עוד סיפור קטן. יש יהודי בבני ברק, קוראים לו רב אברום צבי טויב. גיס של רב דן סגל, גיס של רב אברום צבי, של רבי חזקי' מישקובסקי, המשגיח הגדול.
סיפר לי רב אברום צבי טויב:
אבא שלי היה חברו'נר, והוא נישא לבת של רב חיים טודרס, מצדיקי ירושלים של מעלה. היה גר בשערי חסד. החתונה מתקיימת בירושלים. המסדר קידושין היה ראש הישיבה של חברון, הג"ר חצק'ל סרנא.
בחור נוסף התחתן בתל אביב באותו יום, וגם שם ראש ישיבה מסדר קידושין. כמובן תכננו את החופות בהתאם, בהפרשי שעות, אבל רבו ר' חצקל לא הגיע והמסדר קידושין לא נמצא בחתונה.
החתונה היתה בירושלים, הקהל הקדוש מחכים זמן רב, אין טלפונים.
לחופה הגיע לא פחות ולא יותר הטשעיבינער רב, דער הייליגע טש'יבינער רב. ידידים משערי חסד.
כולם מחכים. הטש'יבין רב מחכה, ורב טודרס, אבא של הכלה, לא מוצא לעצמו מקום. שעה, שעה וחצי.
הוא לא יכול לדמיין לעצמו שבחתונה שלו יהיה כזה עוגמת נפש להטש'יבינער רב. שעה וחצי הוא מחכה לגדול הדור.
להציע מונית שהרב יחזור, גם לא נעים. מה קרה עד עכשיו?
וכאן ציבור וקדוש, הגענו לדובדבן.
אם נצא מהשיעור הזה רק עם הסיפור הזה, הרווחנו מיליון מזומן.
איך מתנהג גאון התורה ושר הענווה.
רב חיים טודרס מסתובב סהרורי, הלוך וחזור, הוא מסתובב באולם. פתאום הוא מרגיש יד על הכתפיים שלו.
הער דרייצך, הוא מסתובב לראות מי הנודניק שעכשיו על ידו עולה על העצבים.
ומי זה היה? הטשבינער רב, והרב משיח לתומו, אני מבין שר' חצק'ל מתעכב.
תראה, אתה רב טודרס רוצה שהחופה כבר תתחיל.
זה מה שקשור אליך. אבל אם מותר לי לחוות דעה, בשבילי זה טובה עצומה שהוא מאחר.
אני אסביר לך. רבותיי, זה מרטיט, זה לא ייאמן.
אומר לו הטש'בינער רב, אני אסביר לך מה אני עושה כל היום.
יושן, קם, לומד קצת, ושוב מנמנם.
אבל רוב הזמן אני לבד ומשעמם לי.
וכאן ברוך השם אני יושב בשמחה.
אחד אומר לי שלום, מתעניין.
השני שואל שאלה בלימוד.
השלישי אומר לי וורט מתוק.
אה, א'מחיה!
הלוואי שכל יום יהיו לי כאלה שמחות.
מצידי, אם ר' חצק'ל יגיע עוד שעתיים, הכל רווח.
מבחינתך שיגיע עכשיו, אבל מבחינתי כמה שיותר יאחר הכל רווח. למה? אני אסביר לך.
כי מה קורה אחרי החופה?
אני הולך, שוב פעם אני מנמנם.
אמר רב חיים טודרס, הסבא של ר' אברהם צבי טויב.
שוטה אני לא.
עומד לפני השקדן העצום, שר התורה של הדור.
אבל הדברים נאמרו בכזו פשטות, בכזו טבעיות, השתכנעתי.
מפליא לעשות.
באיזו אומנות גדולי עולם יודעים לתת הרגשה טובה לשני.
(אסדר לסעודתא)