"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה" (בראשית כ"ב, י"ב)
מספרים על רבי איצלה פטרבורגר שפעם הצטנן מאוד בחורף. שאלו אותו רבי, מתי הצטננתם ככה? הסתובבתם בחוץ בלי מעיל? שכחתם לסגור את החלון, מתי זה קרה?
השיב רבי איצלה שזה קרה ביום כיפור בשעת נעילה. לרגע תמהו השואלים, מה עניין יום הכיפורים לאמצע החורף, כבר חלפו מאז שבועות רבים, אבל רבי איצלה הסביר מיניה וביה, "בזמן הנעילה פסקו בשמים שאני אצטנן".
ולמעשה זאת השקפה שצריך כל יהודי להחזיק בכל דבר ועניין, לא לראות רק את מה שקורה עכשיו מול העיניים,
אלא לראות ולהבין גם את השורש, מאיפה זה בא, ולמה זה בא. מה זה אומר לי, האם אני צריך לעשות תשובה על איזה חטא, או שאני כבר בדרגה של 'יתלה בביטול תורה'?
הגמרא אומרת בחולין בדף ז' ע"ב אומרת דבר נפלא, וצריכים לחזור על זה ולשנן את זה השכם והערב. "אמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה"!
כשאני הולך ברחוב ואני מקבל מכה מהקיר, או מאיזה ברזל שבולט ממנו החוצה ולא שמתי לב לפני שעברתי שם, וקבלתי מכה ביד או ברגל, מה אנחנו אומרים? אוי, למה משאירים כאן ברזל בולט ככה, זאת ממש הפקרות, צריכים לתבוע אותם לדין על כך, והאמת שאולי זה באמת לא בסדר וצריכים לדבר עם האדם שהחאראי שיסלק את ההיזק מרשות הרבים, אבל זה לא הברזל הזה נתן לי את המכה, הוא רק הסיבה! מי שנתן לי את המכה הוא המסובב, נגזר עלי בזמן נעילה לקבל מכה, והשאלה היא למה, פה צריכים להשקיע את המחשבה והמאמץ, לה זה קרה לי. ללמוד מזה מוסר השכל, ולא לתלות את זה בפגעי הזמן והטבע, כי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה!
חשבון מדוקדק
מספרים על הגאון מווילנא זצ"ל שפעם היה בדרך והיה לו איזה הפסד של כסף, מיד עמד וחישבן את מעשיו, והבין איזה דבר מה שהוא היה צריך לעשות והוא לא עשה את זה, והוא חישבן ויצא בדיוק אותו סכום של הכסף מה שהוא הפסיד.
נמצאת למד שאם האדם היה משתמש בכסף שהיה צורך להוציא על דבר מצוה או כדי להימנע מאיסור, ולא השתמש בכסף למטרה זו, הוא יפסיד אותו במקום אחר. כי כל דבר הוא מן השמים. יהודי צריך לחיות עם הרגשה של 'השגחה פרטית'.
פעם שמעתי מהגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז, על הפסוק "אשרי אדם שומע לי", אומרים חז"ל שכל שמועתיו לי. מה הפשט? אומר רבי שמואל רוזובסקי שכל מה שהאדם שומע הוא משייך לי, לרבש"ע. כל שמועה על כל מאורע שאירע או מקרה שקרה, הוא מייד עושה חשבון איפה הקב"ה בסיפור, למה זה קרה, מה זה מרמז לי, איך אני אמור ללמוד מזה לעבודת ה'. מי שחי כך, הרי הוא המאושר באדם!
שומר פיו ולשונו
לפני שנים רבות כשלמדתי בכולל, הייתי הולך לשמוע את הגר"י לווינשטיין זצ"ל, הוא ישב כאן ממול, ברח' עזרא פינת יחזקאל, ובמוצאי שבת הוא היה אומר את ה'שמועס' אצלו בבית. ישבתי ליד יהודי, מחותן של המשפחה שלנו רבי אברהם הורביץ זצ"ל, הוא היה צדיק יסוד עולם. כבר אמרתי לכם פעם שעל המצבה שלו כתוב שלוש מילים, וכדי לכתוב כאלה שלוש מילים כאלו על מצבה צריכים לפחד שלא לכתוב חלילה משהו שאינו אמת, אבל הם לא פחדו לכתוב זאת כי הם ידעו שזאת אמת לאמיתה – כתוב שם פה נטמן ר' אברהם ב"ר יעקב, נפטר לבית עולמו בתאריך הזה והזה ואח"כ כתוב שלוש מילים – "שמר פיו ולשונו". מוראדיג! שמר פיו ולשונו, להעיד כך על יהודי!
