"ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית י"ב, ה')
סיפר הרב יוסף פרידמן: חמיו ר' דוד בולימובסקי היה סוכן למכירת שעונים בגבול גרמניה פולין, קשריו עם גויי המקום היו טובים מאוד. בהתקרב שנות הת"ש החלו כידוע מהומות קשות, יהודים רבים הוכו ונרדפו ע"י בני נוער מוסתים, וחבריו אמרו לו שהם מבקשים שיעזוב את המקום כי המצב מסוכן מאוד ליהודים.
היה קשה לו לקבל שהדברים רציניים, אך הם חזרו ואומרו לו שהם ממש מבקשים ממנו לטובתו, הרוחות הולכות ונעשות קשות ואכזריות כלפי יהודים, ועליו לעזוב במוקדם את המקום.
הגיע ר' דוד לבני משפחתו ואמר להם את דברי חבריו הנכרים, אבל הוא היה בעיניהם כמצחק, השקיעות בעולם המסחר וההצלחות סימאו את עיניהם, אך הוא כן שמע לקול נבואות הזעם ועלה לארץ ישראל, מכאן החל לעבוד על השגת 'סרטיפיקטים' – אשרות כניסה לבני משפחתו שנשארו בניכר, בתחילה להוריו ולאחיו. וכך זכה להעלותם ולהצילם.
בשלב מאוחר יותר השיג אשרת כניסה לאחותו ובעלה ובנה הקט יצחק בן השלש, לימים מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, הם הפליגו בספינה לארץ, והוא הגיע לנמל חיפה כדי לקבל אותם. האונייה אמנם עגנה בנמל אבל במשך שעה ארוכה אף אחד לא ירד ממנה, הוא ניגש לאחד הפקידים האנגלים שיחד אותו שיעלה לבדוק מה קורה שם, הלה עלה לאונייה ומשחזר העביר בשורה רעה מאוד, היות ונתפסו שרוב הנוסעים הגיעו עם סרטיפיקטים מזויפים, הם הוחלט להחזיר את האונייה לפולין!
החזרה לפולין משמעותה ברורה היתה, הישר לידי הכובש הנאצי, חזרה אל המוות!
מרדף בלב ים
ר' דוד שהיה חבר בתנועת 'הפועל המזרחי' נסע משם מיד אל אחד מראשי התנועה שהיה נציג ציבור מטעם המנדט ודרש בכל תוקף סרטיפיקטים לשלושת בני משפחת זילברשטיין, הלה הרים ידיים באומרו שהדרישות לסרטיפיקטים גבוהה מאוד והם נאלצים להשיב ריקם רבים מחברי התנועה… אך ר' דוד לא ויתר התיישב במקום והודיע כי לא יקום מהמקום עד שיושגו שלושת האישורים!
למול העקשנות והנחישות הרבה לא עמד אותו בכיר, והוציא עבור שלושת בני המשפחה אשרות עליה, איתם נסע במהירות חזרה לנמל, אמנם משהגיע התבשר שכבר הפליגה ספינתם והיא כעת נמצאת בלב ים. אבל הוא לא איבד רגע, מיהר לאחד ממושיטי הסירות הממונעות הקטנות, אמר לו אני כרגע לא מדבר על כסף, קח את שלושת הסרטיפיקטים וצא אל הספינה המתרחקת, תעמוד לה בדרך, אל תתן לה להמשיך עד שאינך מוריד משם את בני משפחת זילברשטיין ותביא אותם הנה!
וכך היה, הוא חתר במהירות לעבר הספינה המתרחקת עלה אליה והציג את האישורים החתומים, בתחילה היה סירוב, אך הלה שידע שיקבל גמול טוב על מעשיו נלחם בעוז, עד שהצליח להוריד אליו את בני משפחת זילברשטיין והביא אותם אל חוף מבטחים.
כך ניצלו הוריו של הרב זילברשטיין, והעולם זכה לאורו הגדול של הגאון רבי יצחק.
הכרת הטוב עד היכן
אבל זה לא הסיפור אותו באנו לספר.
