"הוא עוד לא יודע מה יש בסיר ומה מחלקים בדיוק, אבל יש אוכל, וזה חם, והוא רעב וקר לו, מה צריך יותר מזה? אבל פתאום צדה עינו חתיכות קטנטנות כהות צפות במרק…"

אליעזר (לייזר) רוט

"הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (בראשית כ"ה, ל')

הג"ר רבי יוסף ברמן, נכדו חביבו של רבינו מגיד המישרים הגדול הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, מספר בשם סבו 'רבי יענקלה' סיפור מופלא שאירע עמו עצמו, בתקופה בה שהה בארץ גזרה, בסיביר הקפואה.

מזג האוויר היה קפוא כמובן, הם סבלו מחרפת רעב, מקור תמידי, והדבר שבנאדם יכול היה רק לחלום עליו, היה לאכול תבשיל חם בסיביר הקפואה. ממש גן עדן עלי אדמות. גם לשבוע וגם להתחמם בו זמנית. הפלא ופלא.

מרק מגן עדן

והנה יום אחד פשטה במחנה הבשורה המשמחת, יש אוכל חם! הביאו סיר ענק ומחלקים אוכל לכל מי שעומד בתור וצלחת בידו.

כולם אצים רצים, וגם הוא אץ רץ לקבל אוכל חם. הוא עוד לא יודע מה יש בסיר ומה מחלקים בדיוק, אבל יש אוכל, וזה חם, והוא רעב וקר לו, מה צריך יותר מזה?

הוא נעמד בתור ומגלה שהוא בעצם די בסוף התור. לפניו יש עוד כמה מאות אנשים. שוין, אפשר להמתין בסבלנות. כמה זמן זה ייקח? חצי שעה? שווה להמתין בתור. בידיו קערית פח והוא מחכה עם כולם עד שהחייל הסובייטי ישקע את המצקת הגדולה בתוך הסיר, וימזוג לו מרק לצלחת.

והנה מתחילים להגיע הראשונים שעמדו בתור. הם כבר קיבלו מרק וכעת הם פונים לקרן זווית כדי לאכול אותו בשקיקה. אחד מהם מתקרב, וסבא מבקש להציץ, לראות באיזה תבשיל מדובר. הוא רואה מרק דלוח, כמה ירקות לא מזוהים מרוסקים בפנים, המראה לא מאוד מלבב בימים כתיקונם, אבל עכשיו בסיביר זה נראה ממש כמו תבשיל מגן עדן.

מלחמת היצר

אבל פתאום צדה עינו חתיכות קטנטנות כהות צפות במרק. לרגע עוברת בו מחשבה שאולי זה בשר בכלל. אם זה בשר, המשמעות ברורה, מדובר בתבשיל טרף. הוא שואל את הגויים מה יש במרק, אף אחד לא יודע למור בוודאות, אם יש בשר או אין בשר. זה לא כל כך משנה להם, העיקר שזה חם ומזין.

החלה התלבטות פנימית. אם זה היה בשר בוודאות, כמובן שהוא לא יאכל. אבל אין סיכוי שזה בשר, מה פתאום שהרוסים הקמצנים האלו יפרגנו לאנשים בסיביר מרק בשרי? אין סיכוי. ובכלל, הוא סובל מחרפת רעב, זה ממש מתקרב למצב של פיקוח נפש, לכל הפחות ספק פיקוח נפש, והבשר הזה הוא רק ספק בשר, וגם אם נניח שזה בשר יש סיכוי גדול שזה בכלל בטל בשישים בכזה מרק גדול, אז בגלל ספק ספיקא הוא צריך לוותר על ההזדמנות הנדירה לאכול מרק חם?

מצד שני… מדובר בטריפה! איזו מן מחשבה זאת בכלל לאכול טריפה או ספק טריפה. אוי לאוזניים שכך שומעות! אין סיכוי שיהודי ירא שמים יאכל דבר כזה!