הדוד שלי אמר לי שהוא יודע, והוא גם שמע את זה מאביו, שרבי אברהם הורביץ, מהבר מצוה שלו ועד סוף ימיו לא דיבר כל ימי חייו מילה אחת של לשון הרע ודיבורים אסורים! הוא היה תלמיד של הסבא מנובהרדוק…
בכל אופן, בזמן ה'שמועס' של הגר"י לווינשטיין, ישבתי לידו. היה שם חושך אצל רבי חצקל בבית. במקום שבו רבי חצקל ישב היתה דלוקה נורה קטנה כדי שהוא יוכל לקרוא מתוך הספרים ציטוטים במהלך דבריו, אבל החדר כולו היה חשוך לגמרי.
רבי חצקל אמר אז 'שמועס' נורא של התעוררות, וכשהוא גמר, פנה אלי רבי אברהם הורביץ. שישב לידי ואמר לי "נו, שמעתם מה שהוא אמר? האם שמעתם מה שהוא אמר???".
אמרתי לו שאכן שמעתי, וזה נפלא מאוד איך שרבי חצלק יכול בדבריו לעורר את האדם בצורה כל כך נפלאה.
אמר לי רבי אברהם משפט מלא חכמה: דעו לכם, רבי חצקל מעורר, זה נכון, הוא אכן מעורר מאוד, אבל זה כל מה שהוא עושה. לעורר! וזה לא מספיק. אנחנו כבר התעוררנו, אבל עכשיו אנחנו צריכים לעבוד! צריכים לקחת את ההתעוררות הזאת ולהשתמש בה למעשה!
אין ייסורים
אמר לי רבי אברהם נקודה נפלאה! כתוב בספרים הקדושים שבעולם הזה אין לאדם ייסורים. יש לנו התעוררות. אם באים ייסורים על האדם מה הוא צריך לעשות? לפשפש במעשיו ולמשמש במעשיו, להתעורר לתשובה ולמעשים טובים. זה לא כדי להעניש אותו אלא כדי לעורר אותו. ייסורים שלאחר אריכות ימיו ושנותיו של האדם הם באים כדי להעניש אותו, אבל כאן בעולם הזה אנחנו לא נענשים אלא רק מקבלים תזכורות של התעוררות.
אבל מי שאינו חכם ואינו פיקח, לא משתמש בהתעוררות למעשה, ואם כן הוא סתם סבל ייסורים בלי שום תועלת…
ממש כך, מי ששומע שיחת מוסר ואינו לוקח את זה למעשה, מה הרוויח בהתעוררות שהיתה לו, אם הוא לא לקח אותה כדי להתרומם בעבודת ה'?
שמירת הסדרים
ובאמת, צריך האדם לדעת שאין שום שעבוד לטבע, כל חולי וכל מכאוב וכל מכה, גם אם זה נראה טבעי מאוד, כי האדם עשה כך וכך וממילא התוצאה הטבעית היא שהוא יהיה חולה או יקבל מכה וכדו', זה הכל בכפוף להשגחה פרטית ולמה שמכריזין עליו מלמעלה בהתאם למעשיו ולענייניו.
וצריכים לזכור שהעבדות והשעבוד הכי גדול שיכול אדם לשעבד את עצמו, זה לטבע ולהרגלים הטבעיים.
הרבי שלי בחוץ לארץ מו"ר רבי פייבל מנדלוביץ זצ"ל, היה תמיד תובע מאיתנו שנקפיד יותר על שמירת הסדרים ושנבוא מוקדם יותר לתפילה שבחורים לא יאחרו אף פעם.
אנחנו הצטדקנו ואמרנו לו שזה קשה, לפעמים אדם הלך לישן מאוד מאוחר בגלל עניינים שונים, והוא פשוט מאוד עייף ולא מצליח לקום בשעה שהוא צריך לקום, איך אפשר לבוא אליו בטענה, הרי זו דרישה של למעלה מן הטבע שכל הבחורים יהיו תמיד בזמן וכדו'.
אז הוא אמר: "תזכרו קינדערלאך", כך הוא אמר, זה היה לשונו, "מי שמשליך את עצמו מתחת להרגלי הטבע – הוא משועבד כל ימיו לטבע! ומי שמתרומם קצת למעלה מדרך הטבע, הטבע לא משעבד אותו! הוא לא עבד לטבעים שלו! וממילא האדם שאינו משועבד לטבע יכול להתרומם למדרגות גבוהות במיוחד! אבל דווקא אם הוא מתרומם ומרים את עצמו מעל הטבעים שלו. כל זמן שהאדם משעבד את עצמו לטבע, הוא נשאר עבד עבדים לטבע ולמקרים הטבעיים!!!".
