המגיד האמריקאי רבי פסח קראהן סיפר על יהודי בשם מנחם, איש עסקים אמריקאי. בשנים ראשונות של חיו היה רחוק משמירת תורה ומצוות וזכה להתקרב אל הדת, ההתקרבות היתה באיטיות ובאחריות, וכך במשך שנים הלכה המשפחה והתחזקה עד שהחליט לעזוב את אמריקה לטובת מגורים בארץ ישראל, כדי להתקדם ביהדות ולחיות כשומרי תורה ומצוות בכל המובנים.
לעומתו, בן דודו 'נתי' עבר את המסלול הפוך, הוא נולד בארץ ישראל, אבל עם השנים הלך והתרחק מיהדותו עד שביום מן הימים עזב את ארץ ישראל ועבר למיאמי ביץ', שם ניהל חיים מנותקים לחלוטין מתוכן יהודי.
מנחם שזכה לטעות מצוף טעמה של תורה לא הסכים לוותר כל כך מהר על בן דודו, היות ואת עסקיו בארה"ב לא חיסל, היה טס כל תקופה לטפל בעסקיו מקרוב, ובכל פעם שהיה טס לארה"ב היה עושה עוד טיסה פנימית למיאמי שם היה קובע עם בן דודו ארוחה משותפת באחת המסעדות הכשרות באזור, היה משוחח איתו בידידות על כל נושא, על יהדות היה משוחח בעקיפין ובעדינות, מנסה לגרות אותו עם סיפורי חוויות מיוחדות שהוא עובר בדרך התקרבותו ליהדות. אבל למעשה לא זז כלום.
אחרי מספר שנים בו מנחם מתמיד בביקוריו את בן דודו, הוא מגיע שוב לארה"ב וטס למיאמי קבע את המפגש במסעדה, ומשנכנס נתי למסעדה הופתע לראות אותו כשהוא חבוש בכיפה מכובדת ויפה, מנחם שואל את נתי: "האם זה רציני?" ונתי: "כן, בהחלט!"
מה קרה? שואל מנחם, אנחנו כבר עשר שנים משוחחים לא זזת מאומה, ומה ארע עכשיו?
ונתי מספר: רעייתי ישבה במרפסת ביתנו במיאמי ביץ', מרפסת המשקיפה אל הים, והנה היא רואה קבוצת אנשים מגיעים אל החוף, אבל ממש לא כמו שרגילים אנשים להגיע לחוף, הם לבושים כולם בבגדים מהודרים, וכך מתקרבים אל הים ועומדים כך בבגדיהם המכובדים, היא קוראת לי ותמהה על המראה, ואני מתעשת, ואומר לה, אני אמנם איבדתי בראשי את הלוח היהודי, אבל אני בטוח שהיום ראש השנה והציבור כאן אלו המתפללים היוצאים אל הים כדי לומר תפילת תשליך… אל מול המראה הזה, הנפש היהודית מתעוררת לחיים, ונתי מחליט שהוא הולך להצטרף לקבוצת היהודים.
תשליך ושופר
הוא ניגש למגירה בה הטמין לפני שנים את שארית הכיפה שלו, הוא מנסה מעט ליישר אותה מקמטיה, מניח אותה על ראשו ואץ רץ לעבר חוף הים, מתקרב אל קבוצת המתפללים ונעמד מהצד להתבונן בהם, לאחר מספר דקות מזהה אותו אחד היהודים, הוא רואה משהו שלא בדיוק נראה כמותם, ניגש עם המחזור ושואל אם הוא היה רוצה גם לומר את התפילה שכולם נושאים? ונתי משיב בחיוב, תוך כדי שמגיש לו את המחזור הוא שואל אם הוא יודע לקרוא בעברית? ונתי מחייך ואומר אני ישראלי, למדתי בחינוך תורני, אני קורא לשון הקודש טוב מיותר מאנגלית… וכך התנדנד נתי עם המחזור בידו ואמר את תפילת התשליך המעוררת כל כך…
בתום תפילתו ניגש אליו יהודי שני ושאל: "האם שמעת היום תקיעת שופר" ונתי: לא! האם היית מעוניין לשמוע, והוא משיב בחיוב, היהודי צועד איתו לעבר בית הכנסת, מוציא את השופר מתוך העמוד, נותן לו את המחזור לומר שבע פעמים 'למנצח לבני קרח', לברך את ברכות השופר ותוקע עבורו שלושים תקיעות, בתום התקיעות מציע היהודי: "אם תרצה תבא מחר להצטרף לתפילת היום השני, אמנם בית הכנסת תפוס עד אפס מקום, אבל אני כאן גם גבאי וגם בעל התוקע, תחפש אותי, שמי משה כץ, אני אדאג לך"
כשמו של הסבא
נתי חוזר מרוגש לביתו, מספר לרעייתו את הקורות עמו, ואומר לה שבעל התוקע הציע לו להגיע מחר קוראים לו משה כץ! מששמעה רעייתו את שם בעל התוקע החלה לרעוד בידיה וברגליה, נתי לא הבין מה ארע לה, כשנרגעה אמרה לו, סיפרו לי על הסבא שלי שהיה גם הוא בעל תוקע בביאלסטוק ושמו היה 'משה כץ!', איך זה שבדיוק בעל תוקע ששמו כשמו של סבי שהיה גם הוא בעל תוקע, הוא זה שמזמין אותך לבא להתפלל, אם כן אתה חייב ללכת מחר לתפילה, ונתי הלך! ומכאן, מסיים נתי, מתחיל מסע ההתקרבות של שנינו, הלכנו לסמינר ואנו בתהליך חזרה בע"ה.
