הסוכה שלי מתרחבת או מתכווצת משנה לשנה. פעם היא יותר מרובעת ופעם יותר מלבנית, פעם היא גדולה ופעם היא קטנה, ותמיד זה תלוי בדירה שבה אני גר. כמעט כל שנה אני מוצא את עצמי בדירה אחרת, עובר משכירות לשכירות.
כדי להתמודד עם בניית הסוכה כראוי, קניתי כמות ממוצעת של דפנות, כך שבשנים שנותרות לי דפנות מיותרות, אני משאיל אותן למי שצריך; ובשנים שהסוכה שלי גדולה יותר, מישהו שלא צריך את שלו, משאיל לי. אפשר לקרוא לזה ’סוכת חסד תיבנה'.
בשנה שעברה הייתה סוכתי קטנה מכמות הדפנות שיש לי, וגיסי ביקש לשאול ממני את הדפנות היתירות. נתתי אותן בשמחה, אבל הגיס ביקש עוד משהו: ”אני רוצה לסמן על הדפנות את המקומות שלהן, זה מאוד יעזור לי. אפשר?" כאן באתי במבוכה. לא רציתי סימונים על הדפנות. ”אתה יודע מה?" אמרתי לבסוף, ”תסמן סימונים ממש קטנים". זה הספיק לו. הוא הודה לי על הרשות שנתתי, וסימן לו את סימוניו, שרק הוא יודע לקרוא אותם. אחרי החג הוא החזיר את הדפנות, יפות ונקיות כמו שקיבל אותן.
באותה שנה אירע אירוע מכריע: בשעה טובה ומוצלחת עברנו לדירת קבע. העברנו את כל חפצינו לדירה החדשה, ואת דפנות הסוכה אכסנתי יחד עם השכנים בקומת הגג, שם כל שכן קיבל פינה לאכסון דפנותיו.
ערב סוכות הגיע. הרמתי כמה טלפונים לבני משפחה, בבקשה שיבואו לעזור לי בנשיאת הדפנות מקומת הגג הביתה. היחיד שיכול היה להיענות לבקשתי היה גיסי, אותו גיס שקיבל ממני את הדפנות בשנה שעברה. יחד עלינו למעלה, וגילינו שמישהו ניסה לעשות שם סדר, הזיז דפנות מפה לשם ובלבל את הכול. ועכשיו השאלה הייתה, איך אזהה את הדפנות שלי.
כאן בא לעזרתי הגיס. הוא אמר לי, ”אתה זוכר את הסימונים שסימנתי בשנה שעברה? לפיהם אוכל לדעת מה הן הדפנות שלך". ואכן, הוא זיהה את הדפנות באמצעות הציונים הקטנים שהוא ציין, וכך קמה לה סוכה מצוינת.
מצוות החסד מהשנה שעברה, עמדה לה, לסוכתי הקטנה.
(גליון השגחה פרטית)