אלא אמר החזו"א – משום שהחידושים הם בגדר דבר האבוד. ועוד שלאחר חוה"מ כבר צריך לכתוב חידושים אחרים.
ענוותנותו
זכורני שה'חזון איש' התאכסן פעם בשבת לרגל שמחת משפחה בשכונת גבעת שאול בירושלים, בבית אחד מתלמידיו, באותו שבת נתכבד להיות סנדק. היה אדם זקן אחד שהטריח עצמו ובא רגלי משכונת מאה שערים אל החזו"א, ואמר לחזו"א שהיה קשה עליו ההליכה, אבל מפני כבוד התורה בא. אמר לו החזו"א: שלא עלתה בידו אלא מחשבה טובה, שאם חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, שהוא חשב שיש כאן כבוד התורה, והחזו"א ברוב ענוותנותו החזיק שאינו כה חשוב ואין מצוה אמיתית של כבוד התורה, ואין כאן אלא חושב לעשות מצוה.
הישועה אצל הרה"ק מזויעהיל
שמעתי מאחד מיקירי ירושלים עיה"ק, שבנו חלה וחומו עלה, למרות כל המאמצים לא הצליחו להוריד את החום. ההורים שנחרדו עד מאוד החליטו לנסוע לביתו של החזו"א לבקש רחמים על בנם שיחזור ויבריא לאיתנו. בהגיעם לחזו"א לאחר שהציגו בפניו את חומר העניין, נענה ואמר להם: 'סעו חזרה לירושלים והתייעצו עם הרבי מזועהיל'.
ההורים המודאגים חזרו מיד ירושלימה ופנו לביתו של הרה"ק רבי שלומק'ע מזויעהיל. לאחר ששמע את דבריהם נזדרז והלך לבית הטבילה, לאחר שחזר השיב להם, שאבי הילד היה רגיל לדקדק במצות הבדלה במוצש"ק ולאחרונה מזלזל בזה, הוא שומע הבדלה בבית המדרש והולך לו ופעמים מדלג על מצות בשמים במוצ"ש, אם יקבל על עצמו מכאן ואילך לדקדק בהבדלה, יתרפא הילד. ואח"כ התבטא הרה"ק מזוועהיל שראה בעת טבילתו מצות קלות שאדם דש בעקביו, וגם ראה תיבת אותיות 'הבדלה'…"