צוות 'לקראת שבת'
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (בראשית כ"ד, א')
מספר הרה"ח רבי חיים אברהם ויזל, שבמשך שנים רבות כיהן כמשגיח דישיבת 'חכמי לובלין' בראשותו של מרן פוסק הדור רבינו בעל 'שבט הלוי' זיע"א, בשיחה מיוחדת עם 'לקראת שבת':
אני רוצה לספר סיפור שהיית שותף מלא לכל המהלך שלו, וממנו אפשר לראות איך שאצל הרבי זיע"א, הטבע היה מונח תחת כפות רגליו והוא עשה בו מה שהוא רוצה בכח התורה הקדושה…
"מאחר ובעל המעשה לא מחפש יותר מדי פרסום, אני מספר את זה עם קצת טשטוש של הפרטים, אבל היו עוד אנשים שהכירו את הסיפור מקרוב.
"מדובר ביהודי שהיה עוסק רבות בהדפסת ספריו של מרן. לרבי זצ"ל היה כתב יד מאוד ייחודי ומסוגנן. לפעמים היו מילים שהיה מאוד קשה לפענח אותן, אבל אותו יהודי שעליו אנחנו מדברים צבר כל כך הרבה ניסיון בקריאת כתביו של מרן, שהוא לא היה מתאמץ בכלל, והיה מבין את הכתב יותר טוב מכל אחד אחר.
"כמובן שהעבודה הצריכה המון שעות של ריכוז מול המחשב, ולמעשה הוא היה זה שלקח את הדפים הכתובים בשורות צפופות, והפך אותם לספרי שו"ת 'שבט הלוי' המפורסם.
קשיי ראייה
"והנה, ביום מן הימין, הוא מרגיש שהראיה שלו נפגמה באחת מהעיניים. הוא רואה קצת מטושטש, מנקה את המשקפיים, משפשף את העין, אבל זה לא עובר. הראיה מטושטשת. הוא חשב שאולי הוא עייף או שהוא אימת מדי את העיניים, סגר את המחשב ופנה לעיסוקים אחרים. למחרת בבוקר הוא כבר שכח לגמרי מכל הסיפור, אבל ברגע שהוא מתחיל לקרוא – הראיה מטושטשת…
"מה עושים כשלא רואים טוב? הולכים לאופטומטריסט. כך עשה גם מיודענו, ועד מהרה הצעידו אותו רגליו לאופטיקה המפורסמת של ד"ר אברהם ברח' רבי עקיבא.
"האופטומטריסט בודק, בודק, מחליף עדשות ובודק את ה'צילינדר', אבל אחרי כמה דקות הוא אומר לאברך היושב לפניו: "אני ממליץ לך לגשת לרופא עיניים. זה מעבר לשאלה של עדשות המשקפיים. זה מצריך תחקיר יותר מעמיק.
"היהודי שמע וקצת נבהל, מיהר להגיע לתל אביב שם הצליח להתקבל לבדיקה אצל רופא עיניים בכיר מאוד, הלה בדק אותו קצת הסתכל עם המכשירים שלו אל תוך העין ואמר למטופל: "אדוני זה לא עסק לרופא עיניים, אתה צריך להידבק בדחיפות בבית החולים, יש כאן תסמינים מחשידים.
"התחיל האברך לשאול, "לקבוע תור דחוף לבית חולים? זה צריך להיות בשבועות הקרובים או שזה סובל דיחוי?".
"הרופא השיב לו, בנחרצות ובפסקנות: "לא אדוני, זה לא עניין של שבועות או חודשים, זה עניין של שעות, מכאן אתה נוסע ישירות לבית החולים שמעת אותי? אתה משחק עם החיים שלך!"
"האברך הזה כבר חשב שהרופא מזמין לו אמבולנס והתחנן על נפשו שהוא מעדיף לנסוע במונית. הרופא ניאות אבל התקשר בעצמו לחברת המוניות וביקש שייקחו את המטופל ישירות מהמרפאה לבית החולים בלי שום עיכוב בדרך".
ניגון של גמרא
"התיישב האברך במונית, והנהג כבר התכונן לנסיעה מהירה לבית החולים. "תגיד, הרופא שילם לך על הנסיעה?", שואל האברך והנהג משיב בשלילה. אף אחד לא שילם לו כלום. "זאת אומרת שאני צריך לשלם לך?", הוא שואל שוב, והנהג משיב בחיוב. "כן, אתה משלם".
