פעם אחת נתוועדו הרבה גאונים ורבנים לעיר ווילנא לטכס עצה לחיזוק התורה ותמיכת מוסדות התורה, ובתוכם היה אז גם הגה״צ מרן בעל החפץ חיים זצ״ל, ובגמר האסיפה נגשו ראשי הקהילה אל מרן החפץ חיים זצ״ל ואמרו לו היות שברוך ה' נסגרו כל החנויות וגם המספרות בשבת קודש, חוץ ממספרה אחת שבעליו לא ירצה להכניע את עצמו לבקשת הרבנים הגאונים וחברת ״שומרי שבת״ לסגור גם הוא את המספרה שלו בשבת קודש, ומבקשים מהחפץ חיים שהוא ילך לדבר עם בעל המספרה, כי ראשי הקהילה חשבו שמאחר שמכיון שכל העיר נרעדה ונרגשה לכבוד מרן החפץ חיים בבואו אל האסיפה, ומסתמא גם בעל המספרה שמע מזה, ולכן אולי יתן עתה בעל המספרה אוזן קשבת למרן החפץ חיים ז״ל.
ברגע ששמע החפץ חיים את בקשתם, קם מיד ממקומו ללכת לשם, ואולם אמרו שמפני כבודו יתלווה עמו גם עוד איש אחר, ונתלווה עמו רב צעיר אחד שגם הוא בא אל האסיפה, ובעת שדיבר מרן ז״ל אל בעל המספרה, התערב גם הרב הצעיר כמה פעמים בכמה מילים, ועלה ביד החפץ חיים לשכנע את בעל המספרה שגם הוא יסגור את המספרה שלו בשבת קודש.
כשהלכו משם, החפץ חיים שמח מאד, ואמר לרב הצעיר: מאד מאד תשמח ותגל נפשי שזכיתי להיות נטפל אליך, היינו נטפל לעושי מצוה רבה הזאת, שעלה בידך לשכנע אותו שיסגור את המספרה בשבת קודש. אף שכמובן באמת כל השיכנוע של בעל המספרה היה אך ורק מצד מרן החפץ חיים והשפעתו הגדולה.
על היהודי הזה עומד חצי העולם
סיפר הרה״ג רבי אלתר טוביה וין זצ״ל מתלמידי הישיבה בראדין, וממתפללי המנין שבבית החפץ חיים במשך תקופה מסויימת, את העובדא דלהלן בקיץ תרפ״ז או תרפ״ח בביתו אחרי תפילת שחרית: פעם אחת לאחר תפילת שחרית של חול בביתו של החפץ חיים זצ״ל, הושלך הס, הרגש הרגישו הכל כי משהו טמיר מרחף כאן, ובאופן אינסטינקטיבי נצמדו כולם למקומותיהם ומייחלים לאמרות קדשו. כשכל מילה שקולה ומדודה, נשא מרן את עיניו ואמר, ״על היהודי הזה עומד חצי העולם״!!
וכאן החל בסיפורו, אצל בנקאי יהודי גדול בעיר ברלין קרה אסון שאחד מפקידיו מעל ובגד בו, ובעזרת אחרים מחוץ לבנק לקחו את כל כספו וברחו להם לחו״ל, ולא נודעו עקבותיהם, הבנקאי שכר עו״ד שאינו מבני ברית ויצאו לחפש את עקבותיהם, בסופו של דבר הגיעו לעיר אחת אשר כפי הנראה היו הגנבים שם, אולם היה כבר ערב שבת בעת שהגיעו לעיר והבנקאי לא נתן לעו״ד לעשות שום פעולה שהיא בכדי לקדם את הענין.
הם שבתו במלון, והיהודי הלך בשבת להתפלל בציבור, לאחר מכן כשחזר שר זמירות שבת מתוך רוממות רוח, והעו״ד הנכרי אשר לא הסכין לזה החליט כי היהודי כנראה יצא מדעתו, דבר טבעי לאדם שאיבד כל רכושו בבת אחת, הלה בלית ברירה חיכה בקוצר רוח לצאת השבת, והנה כבר יצאה השבת אולם היהודי לא נחפז, הוא ממשיך במתינות ובישוב הדעת לערוך סעודת מלוה דמלכה, ומפזם זמירות. והעו״ד הגוי שכבר קצרה רוחו בינתיים, מתחיל להתרגז על מרשו, ומזרזו שיסיים ככל שיותר מהר.
והנה לפתע נשמעות נקישות בדלת, הבאים הם מפקח המשטרה וסגל חבורתו, אשר באו להודיעו כי תפסו את הגנבים וכל הרכוש הושב.
הודות לכך שנמנעו מכל פעולה, הרשו לעצמם הגנבים תנועה חופשית, כיון שהיו בטוחים שנסעו מהמקום, ושוב סיים החפץ חיים: ״אויף דעם איד שטייס האלבע וועלט״ – על היהודי הזה עומד חצי העולם.
(השבת במחיצת החפץ חיים – יד יוסף, מאיר עיני ישראל)