אתערותא דלתתא
היסוד הזה כתוב גם ב'מסילת ישרים' בפרק כו' שם הוא מדבר במעלת מידת הקדושה בדרך קנייתה, ומפרש שענין הקדושה כפול הוא – דהיינו תחילתו עבודה וסופו גמול! תחילתו השתדלות וסופו מתנה!
מה הפשט? ודאי שאת ההתחלה צריך האדם לעשות בעצמו 'איתערותא דלתתא' אבל סופו של מי שמתאמץ בקדושה שמקדשים אותו!
והוא מה שאמרו זכרונם לברכה בגמרא "אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה מלמטה מקדשים אותו מלמעלה".
בוודאי שזה לא קל, אבל זו היא ההשתדלות, מה היא ההשתדלות להגיע לקדושה? אומר ה'מסילת ישרים' שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החמריות לגמרי!
לתת את עצמו לגמרי לגמרי לבורא כל עולמים, "ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה באלוקיו ועל דבר זה נקראו הנביאים מלאכים כענין שנאמר באהרן הכהן כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבקות הוא, ואפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו מפאת גופו לא תזוז נפשו מדביקותה העליון וכענין שנאמר דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך. ואמנם לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה כי כבד הוא ממנו כי סוף סוף חמרי הוא, בשר ודם, על כן אמרתי שסוף הקדושה מתנה כי מה שיוכל האדם לעשות הוא ההשתדלות ברדיפת הידיעה האמיתית והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה, אך הסוף הוא שהקדוש ברוך הוא ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בו, וישרה עליו קדושתו ויקדשהו ואז יצלח בידו!
אז זה כתוב ברור במסילת ישרים אז מה הפשט למה אנחנו לא יכולים להגיע למדריגה הזה כי אנחנו הולכים אחרי החומר שלנו, אחרי הטבע…
אנחנו צריכים לזרוק את עצמינו לעול התורה. רק כך צומחים. כך כל הגדולים צמחו.
מרן הגר"י לווינשטיין זצ"ל אמר לי פעם ביחידות, ששום גדול לא צמח מלנוח שעה וחצי בצהריים. מסתמא הוא ידע למה אמר לי את זה…
הוסיף הגר"י לווינשטיין ואמר לי שהחזון איש היה לומד עם חברותות ואברכים שלמדו עמו היו אומרים לו שהם כבר לא יכולים, שהם כבר עייפים, אבל החזון איש לא ויתר, הוא אמר להם שאת היגיעה הזאת בתורה מתוך עייפות את זה רוצה הרבש"ע! זה יותר גדול מהכל!
כי כל זמן שאתה יכול, זה הרי בטבע. עם הטבע שלך אתה עובד את הרבש"ע, אבל כשיש קצת התאמצות איפה שזה קשה לאדם, את זה רוצה הרבש"ע מאתנו.
עם הארץ שקדן
וכשאדם מתאמץ בכל כוחו אפשר להגיע למדרגות גדולות בקדושה ובידיעת התורה.
היה יהודי אחד בזמן החתם סופר, שנכנס לישיבה הגדולה של החתם סופר בפרשבורג, והוא לא ידע אפילו פסוק אחד בחומש. הוא היה עם הארץ גמור שאינו יודע כלום, וביקש להתקבל לישיבה ללמוד תורה…
מדובר בישיבה של בחורים ואברכים מן השורה הראשונה, היו שם תלמידים שעמדו לקבל היתר הוראה, בחורים ואברכים שעתידים להיות רבנים בקהילות ישראל, והנה נכנס עם הארץ גמור, אבל יש לו רצון ללמוד. רצון חזק!
החתם סופר קיבל אותו, אבל מי הוא זה ואיזה הוא שרוצה ללמוד עם כזה עם הארץ. שלא יודע כלום?
לקח החתם סופר את בחורי הישיבה, ועשה סדר לימוד מתי הם לומדים אתו, הוא עשה תורנות בין קבוצה של בחורים שילמדו אתו כל אחד חצי שעה ויקדמו אותו לפי יכולתו.
תחילה למדו אתו חומש, אחר כך הוסיפו משניות, התחילו ללמוד אתו גם גמרא ובהמשך עברו ללמוד שו"ע ופוסקים, ואחרי שבע שנים מהיום בו נכנס לישיבה, מינה אותו החתם סופר להיות דיין בבית דין של מטרסדורף!!!
בכך הראה ה'חתם סופר' לתלמידיו דבר חשוב מאוד. אין אדם אבוד! אין אדם אבוד! צריכים לקרב, צריכים להשקיע, לקדם, ואדם שמפקיר את עצמו לתורה ומתגבר על הטבע שלו, זוכה להגיע למעלות רמות באופן של למעלה מדרך הטבע!