"אם אני משלם", החל האברך להסביר לו בניגון של גמרא, "זה אומר שאתה עובד אצלי, נכון? אז אתה נוסע לאיפה שאני אומר לך, ולא לאיפה שאמר לך רופא העיניים הבכיר, ואני אומר לך שאתה נוסע עכשיו לבני ברק!".
"וכך, בתוך זמן קצר מאוד נכנס האברך כרוח סערה אל מרן בעל 'שבט הלוי', שמסתכל עליו ולא מבין למה הוא נראה מבוהל כל כך.
סיפר האברך את הקורות אותו, והרב ואזנר מתקרב אליו, מסתכל לו בתוך העין ופוסק: "אני לא יודע מה הם רוצים, אני לא רואה כלום!".
"אבן נגולה מעל לבו של האברך… הוא מיד הסיק את המסקנה המתבקשת… "כבר חשבתי שאני צריך לנסוע עכשיו לבית חולים. ברוך ה' שהרבי אומר לי שאני לא צריך לעשות שום דבר".
"הרב ואזנר הזדעק, "בוודאי שאתה צריך לנסוע לבית חולים", הוא אמר, "אם הרופאים מצווים עליך לנסוע ולהיבדק, אתה צריך לנסוע ולהיבדק, אבל אני אומר לך שאני לא רואה שום דבר, ובתוך יומיים או שלושה ימים לכל היותר ישחררו אותך הביתה!
שיהיה בשמחה
"נסע מיודענו לבית החולים", ממשיך הרב ויזל את הסיפור שאותו הוא הוא זוכר לפרטי פרטים כאילו אירע רק אתמול, "ושם, בבית החולים החלו לבצע סדרת בדיקות. אחרי שבדקו ובדקו, באו אליו הרופאים ואמרו לו שהתוצאות לא טובות, אבל מה? התוצאות לא מסתדרות זו עם זו. הם רואים כאן תגובה מוזרה שכל מיני מערכות בגוף פועלות בצורה מנוגדת זו לזו, וזה לא תואם את מה שהם מצפים למצוא בכאלו בדיקות.
"מפה לשם, החליטו הרופאים לשאוב נוזל מחוט השדרה לצורך בדיקה. אותו אברך שמע על כך ונחרד. בדיקות מהסוג הזה לא מבשרות טובות בדרך כלל. הוא התקשר אלי מבוהל וביקש שאיכנס לרבי ואשאל אותו כדת מה לעשות, הרי הרבי אמר שהכל יהיה בסדר והרופאים נורא מודאגים.
"נכנסתי לרבי ובפי השאלה. אבל הרבי נשאר בשלו… "אני לא מבין למה הוא חושש", אמר לי, "כבר אמרתי לו שאני לא רואה כלום. הוא צריך לציית לרופאים, אם הם רוצים לבדוק נוזל מחוט השדרה שיבדקו, בכל מקרה הוא יהיה בבית בתוך יומיים או שלושה ימים".
"אבל בשלב זה הוסיף הרבי הוראה מאוד חשובה: "תגיד לו שמה שאני אמרתי יהיה נכון רק אם הוא יהיה בשמחה. הוא צריך לשמוח! אם הוא לא יהיה בשמחה, אני לא יכול לקחת אחריות, אבל אם הוא יקפיד להיות בשמחה הוא יהיה בבית בתוך יומיים או שלושה ימים לכל היותר".
תוצאות לא ברורות
"כששמעתי דיבורים ברורים כל כך, לקחתי מונית ונסעתי לתל השומר, התייצבתי בחדרו של הידיד כדי לדאוג שהוא יעשה את הבדיקה ושיהיה בשמחה. אמרתי לו, הרי שנינו יודעים שהרבי לא אומר סתם דברים, אם הוא אומר שהכל יהיה בסדר אתה יכול לשמוח בלב שלם.
"אחרי שעשו בדיקת נוזל שוב הגיעו תוצאות לא ברורות, זה כבר אחרי יום וחצי באשפוז, ולנוכח התוצאות הלא ברורות ביקשו הרופאים לעשות גם בדיקת EMG. אמרתי לחבר: "ממילא יש לך עוד יום וחצי להיות כאן, אז שיעשו כמה בדיקות שהם רוצים, מה אכפת לך?".
