הרב בנימין בירנצוויג
"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" (בראשית כ"ג, ג')
יסוד מיוסד לכל חברה מתוקנת, ולכל קבוצה שחיה ביחד, כדי לקיים חיי חברה מתוקנים, היא הכבוד האמון והערכה שרוחשים האנשים אחד לשני, או אז נמנעים רוב התופעות המכוערות המצויות במקומות בהם השנאה הבוז והחשדנות שולטים במרקם החיים.
איך באמת מגיעים למצב כזה שבני אדם יחיו בכבוד ובהדדיות? מה מונע מבני האדם לשאוף לחיות באהבה יש לרעהו, כשהם יודעים שזה המתכון והמפתח לחיים משותפים נוחים ורגועים?
בוודאי יאמרו הכל שעיקר הבעיה טמונה בקנאת איש ברעהו ובממונו, חוסר הפרגון וצרות העין שהיא רעת כל האדם!
אבל האמת שאלו הן תוצאות של בעיה יותר עמוקה ושורשית, וכשנדע להתגבר ונלמד לחיות לפי הדרך הנכונה, ממילא כל התופעות המוזכרות יחלשו ולא יהוו משקל כדי להשפיע על מהלך החיים של בני האדם.
כבוד האדם
בפרשת השבוע מסופר על אברהם אבינו שנמצא באבלו הכבד על שרה אמנו, מגיע לעפרון החיתי כדי לקנות ממנו את חלקת הקבר אשר במערת המכפלה. חושבים אנחנו שככל אדם המצוי באבלו רח"ל גם אברהם הגיע לפגישה זו עם עפרון, עצוב! פניו אדומות מבכי! בגדיו מרושלים… מחשבותיו שקועות בצער כבד.
והנה אומרת התורה "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמור" מה זה ענין הקימה מעל מתו?
אומר מרן המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ ממיר זצ"ל שכאשר הוצרך אברהם אבינו לדבר עם בני חת, הוא לא בא לדבר איתם כאבל וחפוי ראש, אלא הוא 'קם מעל פני מתו' הוא התרומם מאבלו סידר עצמו ומחשבתו רחץ והסיר צערו מעל פניו, וכך ניגש לדבר עם בני חת.
וכל זה למה? מפני שכשבאים לדבר עם בני אדם, אין זה מכבודם לעמוד מולם מרושלים שטופי דמעות ולא מרוכזים בהם אלא בדברים אחרים!
כשבא אברהם לדבר עם בני חת הוא הסיר כל סימני האבלות מעצמו, התגבר על רגשותיו וצערו התמלא שמחה וצהלה על פניו, והכל כדי לכבד את המדברים עמו, כי בני אדם הם! ובני אדם באשר הם יש לכבדם כי בצלם אלוקים עשה את האדם.
להוציא לשון…
באחד הימים כשחלה מרנא הסבא מסלבודקא זצוק"ל, רופא הוזעק למיטת חוליו לבודקו, מדד את החום, האזין בריכוז לפעימות הדופק, הביט באישוני העין, ואז אמר לסבא שיפתח את הפה ויוציא הלשון כדי שיוכל לבדוק את הגרון.
פתח הסבא את פיו אבל לא הוציא את לשונו, בקש הרופא מהסבא שיוצאת את לשונו כדי שיוכל להיטיב לראות את מצב גרונו, אבל הסבא הזיז לשונו ניסה להריד להעלות כדי שהרופא יוכל לראות, אבל לא הוציא לשונו.
השתומם הרופא ושאל את הסבא, האם יש למר איזה פצע או כאב שלכך אינו מוציא לשונו?! נענה הסבא בשלילה, המשיך הרופאו ושאל אם כך מדוע אינך מוציא את השלון כבקשתי?! אז נזדעק הסבא ואמר 'איך אוכל לשרבב לשון כלפי אדם צלם אלוקים?!!', הסבא שכל תורתו עמדה על תורת גדלות האדם, לא יכל לחשוב על דבר כזה להוציא לשון לבן אדם.
מבחן מורכב
הצורך לחבל תחבולות כדי לכבד את הזולת ולא לפגוע בו, חוזר על עצמו בפרשתנו, כשאליעזר הולך לבחור כלה ליצחק, מתפלל הוא "והאשה אשר תאמר לי שתה וגם לגמליך אשקה היא אשר יעדת ליצחק". וכי הבדיקה להצעת שידוכין היא לבדוק האם המדוברת היא מאגודת צער בעלי חיים? ודאי שזה דבר חשוב, אבל האם זה הדבר החשוב שעליו התפלל שיהיה זה סימן ליושרה ואישיותה?
