יעקב א. לוסטיגמן
"במה אדע כי אירשנה" (בראשית ט"ו, ח')
כשנתן הקב"ה את התורה לעם ישראל, הוא נתנה לנו בתורת ירושה, כמו שאמר הכתוב "מורשה קהילת יעקב", אבל גם בתורת אירוסין, כמו שדרשו חז"ל, אל תקרי מורשה אלא מאורשה.
יבוא השואל וישאל "במה אדע כי אירשנה", איך אפשר לרשת את התורה, ואם כדרשת חז"ל ש'מורשה' הוא מלשון 'מאורשה', במה אדע כי אארשנה… איך אפשר לארש את התורה הקדוה ולעשות בה קניין?
בעניין זה שוחחנו בעבר עם הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א, מחבר ספרי 'ילקוט הליכות ועניינים הנוגעים למעשה', מורה צדק בק"ק לעלוב ומרבני העיר בית שמש, מוכר בשיעורי ההלכה הבהירים והמתוקים מדבש שהוא נושא בקביעות ובהזדמנויות שונות, במגוון רחב של מקצועות ההלכה, וכעת אנחנו שבים ומפרסמים את הדברים.
"זכיתי ללמוד אצל הגאון הגדול רבי אברהם גינוחובסקי זצ"ל, שהיה ידוע כגאון עצום שממש כל רז לא אניס ליה, ובכל זאת השיעורים שלו היו נמסרים בשפה מאוד פשוטה ובהסברה מאוד מאוד ברורה. הוא הסביר שכך הורה לו הגאון מטשעבין זצ"ל, כשקיבל אותו למסירת שיעורים בישיבת טשעבין המפורסמת.
מעניין מאוד, שדווקא בגלל זה, השיעורים שלו היו מרתקים! לא פחות! הוא הסביר כל דבר כאילו הוא מלמד ילדים, דיבר לאט, בלי למהר לשום מקום, וכולם הקשיבו בשקיקה.
והאמת היא שזה דבר ברור, הרי התורה כשלעצמה היא מעניינת ומתוקה, אלא מה? גם אם ניתן למישהו לקרוא את ספר המתח הכי מעניין בעולם, אם הכתב לא יהיה ברור או שזה יהיה כתוב בשפה שהוא לא בקי בה ויודע אותה על בוריה, יהיה לו קשה מאוד לקרוא את הסיפור כולו.
כך גם התורה להבדיל, אם לומדים אותה במהירות בחופזה, בלי להבין כל דבר כמו שצריך, איך אפשר למצוא בה טעם? הלימוד צריך להיות במתינות ומתוך הבנה בהירה, ואז מרגישים את המתיקות הנפלאה שיש בלימוד.
על כך אני רוצה להוסיף עוד נקודה. יש בזמנינו כמה מגידי שיעורים מפורסמים, שכולם אוהבים לשמוע את השיעורים שלהם. אפשר לנקוב כדוגמא לכך בשמותיהם של הגאון רבי אלימלך בידרמן שליט"א, והגאון רבי ברוך רוזנבלום שליט"א.
מה הסוד של שני מגידי השיעורים הללו? נכון שהם מספרים סיפורים יפים ואנשים מאוד אוהבים לשמוע סיפורים, אבל זה לא העיקר. העיקר הוא הניגון!
הם מוסרים את השיעורים שלהם עם ניגון מיוחד, ואנשים אוהבים לשמוע נגינה.
כשהופכים את השיעור לשירה, ולומדים עם ניגון נפלא וערב לאוזן, אנשים מקשיבים בהנאה מרובה. כמובן שמדובר באמנות, לא כל אחד יכול להגיע לדרגות כאלו, אבל כל אחד יכול לעשות את זה לפי יכולותיו, ולשפר את השיעורים שהוא מוסר בדרך זו.
האמת שהעצה הראשונה מבין השתיים נוגעת גם ללומד עצמו, לא רק למוסר השיעור. כל מי שרוצה להרגיש טעם ומתיקות בלימוד, חייב להתחיל מהבסיס, ללמוד בצורה שקולה ומדודה, לוודא שהוא אכן מבין את הנלמד בצורה אמיתית, בלי דילוגים ובלי הנחות.
אבל אחרי ככלות הכל, יש עוד עצה שלישית, שאי אפשר לעקוף אותה ואי אפשר להרגיש מתיקות בלימוד התורה בלעדיה: כדי לאהוב את התורה צריך להשקיע בתורה!
רק מי שלומד בהתמדה לאורך זמן, זוכה להרגיש את המתיקות בתורה, עוד לא נולד האדם שהתחיל ללמוד גמרא בפעם הראשונה והיא מיד היתה מתוקה בפיו. זה בא רק אחרי עמל ויגיעה!
יש ווארט ידוע מבעלי המוסר, "ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, ויצעק משה אל ה', ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים". בני ישראל באו למרה, מקום שבו החלו לקבל את התורה ולא יכלו לשתות מים, כלומר תורה, כי מרים הם, התורה היתה מרה בפיהם כמו כל אחד שמתחיל ללמוד תורה בפעם הראשונה.
מה עשה משה רבינו? צעק אל ה', וה' הורה לו 'עץ' מלשון עצה, 'וישלך אל המים'. לקפוץ פנימה, להתחיל ללמוד, ואחר כך מגיע השלב של 'וימתקו המים'… יש הרבה עצות, אבל בסופו של דבר חייבים להגיע לעצה הזאת, ופשוט לקפוץ אל המים ולהתחיל ללמוד.
אבל יש גם סגולה מאוד מיוחדת, ומי שמנסה אותה זוכה לראות ישועות נפלאות בכל הקשור לגישמאק בלימוד התורה: מובא מצדיקים שמי שמדבר טוב על יהודים, זה סגולה שיזכה לאהבת תורה!
יש שמסבירים שהפשט הוא שהתורה הרי מורכבת מ-60 ריבוא אותיות כנגד 60 ריבוא נשמות ישראל, ולכן מי שמדבר טוב על יהודים מדבר טוב על התורה, ומקבל במידה כנגד מידה גישמאק בלימוד התורה.
אבל אני חושב שאפשר לחבר את הסגולה הזאת יחד עם ווארט שמביא ה'מאור עיניים' זיע"א, שמסביר מדוע מי שמדבר לשון הרע על אדם בישראל, נענש בכך שבאים עליו נגעים? משום שלקב"ה יש ענג מכל יהודי ויהודי, ומי שמדבר רע על יהודי הופך את הענג לנגע, הוא מהפך את האותיות שלו ולכן נענש במידה כנגד מידה בנגעים שבאים עליו רח"ל.
אם כן, מי שמדבר בשבחו של יהודי אחר, הרי מגביר את הענג שיש לקב"ה מהיהודי הזה, וממילא הקב"ה נותן לו מתנה במידה כנגד מידה, שיהיה לו ענג גדול יותר בלימוד התורה.