המשיך וסיפר לי רבי יוסף, הגיע שנת תשמ"ט, מערכת הבחירות היתה חמה מאוד, מרן הגראמ"מ שך הקים את תנועת 'דגל התורה'. תלמידיו חששו שלא יעברו את אחוז החסימה ונרתמו לגייס כמה שיותר קולות מבני משפחה קרובים ורחוקים.
רבי יוסף כתלמיד נאמן למרן הרב שך, עלה לחמיו ודיבר אתו על החשיבות להצביע עבור דגל התורה, חמיו אמר שבעבר היה מצביע עבור מפלגת המזרחי מאידיאולוגיה, אמנם במשך השנים משהלכו בניו לישיבות הבין שלא הם מייצגי הישיבות, ועולם התורה שצריך להילחם על קיומו כאן בארץ ישראל לא מהם הישועה…
לכן הוא כבר לא שייך אליהם אידיאולוגית, אבל יש לו בעיה, הוא חייב להם הכרת הטוב, בני משפחת זילברשטיין שניצלו היה מכוח הסרטיפיקטים שהוציאו תנועת הפועל המזרחי. אמנם היה צריך להילחם על כך בכוח, אבל סוף סוף מהם היתה הישועה והוא מצביע מתוך הכרת הטוב, הוא מבין את חשיבות העניין להצביע כדעת רבותינו, אבל אינו יודע מה קודם למה?!
ההחלטה היתה שעולים לשאול את מרן הרב שך, והם עלו, מרן זצ"ל שהנושא בער מאוד בעצמותיו, שמע את הדברים בקשב רב, והפטיר ואמר, רע עלי מאוד מי שאינו יודע להכיר טוב, הכרת הטוב היא מעל הכל!!! [רבי יוסף מציין שמרן הרב שך לא הכריע לו בצורה מפורשת להצביע למפד"ל, אבל הוא רק הבהיר שהכרת הטוב היא מעל הכל]
תעודת זהות לאומית
פרשת השבוע מנפיקה את תעודת הזהות של כלל ישראל, מכאן מתחיל הכל, "אברהם אבינו". אברהם העמיד את כל חיו במסירות נפש להפיץ את שם ד' בעולם, הפסוק אומר "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָֽם" (כא לג)
אומר המדרש תנחומא: לְאַחַר שֶׁהָיָה מַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן, הָיוּ מְבָרְכִין אוֹתוֹ. וְאָמַר לָהֶם: לִי אַתֶּן מְבָרְכִין? בָּרְכוּ לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁנּוֹתֵן לְכָל הַבְּרִיּוֹת אֹכֶל וּמַשְׁקֶה וְנוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: הֵיכָן הוּא? אָמַר לָהֶם: שַׁלִּיט בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּמֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹחֵץ וְרוֹפֵא, צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מְגַדֵּל צְמָחִים וְאִילָנוֹת, מוֹרִיד שְׁאוֹל וְיָעַל. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִין כָּךְ, הָיוּ שׁוֹאֲלִין כֵּיצַד נְבָרֵךְ אוֹתוֹ וּמַחֲזִיקִין לוֹ טוֹבָה. הָיָה אוֹמֵר לָהֶם, אִמְרוּ: בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד, בָּרוּךְ נוֹתֵן לֶחֶם וּמָזוֹן לְכָל בָּשָׂר, וְהָיָה מְלַמְּדָם בְּרָכוֹת וּצְדָקוֹת. הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה).
היסוד הוא שכל אב מאבותינו הק' העביר לעולם את עצמו, ואברהם שהוא עמוד החסד, ההבנה שרגילים להבין שאברהם במעשיו יסד את עמוד החסד, זה נכון אבל זה שלב ב'. השלב הראשון הוא שאברהם גילה את האלוקות בעולם דרך ההסתכלות שהעולם כולו חסד, שכל תכלית הבריאה שברא הקב"ה את עולמו הוא כי היה חפץ להעניק מטובו לזולתו, ואם זהו הבורא ותפקידנו להידבק בו ממילא אנו צרכים להידבק במידת החסד.