וביאר ה'בית הלוי' ענין זה של בדיקת רבקה ע"י אליעזר, שהרי כשרבקה הציע לאליעזר לשתות, הרי לא היה שם כוס אלא דלי וא"כ כשישתה אליעזר מהדלי וישאר שם משאריות שתייתו, מה תעשה רבקה עם השארית?
אם תשפוך זאת הרי יכולה לפגוע באליעזר שרומזת לו שיש חיידקים בפיו ולכך המים אינם ראוים לשתיה, ואם תיקחם לביתה לא יהיה זה מעשה חכם כי אולי באמת האיש חולה ומסוכן לשתות משארית מימיו.
כך בדק אליעזר את רבקה לבחון מה תעשה, והנה מצאה היא פתרון נפלא, "וגם לגמליך אשאב" ובכך היא לא תצטרך לפגוע בו ולשפוך מימיו. ואם כן לא היתה כאן בדיקה לראות האם רבקה דואגת לבעלי חיים, אלא בדיקה האם דואגת לבני אדם בדרגה גבוהה כזו.
זהו גאונות של כבוד האדם, כך זה היחס לחשב עד דק איך יכול כל מעשה לגרום פגיעה באדם, ובשביל להיזהר מזה אנו רואים כמה הקפידו האבות הקדושים, לעשות תחבולות לשמור על כבוד האדם.
הא בהא תליא
בהזדמנות מסוימת הזדמן למרנן הגאונים רבי משה פיינשטיין זצ"ל ורבי יעקב קמינצקי זצ"ל לצאת יחדיו מכינוס כלשהו, ושם חיכה להם יהודי עשיר ותלמיד חכם, שהתעתד להסיעם במכוניתו.
לפתע החלו להתווכח ביניהם מי ישב ליד הנהג? כמובן שה'מריבה' היתה מי יכבד את חברו לשבת ליד הנהג, אבל גם זה היה תמוה בעיני המקורבים וכי יש בזה כבוד, לשבת ליד הנהג? אחד מהם העלה תמיהתו בפני גדולי ישראל אלו לדעת מה ועל מה?
וכך הם ענו לו! לשבת שנינו במושב האחורי לא רצינו שהרי הנהג הנו בר אוריין, ובא לשמש אותנו, ולכך לא מן הראוי לשבת שנינו מאחורה. אם כן, אחד מאתנו חייב לשבת על ידו מפני כבודו, ורק היה בינינו ויכוח מי יורד ראשון, כי הוא לא יכול לשבת ליד הנהג כי ברגע שירד, יישאר הנהג לבד במושב הקדמי, ולכן בררנו ביננו מי יורד שני ולאחר שפתרנו את השאלה הזאת, כבר היה ברר לנו מי יישב על יד הנהג…
איזהו מכובד המכבד את הבריות! רק בדרגה כזו של מכובד, ובגלל שמכבד הבריות אפשר להגיע לדרגה כזו של תחבולות – בשביל לכבד את הזולת.
***
עוד מעשה נפלא ומרגש שהובא בספר 'אדרבא' ושם כתב ששמע הסיפור מפי קרוב משפחה של בעל המעשה עצמו: שני יהודים קוראים בתורה בשבת בבית הכנסת, כל אחד לפי תורו, שבת אחת ראובן ושבת אחת שמעון, וכך בתורנות קבועה כל ימות השנה.
אירע פעם שראובן היה מאד צרוד וזו היתה השבת שלו לקרוא בתורה, והרגיש לא יוכל לקרוא בקול שכולם ישמעו, הוא פנה לשמעון שימלא השבת את מקומו, ושמעון הסכים בחפץ לב.
והנה מגיעה שעת הקריאה, וראובן הצרוד ניגש לבימה ומתחיל בקריאה. הוא קרא את העליה של כהן, וניכר הדבר שזה עלה לו במאמצים גדולים, ואז סימן לשמעון שיקרא במקומו.
בגמר התפילה ניגש שמעון לראובן לשואלו על פשר השינוי, וענה לו ראובן: לא כולם יודעים על הסדר התורנות שביננו, מתי השבוע שלך ומתי שלי, ואם אתה היית ניגש, היו סוברים כולם שזה השבוע של התורנות שלך, וכיון שלא הכנת לשבת זו את הקריאה חששתי שייתכן ויהיו לך כמה טעויות, ויהיו כאלו שיתרעמו עליך למה לא הכנת כראוי את הפרשה, יחשבו שאתה מזלזל בציבור המתפללים, לכן עליתי אני לעליה הראשונה, ואז יבינו כולם שזו השבת שלי, וביקשתיך להחליפני בגלל הצרידות בקולי. כך, גם אם יהיה לך טעויות, ידעו ויבינו שזה בגלל שלא היית אמור לקרוא ולהכין…