סיפר הרה"ג רבי ישראל מאיר אלטמן שליט"א, מגדולי מזכה הרבים ומרביץ תורה ויראה בעיר רכסים, ומחבר ומו"ל ספרי גיליונות 'מי באר' והספרים רבי המכר 'מה למעשה':
ידידי עוז, מקים עולה של תורה ברכסים, הרב יוסף גרזון שליט"א – סיפר לי מעשה מכלי ראשון ממש, והרי הוא לפניכם.
לרב יוסף גרזון יש חברותא עם חקלאי הנקרא יהודי פשוט. ב-3 שנים האחרונות הוא התחזק מאד בשמירת תורה ומצוות.
יהודי זה מנהל חברה חקלאית גדולה מאד, שאחראית על 1200 דונמים של שדות, וכמו כן יש לו חברת ציד – עם רישיון חוקי, ולשם דוגמא הוא חתום על חוזה עם מועצת רכסים ועיריית חיפה על מיגור תופעת 'חזירי הבר', ורק בשנה האחרונה הוא חיסל בחיפה מעל 6000 (!!!) חזירי בר.
תכלס, לפני חצי שנה [למי שזוכר…] אירע 'אסון הכריש' בחדרה.
מהו אסון הכריש?
מידי שנה מגיעים כרישים לקרבת חופי חרדה, בכדי ליהנות מהמים החמים הזורמים מתחנת הכח של חברת החשמל, ואנשים שוחים לידם, מצטלמים איתם, ומידי פעם אף מתעללים בהם קצת – וחושבים שזה משחק ילדים.
יום אחד, אחד הכרישים טרף בן אדם.
ואחרי כמה ימים של חיפושים מצאו כמה 'ליקוטי עצמות', ולפחות יכלו להתיר את אשתו העגונה.
בעקבות המקרה המצער הנ"ל – זעקו אנשים 'הכתובת על הקיר'…
יש עוד מקום דומה שהאסון הוא רק עניין של זמן.
ליד חמת גדר, היתה חוות תנינים.
חווה זו הוקמה בכדי לגדל תנינים למטרת שימוש בעורות שלהם.
כידוע 'עור תנין' זה משהו יקר וסמל יוקרה, ואנשים שיש להם כסף מיותר וצמאים למעמד חברתי [צומי בלע"ז], אוהבים לקנות מוצרים של 'עור תנין'.
וכך גודלו להם התנינים – ונטבחו בשביל להנות מהעור שלהם.
עד ש…
קמו כל ארגוני ה'צער בעלי חיים' והירוקים וכל מיני משועממים – זובחי אדם עגלים ישקון (בד"כ הם גם מגדולי רודפי עולם התורה), ועתרו לבג"ץ וכדו', על ה'צער בעלי חיים', ולפני כמה שנים עבר חוק שאסור להרוג 'בעלי חיים' בשביל העור שלהם.
וכך נשארה לה חוות התנינים שוממת מבלי ביקוש.
התנינים גדלו פרא, לא היה מי שידאג להם, והם טרפו אחד את השני.
וכאן אנחנו חוזרים ל'אסון הכריש'.
כמה 'אויבער חכמים' גילו את האטרקציה, והתחילו לטפס על הגדרות ולהיכנס לחווה על מנת לשחק עם התנינים…
מושכים להם בזנב, זורקים אבנים, קופצים מולם וכדו', וברוך ה' חוזרים הביתה בשלום – ועם הסרטה מעניינת לחברים…
כל זה היה עד 'אסון הכריש'. אחרי אסון הכריש, קמו אנשים ואמרו 'אסון התנינים' זה רק עניין של זמן, עד שפעם אחת התעלול לא יצליח, ובל נהיה מהזועקים על העבר.
מי שאחראי על הטיפול בדברים אלו – הם אנשי 'רשות הטבע והגנים', שהם אחראים גם ענייני הבעלי חיים המשוטטים בטבע, והם פנו בבקשה לחקלאי – החברותא של הרב יוסף גרזון, בבקשה שיחסל את חוות התנינים.
כנהוג, מוציאים מכרז, והחקלאי הגיש הצעה לחיסול התנינים תמורת סכום צנוע של 125,000 ₪.
לעומתו, מישהו אחר, כנראה לא כל כך מנוסה – הגיש הצעה לעשות את העבודה תמורת 25,000 ₪, אבל אנשי רשות הטבע והגנים העדיפו את המנוסה. [ובאמת היה אח"כ צרות מהבלתי מנוסה, שחלק מהתנינים לא באמת מתו, ובעת שלקחו אותם לשריפה במפרץ, הם קפצו מהמשאית, ובנס נגמר הדבר ללא אסון].
מתי היה התאריך של ביצוע הטבח?
ב-ט' באב…
איני יודע למה בחרו בדיוק את התאריך הזה [זה היה במוצאי שבת, למי שזוכר], אבל זה היה תנאי ברור שחייבים לגמור הכל עד ט' באב, כי בי' אב מתחיל בין הזמנים, ו…
אותו חקלאי ידע שאינו יכול עבודה קשה זו בצום, והוא החליט בלב כבד לוותר על המכרז.
זה לא קל לוותר על רווח נאה שכזה ביום אחד, גם שותפיו לחברה – שאינם שומרי תורה ומצוות כעסו עליו מאד, אבל הוא היה איתן בהחלטתו.
אני שומר את הצום, יהיה מה שיהיה.
תכלס, ה'חאפר' השני עשה את העבודה תמורת 25,000 ₪.
בעיקרון היה צריך לגמור את הסיפור כאן, יהודי [שנקרא] פשוט, בן דורנו ויתר על סכום עתק שכזה, בלי לחפש קולות והיתרים שונים, ועמד בגבורה בניסיון.
אבל כולם שואלים, נו… מה למעשה? איפה ההשגחה פרטית? איפה המוייפס [- המופת]???
אז ככה…
בעל החווה, שהתנינים היו שלו, גילה מאוחר מידי על הטבח שנעשה בתניניו היקרים, הוא אף טען שמכר אותם למרוקו, או ניסה למכור אותם (איני יודע בדיוק פרטים), תכלס הוא הגיש תביעה בבית המשפט, על סך מיליוני שקלים, נגד כל מי שהיה מעורב בסיפור הזה.
'רשות הטבע והגנים', הצייד, ולא יודע מי עוד…
אמר אותו חקלאי לרב גרזון, אם הייתי יודע את כל הסקנדל שיתרחש, גם בעד חצי מיליון ₪ לא הייתי מסכים לגשת לדבר הזה…
"אין אדם שומע לי ומפסיד"!!!
(גיליון 'מי באר')