את זה הוא העביר לבניו ולעולם כולו! יש כאן עולם שכולו חסד של הבורא יתברך, ולא יתכן שאנו נהיה כפויי טובה ולא נכיר בחסד הגדול והנפלא שהבורא עושה עמנו בכל עת ערב ובוקר וצהרים, ונכיר טובה ונודה לו ונעשה רצונו.
עיקר העיקרים
הנה אדם הראשון נצטווה על איסור אחד: שלא לאכול מעץ הדעת ונכשל ואכל. בתוה"ק לא כתוב מפורש מה הוא חטא. אך על הפסוק כששאלו הקב"ה מה עשית ענה לו האדם "האשה אשר נתת עימדי היא אשר נתנה לי ואוכל" מביא רש"י שכאן כפר בטובתו של מקום. הנקודה עליה מצביעים חז"ל הוא "כפיות הטובה" הקב"ה נותן לך כלי אשר הוא מעיד עליו שמטרתו להיות עזר לאדם, ואתה מוצא בכלי עזר זה מקור לזרוק עליו את כשלונותיך? מכאן כבר אמרו חז"ל בסנהדרין "אדם הראשון מין היה" – כופר כביכול.
מרן הגראי"ל לופיאן זצוק"ל מבאר מה הסיבה שלאחר חטאו של האדם גורש מגן עדן, והרי סוף סוף עשה תשובה וגם נתקבלה תשובתו כמבואר בחז"ל "סימן זה יהיה לבניך כשם שיצאת בדימוס אף הם יוצאים בדימוס". זהו ליל שבת קודש א' תשרי – ליל ראש השנה שזוכים בדין מכח אותה זכיה של אדם הראשון. אם כן מדוע גורש מגן עדן? יכול היה להמשיך לחיות שם…
אומר רבי אלי' השאלה היא נכונה, ואכן מצד עצם חטא אכילת עץ הדעת עשה האדם תשובה ולא היה מן הראוי לגרשו מגן עדן. אבל כיון שכפר בטובתו של מקום, איבד האדם את נאמנותו להקב"ה וכבר אי אפשר לסמוך עליו יותר… וזהו שנאמר בתורה "ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וחי לעולם".
וגנאי זה נשאר לאדם הראשון לדיראון עולם, כשעם ישראל אמרו על המן 'ונפשינו קצה בלחם הקלוקל' אמרו חז"ל (ע"ז ה ע"א) "אמר להם הקב"ה אתם כפויי-טובה בני כפויי-טובה! כפויי-טובה דכתיב ונפשינו קצה… בני כפויי-טובה דכתיב האשה אשר נתת עימדי".
אברהם אבינו לימד אותנו שהכרת הטוב זה מחויבות שלנו כלפי הבורא, אבל מעבר לכך, אם אנו יודעים לחיות מתוך הכרת הטוב אנו נטמעים במחשבת הטוב והחיים שלנו נעשים טובים יותר, נעימים ומשובחים יותר.
שידוך של עשירים
ננסה להביא מבט נפלא ונשגב בנושא:
אל רבי אריה לייבוש אב"ד קישינוב היו מגיעים מכל האזור ואף ממקומות מרוחקים לבקש עצה ותושיה, ידוע היה כמי ששומע באחת ונותן תשובה קולעת למטרה.
בעיר קלרש הסמוכה לקישינוב שני גבירים סגרו ביניהם שידוך… ראובן אירס את בנו עם בתו של שמעון, וכדרך הגבירים כל אחד הפליג בהתחייבותו. כמנהג הימים ההם החתן והכלה היו עדיין צעירים לימים, וקבעו את זמן החתונה בשעה שיגיע פרקם להינשא. בינתיים כדרך העולם שכבר אמרו חז"ל גלגל חוזר בעולם, התהפך הגלגל על שמעון אבי הכלה, הוא הסתבך בכמה עסקאות שגרמו לו הפסדים רבים והוא ירד מנכסיו לגמרי…
הגיע זמן החתונה ואבי החתן שציפה לקבל את התחייבויותיו של אבי הכלה ואז התברר לו המצב העגום, ביקש לבטל את השידוך, וביקש את אבי הכלה לסלוח לו ולהסכים על ביטול השידוך.
