הרב בנימין בירנצוויג
"וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית י"ב, ה')
האם שייך לומר על אדם שהוא עשה ויצר נפש? מה אם כן באור המילים "את הנפש אשר עשו בחרן"? וכתב רש"י חידוש ויסוד גדול שכתוב במדרש רבה, את הנפש אשר עשו בחרן – במה שהכניסום תחת כנפי השכינה, שאברהם גייר אנשים ושרה את הנשים, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום.
וכבר נכתב כן בדברי חז"ל (סנהדרין יט, ב) 'שכל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו', והיינו שזכות זו של לימוד התורה של האחר או קירובו לדרך ה', נחשב לאדם כזכויות שהוא יצר.
כל אפשרות לקרב יהודי לתורה ומצוות, כל אפשרות לחזק יהודי בלימוד התורה והמצוות, נזקפת זכות זו ותוצאותיה לדורי דורות למקרב, אי אפשר לתאר כמה זכויות מגיעות לו לאדם כשמגיע לעולם העליון כשבאמתחתו נשמות רבות שהתקרבו בזכותו לתורה או כאלו שהוסיפו והתחזקו בלימוד התורה שלהם.
50 ספרים
מעשה נפלא בענין זה מספרים על המגיד הקדוש מדובנא זיע"א [הובא בספר קול צופיך של הגה"צ ר' חיים זייצ'יק זצ"ל], שפעם בלכתו ברחוב פגש איש עיוור עני לבוש קרעים וילד קטן אוחז בידו ומנחהו בדרך, הדבר עורר את סקרנותו של המגיד מדובנא שעצר את השניים ושאלם מהיכן הם ולאן פניהם מועדות?
העיוור רטן ולא ענה וכשהפנה המגיד את שאלתו לילד הקטן המלוה את העיור, תלה הילד במגיד עיניים נוגות ומיוסרות וסיפר שזה אביו שהתעור ובשביל פרנסתו הוא מסתובב בבתי כנסת בעיירות ומחזר על הפתחים כדי לקבץ נדבות למחייתו, עוד סיפר הילד המסכן שאמו נפטרה, והוא מלוה את אביו במסעותיו ומנחהו בדרך, וזה עתה בגלל הקור הנורא הולכים הם להתחמם קמעא בבית התמחוי.
התעניין המגיד האם הם אכלו, וכשהשיבו שלא הגיע אוכל לפיהם היום, מיד אמר להם המגיד שיבואו לביתו המחומם, והוא יתן להם ארוחה ומקום ללינה עד שיסתדרו בעצמם.
לאחר כמה ימים נפטר האב והילד הקטן נשאר יתום וגלמוד מאב ואם, המגיד כמובן שלקחו תחת חסותו, הכניסו לתלמוד תורה והשקיע בו כבנו ממש, וביתו הפך לביתו של הילד הקטן חסר הכל.
לא עברו הימים וילד זה התגלה כילד בעל כשרונות מזהירים, כח הזכרון שלו היה מדהים והוא לא שכח כלום ממה שלמד, וכך הוא גדל וצמח וברבות הימים נעשה לגאון הדור הלא הוא הגאון רבי שלמה קלוגר זיע"א שחיבר עשרות ספרים שהאירו את עיני ישראל.
כאשר נפטר המגיד מדובנא הוא התגלה בחלום וסיפר כי כשהגיע לבית דין של מעלה, הראו לו חמישים ספרים מפורסמים שחיבר בחייו, תמה המגיד ואמר הלא אינם שלי לא אני חברתי אותם ואינני יודע עליהם!
השיבו לו כי באמת אלו ספרים אלו חוברו על ידי גדול הדור הגאון רבי שלמה קלוגר, אך כיון שהוא גידל אותו בביתו כבנו ובמעשה זה שהכניסו לביתו וגדלו, הוא היה הגורם להצלחותיו ולצמיחתו כגדול הדור, לכן כל גאונות חיבוריו וספירו הנודעים, הכל נזקף לזכותו כאילו הוא חיברם ויצרם.
'מעלה אני עליו כאילו עשאו'!
סוד ההצלחה
כמו כן המלמד תורה לאחרים הרי הם כבניו שילדם – ושננתם לבניך אלו התלמידים!
ואכן רבו המעשים על גדולי הדורות שיחסם לתלמידיהם היה כבנים ממש כאילו ילדום ועשאום, ונביא מעשה נפלא שסיפור מרן החזו"א על ראש ישיבת טעלז מרן רבי אליעזר גורדון:
פעם בא לפני ר' אליעזר גורדון גביר מוקיר ורחים רבנן, שחיפש חתן מתאים עבור ביתו, בהבטחה שיאפשר לו לשקוד על התורה כל ימי חייו. אמר לו הרב גורדון, בא עימי להכיל בית המדרש ותבחר לך את הבחור המתאים לך.
הם נעמדו בפתח בית המדרש ששקק מאות לומדים בריתחא דאורייתא מחשמלת, והנה קלטו עיניו של הגביר תלמיד אחד היושב בצד ולומד במתיקות עצומה, והוא התעניין אצל הראש ישיבה לדעת מי הוא הבחור, ענה לו הרב גורדון 'זהו בני יחידי'.
הגביר הבין שבחור כזה נאות לו להיות בנו של ראש הישיבה, אבל לא העז לבקשו כחתן לביתו.
המשיך הגביר ותר אחר הלומדים בבית המדרש, והנה שוב צדו עיניו אחר בחור שישב ולמד בשקידה גדולה, ושוב התעניין אצל ראש הישיבה על בחור זה, וענה לו הרב גורדון 'זהו בני יחידי'.
תשובה זו כבר הפליאה מאד את הגביר, אך עדיין לא העיז פניו לשטוח את פליאתו בפני הרב גורדון,
רק כאשר חזר הדבר בשלישית, ששוב העניין על בחור מסויים וענה לו הרב גרודון אותה תשובה, פקעה סבלנותו של הגביר ושאל את הרב גורדון 'רבי, כמה בנים יחידים יש לך', ומיד ענה הרב גורדון 'האמן לי, ארבע מאות בנים יחידים יש לי בישיבה זו'.
זהו סוד ההצלחה בהעמדת תלמידים, שהם יהיו כבנים ממש. וכך אמר מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא למשגיח של סלבודקא הגה"צ רבי משה טקוצינסקי, כשהלה הקים ישיבה לצעירים בירושלים, ור' יחזקאל סרנא שלח את בנו ר' חיים ללמוד בישיבה, פנה אליו המשגיח הרב טוקצינסקי, 'איך אדאג שלא אתרשל בעבודתי בהעמדת התלמידים, שכל התרשלות הרי היא כאיבוד נפשות?' ענה לו רבי יחזקאל 'תתייחס אליהם כאילו הם בניך, שמספר בניך יהיה כמספר תלמידי ישיבתך, ואז תצליח בדרכיך'.