ויתור על 100,000 דולר
שנים רבות החזיק מרן הגה"ק רבי חיים מבריסק זי"ע כולל אברכים, ובכל ערב ראש חודש היה משלם לעמלי התורה את המלגה. פעם אחת, בערב ראש חדש, ישב על מקומו שקוע בשרעפיו, כי לא היה לו כסף לשלם, ואף לא מצא ממי ללוות. יהודי שהבחין בדאגה על פניו, נענה ואמר לו: 'אה! כמה טוב היה, אם היה מגיע עכשיו עשיר מלונדון ותורם 100,000 דולר, סכום שיש בו כדי להחזיק את הכולל לחצי שנה!'.
נענה הרב מבריסק: "האמן לי, אם יבוא עכשיו עשיר ויתן לי מאה אלף דולר, לא אקח ממנו את התרומה. כי עד היום, מדי חודש אני נושא את עיני למרום ואומר: 'רבונו של עולם, עיני נשואות אליך, אנא שלח לי את הכסף שאני צריך'. ואכן זוכה אני לראות בחוש את יד ה' המסייעת לי. אבל אם יהיו בכיסי כסף להחזקת הכולל לחצי שנה, אפסיד את המתיקות הזאת של 'להיות תלוי רק בידי הקב"ה'.
ויתור תמיכת העשיר
להפתעת יהודי קראקא, ביום מהימים הודיע רב העיר, הגה"ק רבי נתן שפירא זי"ע, בעל 'מגלה עמוקות', כי מהטעם הכמוס עמו החליט לעזוב את העיר. כל ההפצרות לא הניבו פירות, והוא עמד על דעתו. אך שוב הופתעו ביום האחרון טרם עזיבת העיר, כשהרב הודיע שהוא התחרט, והוא נשאר בעיר.
לשאלת תלמידיו מה גרם להחלטתו להישאר בעיר, היתה תשובתו המופלאה: 'אמנם היתה לי סיבה מוצדקת לעזוב, אבל בגלל דין-תורה שהובא לפני אתמול, החלטתי שאני נשאר, וכה היה המעשה:
תלמיד חכם עני מבני העיר, התפרנס בדוחק ממכירת כעכים, עד שיום אחד פגש אותו עשיר, והציע לו לחתום על שותפות 'יששכר וזבולון'. העני ילמד כל היום, והעשיר יעניק לו בכל שבוע את פרנסתו בריווח.
כעת, משעברו שלשה חדשים, גילה העשיר ששותפו חזר למכור כעכים ברחוב, והוא הזמינו ל'דין-תורה' על הפרת ההסכם.
טען העני להגנתו: בהיותי אופה כעכים, בשעות הלילה הייתי מתפלל לה' שהעיסה תעלה יפה, ושהאפייה תצליח, בבוקר התפללתי שאמצא קונים הגונים; כך שכל היום הרגשתי קשר אמיץ להשי"ת. אבל מאז שאני מקבל משכורת קבועה, חסרה לי השייכות הזאת אתו יתברך —
סיים ה'מגלה עמוקות': 'בעיר שיש בה כזה דין תורה, אני חפץ להישאר לגור!'
ואם יהיו לך עשרת אלפים רובל…
לאחר נישואיו, היה הגה"ק רבי משה טייטלבוים מאוהעל זי"ע, בעל 'ישמח משה', סמוך על שולחן חותנו שהיה עשיר מופלג. לימים, נפטר חותנו לבית עולמו, והישמח-משה נשאר ללא מקור מחיה.
פעם אחת, בהיותו טרוד מאד בדאגות הפרנסה, עברה בלבו מחשבה: 'אילו היו לי כעת עשרת אלפים רובל כסף, הייתי משקיע אותם באיזה מסחר, ומהרווחים הייתי יכול להתפרנס, וללמוד תורה בשלווה'.
בעודו מהרהר במחשבות אלו, נפלה עליו תרדמה, ובחלומו הוא נכנס לחדר גדול, שם ישב רבינו האר"י הקדוש זי"ע ולימד תורה. כשהתקרב הישמח משה אל השולחן, נענה האר"י הקדוש ואמר לו ברטט: 'אברך! וכאשר יש כבר לאדם עשרת אלפים רובל, הוא כבר לא זקוק לטובת הבורא?! הלא בין כך ובין כך אתה צריך לחסדי הבורא, שתוכל לאכול, ולדבר, וללכת, ולחיות, אם כן, מי שיעזור לך בדברים אלו, הוא יעזור לך גם בלי עשרת אלפים רובלים!—
(גיליון 'תורה שבכתב')