אמנם שמעון לא רק שלא אבה לסלוח ולוותר, עוד דרש מראובן אבי החתן להשליש בשביל הזוג גם את כסף הנדוניה הרב שהבטיח, ולתת מלבושי כבוד לכלה קודם החתונה כדרך הנגידים!
שני המחותנים התנצחו זה עם זה, עד שאבי החתן הזמין אותו לדין תורה אצל רבה של קלרש. שמעון שידע שלא יזכה בדין סירב בכל תוקף להגיע לדין תורה, אבל על השידוך לא ויתר.
בצר לו נסע ראובן לקישינוב הוא הגיע כבר ביום שישי אחר חצות, ונכנס אל רבי אריה לייבוש, אמנם הרב כבר התחיל להכין עצמו לקבל את פני שבת המלכה, עם כל זה כדרכו קבלו בסבר פנים יפות, שאל לשלומו ולשלום בני משפחתו וישב לשמוע בקשב רב את אשר על ליבו.
רבי אריה לייבוש התהלך בחדרו הלוך וחזור ואחרי כן פנה אל אבי החתן מתוך חיבה ואמר לו: כעת ערב שבת ואינני יכול להגיד כרגע את דעתי בהחלט, אבל מילים אחדות אומר לך: "צריך אתה להודות לה' שאתה באת אלי!…".
אבי החתן שמע את תשובתו ש הרב ועינו אורו, מכיון שהרב אמר לו כי עליו להודות לה' שהוא בא אליו, הווה אומר שיש לרב פתרון קסם לפתור את בעייתו הקשה ולמצוא את הדרך לחייב את אבי הכלה לבטל את השידוך.
במוצאי שבת נכנס לבית הרב לשמוע את דעתו ועצתו, והרב אומר לו: "עליך החובה למלאות ארחי דרישותיו של אבי הכלה, תשליש את הנדוניה כפי שהבטיח, לתת סיבלונות ומלבושי כבוד לכלה כדרך הנגידים, ולעשות את החתונה בהקדם האפשרי!…
אבי החתן נבהל, אך יותר מכך הוא פשוט נדהם, הרי הרב אמר לו לפני שבת שיש לו מזל שהוא הגיע אליו, הווה אומר שהוא הולך לתת לו פתרון וכאן הרב מחייב אתו לקיים דברי חותנו ככתבו וכלשונו?!
כח להתלונן
בתחילה עמד מסומר על מקומו ולא העז לפצוע פיו מול רבה הגדול והנערץ של קישינוב, אבל לאחר שנרגע קצת, שאל כמתרעם לאחר פסק דין זה שיצא מפיו הרב שליט"א, תמה אני על מה שאמר לי בערב שבת כי עלי להודות לה' שאני באתי אליו? בו בזמן שהרב מחייב אותי את כל ההוצאות?
חיוך קל עלה על פניו של הרב ואמר לאבי החתן, רואה אני כי לא הבנת מה אמרתי לך, עליך להודות לה' שאתה הוא זה שבא להתלונן על התעקשות מוזרה מצד אבי הכלה שאתה תעמוד בכל ההתחייבויות והוא עוד דורש תוספת. המצב יכול היה להיות הפוך, שהגלגל היה מתהפך עליך, אתה היית נופל מנכסיך כדרכם של עשירים, והמחותן שלך היה מגיע להתלונן עליך, תודה לה' שהמצב הוא שאתה המתלונן!!!
כמה המבט נפלא, אנו מתהלכים בעולם כאילו כל העולם שלנו וכל מה שיש לנו מובן מאליו, יש לנו רק תלונות על כל הדמיונות שאנו מבקשים עוד להשיג ולא השגנו עד עתה. רואים אנו את הדשא של השני והוא תמיד נראה ירוק יותר, ואנו מתמרמרים על הדשא היבש שלנו…
אברהם אבינו פוקח לנו עיניים, מבקש את המבט הנכון, כל מה שיש בידנו הכל מגיע מתוך חסדיו הגדולים של הבורא, ואנו בני ישראל מושגחים בהשגחה פרטית על כל צד וצד. בלעדיו היינו מחוסרי כל, כמה טוב שיש לנו את הכוח להתלונן! יש כאלו שאפילו להתלונן אין להם יכולת…