"למחרת שבו הרופאים ובפיהם מידע מדאיג… "גם הבדיקה האחרונה הניבה תוצאה לא ברורה", הם אמרו, "אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות איתך, אם כל הבדיקות לא ברורות, אנחנו לא יכולים להתחיל בטיפול, כי אנחנו עוד לא יודעים מה הבעיה. לכן, לך עכשיו הביתה, ותחזור עוד שבוע, נעשה בדיקות נוספות, אולי עד אז המדדים יתחדדו ונוכל לעשות בדיקות שיניבו תוצאה ברורה…
"כמו שאמר מרן זיע"א, בתוך שלושה ימים האברך כבר היה בביתו. אמנם התוצאה לא היתה חד משמעית, והרופאים היו מאוד מודאגים אבל דבר מדבריו של מרן לא נפל ארצה.
ההסבר הטבעי
"נכנסתי לרב ואזנר זצ"ל, וסיפרתי לו על ההתרחשויות, כולל העובדה שהתוצאות לא ברורות והרופאים מודאגים.
"ואז קרה דבר מאוד מאוד מעניין. מרן זצ"ל הפנה את מבטו אלי ושאל אותי מה זה יכול להיות. "מה אתה אומר? למה באמת זה יכול לקרות לו?".
"הרגשתי שבאותו רגע מחפש הרבי איזה משהו טבעי כביכול 'להלביש' עליו את הבעיה בעינו של האברך, כדי שלא יהיה חשש של 'מעשה ניסים', וכדי שהישועה תבוא בצורה שנראית טבעית.
"אני לא יודע איך, אבל הרגשתי שמשמים נותנים לי מילים בפה, וממש תוך כדי דיבור כבר שלפתי 'הסבר רפואי' לבעיה…
"הרי הוא יושב כל היום מול המחשב כי הוא מסדר את הכרכים הבאים של ה'שבט הלוי', הסברתי למרן… "כנראה שהאור הבוקע ממסך המחשב מסנוור את העיניים שלו וגורם לטשטוש הראייה. יש היום רשתות כאלו שמתקינים על מסך המחשב, וזה עוזר לסנן את האור ולמנוע קרינה, כנראה שזה מה שהוא צריך לעשות…".
"הרב ואזנר קפץ על ה'דיאגנוזה' שלי כמוצא שלל רב… "נו בוודאי, זאת הסיבה! תקרא לו שיבוא לפה, אני אגיד לו שיקנה רשת כזאת למחשב וזה בוודאי יעבור לו".
"האברך התייצב אצל מרן שהסביר לו בפסקנות שהישיבה הממושכת מול המחשב גרמה לכך שהראיה שלו נהיתה קצת מטושטשת.
"יש רשת מיוחדת שאפשר לקנות לסנן את האור והקרינה. תתקין כזאת רשת על המסך של המחשב שלך…
"בנוסף, אני מציע שבשבועיים ואפילו שלושת השבועות הקרובים אל תיגע במחשב. בכלל! בעוד שלושה שבועות אחרי שהעין שלך תנוח, תוכל לחזור לעבוד במחשב, אבל רק עם הרשת המסננת".
"כמובן שהאברך ציית להנחיות ה'רפואיות' שקיבל מהרבי זצ"ל, תוך כדי הוא המשיך ללכת לבדיקות שהמשיכו להיות לא עקביות ולא אחידות ובכל פעם יצאה תוצאה מבלבלת אחרת. במשך שנה שלמה הוא נקרא להיבדק מפעם לפעם, עד שאחרי שנה אמרו הרופאים, שמאחר והראייה חזרה למצבה הקודם והוא לא סובל, והבדיקות גם הן התייצבו והכל נראה תקין, הוסר כל חשש והתיק נסגר מבלי שהצליחו לפענח את הסיבה לכך שבעבר הניבו הבדיקות תוצאות כל כך לא הגיוניות…".
למעלה מן הטבע
לסיום מבקש הרב ויזל להוסיף אנקדוטה מאוד מעניינת ששופכת אור חדש על הסיפור שזה עתה שמענו מפיו.
"לכאורה מדובר כאן בסיפור על טבעי. הרבי בכח תורתו הקדושה הצליח לעצור תהליך טבעי של מחלה קשה. איך זה באמת קורה? מה נתן לרבי את הכח האדיר הזה?