כך נמשכה ההתלבטות כמה דקות קצרות, ובסופן ההכרעה היתה ברורה. הוא ויתר על מקומו בתור ופרש הצידה, כשמדובר בכשרות המאכלים, אי אפשר לקחת אפילו סיכון קטן, למרות החשיבות של המזון החם בסיביר ועל אף כל השיקולים החשובים הללו.

אכזבה מרה

עומד סבא בצד ומתבונן במתחולל, והנה התור הולך ומתקצר הולך ומתקצר, עוד מועט מגיע התור שהיה אמור להיות שלו. האנשים שעומדים שם כבר מלקלקים את שפתותיהם בהתלהבות, ריח המרק מכה באפם, הם כבר לא יכולים לחכות. נשארו עוד ארבעים אנשים לפני התור שהיה שלו, והנה מודיע החייל שמחלק את המרק: "נגמר המרק!". הוא הופך את הסיר ומראה לכולם שאפילו טיפת מרק אחת לא נותרה בו.

"בפעם הבאה תרוצו מהר יותר לתור, ותתפסו מקום טוב יותר", אמר החייל ספק בנימת נחמה ספק בזלזול לאנשים המאוכזבים שלא זכו לקבל מרק חם. לקח את הסיר הריק והלך לו.

חייך סבא חיוך רחב ופצח בהודיה לדברי שבח לקדוש ברוך הוא. "צדיק הוא ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו".

לכאורה הפסוק הזה קשה מיניה וביה. אם הקב"ה צדיק, כלומר צודק בכל דרכיו, הוא עושה הכל לפי אמת הצדק, איפה יש פה מידת חסידות? אז למה חסיד בכל מעשיו?

אלא, התשובה שהמעשים של הקדוש ברוך הוא תמיד צודקים, זה וודאי, אבל הוא עושה אותם בדרך של חסד ורחמים.

הגזרה ושכרה

"עלי נגזר שהיום לא אקבל צלחת מרק חם! לא הגיע לי מרק! יכולתי לעמוד בתורה כמו כולם, להמתין חצי שעה, ללקק את השפתיים ולדמיין את המרק החם כמו כל אלו שעמדו בתור יחד איתי, ואז ברגע האחרון לספוג כזאת אכזבה נוראה.

"במקום זה, הקב"ה זימן לי לראות פיסות כהות במרק. גרם לי לחשוב שאולי זה בשר טריפה, ולוותר על המקום שלי בתור. אני גם זוכה בשכר עצום על כך שוויתרתי על צלחת מרק בגלל חשש מאכלי טריפה, אני גם שמח שזכיתי לעמוד בניסיון ומרגיש נפלא עם עצמי, וגם לא ספגתי את האכזבה המרה כמו שאר האנשים שעמדו בתור. כי אומנם לא נגזר עלי לאכול צלחת מרק חם, אבל גם לא נגזר עלי להתאכזב מכך שהמרק נגמר לפני שהגיע התור שלי…

"אבל מה? אם לא הייתי עומד בצד ומתבונן במה שמתחולל כאן, לא הייתי יודע בכלל איזה חסד עשה איתי הקב"ה. הקב"ה רצה לעשות לי נחת רוח, ואפשר לי הפעם לראות איך הוא מנהל את העולם בצורה נפלאה כל כך, ואיך כל מה שקורה לי זה בהשגחה פרטית מופלאה. אם לא הייתי רואה את הסוף, לא הייתי יודע כמה גדל היום חסדו עלי".

"החכמה היא", מסיים הרב ברמן בשם סביו הגדול, "החכמה היא להבין ולהאמין שכל מעשיו של הקב"ה חסד ואמת. שהוא מתנהל עמנו בחסד וברחמים, באמת ובאמונה. לא תמיד אנחנו רואים את זה בעיניים שלנו, אבל תמיד אנחנו מאמינים בזה ויודעים את זה בידיעה ברורה ומוחלטת".