"התשובה טמונה כנראה בסיפור הבא שאספר, כפי ששמעתי מנכדו של מרן זצ"ל.
"היה זה בתקופה האחרונה לחייו, אולי חצי שנה לפני הסתלקותו של מרן זצ"ל. מבחינת צלילות הדעת והתפקוד הוא היה אז בשיא פריחתו, אותה חריפות ואותה חדות ובהירות המחשבה שתמיד אפיינו אות כל כך. אבל מבחינה פיזית, הגוף שלו כבר היה חלש מאוד אחרי למעלה מ-100 שנות עמל ויגיעה.
"מספר הנכד שפעם הוא עזר לרבי להתארגן לשנת הלילה, הרבי היה זקוק לעזרה כדי ללכת מהמקום בו ישב בסלון ולמד, עד לחדר השינה. הוא צעד אתו בצעדים איטיים כשהוא תומך בו שלא יפול.
"אחרי שהרבי נכנס למיטה, הנכד איחל לו ליל מנוחה ויצא מהחדר, התיישב בסלון ועיין בספר כלשהו בזמן שחשב שנותר לו עד לסיום המשמר שלו, ב-12 בלילה בערך…
"עוברות כמה דקות והוא שומע את קולו החלוש של הרבי, הוא מיהר לגשת והרבי מסביר לו: "היד שלי נשמטה מהמיטה והיא תלויה באוויר, הוא אמר בקול חלוש", אין לי כח להרים אותה בעצמי, "עזור לי בבקשה".
"כמובן שהנכד מיהר להרים את היד ולסדר אותה לצד גופו הקדוש של הסבא.
"אחרי כעשר דקות נוספות הוא שומע את קל שקשוק נעלי הבית של הסבא. הלך להציץ וראה שהסבא הצליח לקום לבד מהמיטה, והוא עושה את דרכו אל שולחן הכתיבה שלו, מתיישב, כותב במשך עשר דקות או רבע שעה, ואז מבקש את עזרת הנכד כדי לשוב למיטה…
הסבר נפלא
"הנכד לא יכול היה לכלוא את הפליאה הגדולה שלו. "ילמדנו רבנו", הוא אמר לסבא הגדול, "הרי מקודם סבא היה זקוק לעזרתי כדי לצעוד למיטה, אפילו להרים את היד שנשמטה לא יכול היה הסבא להרים לבד והייתי צריך לבוא ולהרים אותם.
"פתאום קיבל הרבי כוחות מחודשים, צועד לבדו לשולחן כתיבה, וכותב במשך דקות ארוכות עם אותה היד שמקודם לא יכול היה להזיז אותה! ושוב זקוק לעזרה כדי להגיע למיטה. אז מה קורה פה? לסבא יש כח או לא?".
"השיב לו הרב ואזנר תשובה שתמיד כשאני נזכר בה עולות דמעות בעיני! "כל היום התקשיתי באחת התשובות של ה'אמרי יושר', וניסיתי לתרץ אותה, אבל לא עלה הדבר בידי.
"איך שנשכבתי במיטה כדי לנוח, עלה בדעתי הסבר נפלא, חישבנתי אותו לכל אורכו ומצאתי שהוא אמת ונכון. אבל אם אני אירדם ואישן, מי ערב לי שאזכור מחר את התירוץ על כל פרטיו? לכן הייתי חייב להגיע לשולחן ולכתוב את התירוץ. עכשיו, כשהתשובה כבר כתובה, אני רגוע בעניין הזה, והגוף חזר למצבו הטבעי, אני זקוק לעזרה כדי להגיע אל המיטה…".
"כשמבינים מה היה השיג והשיח של הרבי זצ"ל", מסכם הרב ויזל את דבריו, "אפשר גם להבין איך הוא היה מנצח את הטבע כשבא לפעול ישועות עבור תלמידיו הקרובים. הוא היה מעל הטבע, כל ההתנהלות שלו היתה על טבעי, הוא היה משועבד בכל כוחותיו לתורה ולנותן התורה, וכשאדם עושה את רצון ה' בכזאת רמה של מסירות מוחלטת, אין זה פלא שגם הקב"ה עושה את רצונו, כמו שנאמר, רצון יראיו יעשה".