מנחם שומע את הסיפור המפליא, ומיד בנחיתתו בישראל הוא שם פעמיו אל ביתו של שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, הוא מספר לו את הסיפור בקצרה ושואל מה זה? ורבי חיים עונה, ונקדים לדבריו את דברי חז"ל (ברכות ב ע"ב):
תניא אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב, ושמר (המתין) לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי, ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי, ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו להתפלל… ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: 'שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות' ואמר לי: חייך וחיי ראשך! לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך! מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם…".
כן, כן, הקב"ה אבא שלנו, אבא בכל מובן המילה, אבא שבנו מתרחק ממנו אין לך צער גדול מזה, והקב"ה שהוא אבינו, אבינו הנצחי יושב וכואב את בניו שגלו מעל שולחנו, ובפרט שצר להם, זה קשה לו מנשוא. כשליהודי כואב לאבא כואב, ואם לנו הכאב הוא כאב מוגבל לו הכאב הוא כאב נצחי, והקב"ה יושב ומצפה שאנחנו ילדיו נחזור לשבת איתו ליד השולחן, נחיה איתו באותו בית, והוא ישכון בתוכנו.
אבא שכל כך רוצה שבניו יחזרו אליו, אומר רבי חיים, הוא עושה הכל כדי שיחזרו, ולכן כל אדם מקבל שדרים שיאירו לו את העיניים וידחפו אותו לחזור לאבא, נתי קיבל את השדר דרך הסיפור הזה!
הקב"ה מדבר אלי
את הסיפור משמו של רבי פסח שמעתי מראש הכולל הגאון רבי יחיאל נוביק שליט"א, שהוסיף מעשה ששמע מבעל המעשה, יהודי יקר היקרים שזכה להתקרב אל דת קודש בקריאה מיוחדת של הקב"ה אליו.
יהודי אמריקאי זה, שלא היתה לו זיקה ליהדות, ניהל עסק מצליח למכירת יינות ומשקאות חריפים, עסק שהכניס לו פרנסה יפה מאוד. ערב ראש השנה אחד ללא הבנה מאיפה זה הגיע לו היתה לו התעוררות ללכת להתפלל, אך במקום מגוריו לא היה שום בית ככנסת, ולן בירר על אחת הערים המרוחקות יותר, שם יש בית כנסת סמוך לבית מלון. הלה שכר חדר בבית המלון לשהות שם בימי ר"ה כדי להתפלל את תפילות יום הדין במניין.
בליל שני של ר"ה בשעות הקטנות של הלילה הטלפון שלו צלצל, הוא היה רחוק משמירת תורה ומצוות והרים את הטלפון, על הקו היתה אשתו, היא היתה כולה בחרדה והודיעה לו שקבלה טלפון מהמשטרה שבית העסק שלו עולה בלהבות! והעסק לא היה מבוטח! דבר שכמעט לא מצוי בארה"ב שם הביטוחים הם חלק בלתי נפרד מהחיים, וזה אומר שכל פרנסתו ירדה לטמיון.
ממשיך היהודי ומספר: "חשתי באותו רגע שהקב"ה מדבר אלי! הוא מבקש ממני משהו, לא שהבנתי מה הוא מבקש, אבל היה ברור לי שהוא מדבר אלי, באופן טבעי הייתי אמור לעלות על רכבי ולשעוט חזרה לעירי לעמוד מקרוב על הצלת החנות, אולי יציל חלק מכספו, אך עניתי ואמרתי לה, אין לי מה לעשות בנידון, אני חוזר לישון!"
בבוקר הבנתי שברור שהקב"ה מדבר אלי, והחלטתי לא לשוב לביתי אחרי ראש השנה אלא להישאר במקום עד אחרי יום כיפור, במשך הזמן הזה הלכתי לשיעורי תורה, עברתי את יום הכיפור והוזמנתי לרב במקום לשהות בימי חג הסוכות.
בית חדש
בשהותי בביתו של אותו רב, הא ישב איתי באחד מימי חול המועד ואמר לי, "אתה לא חוזר לביתך" ואני לא מבין מה הוא עוד רוצה ממני, כבר מספר שבועות שעזבתי את הבית, ומה פתאום לא לחזור לביתי?! תמהתי בפניו, והוא בתקיפות אמר לי, אתה לא חוזר כי אסור לך לחזור, זה לא בית יהודי, ואסור לך לחיות בבית הזה!"
הרמתי טלפון והודעתי שאיני חוזר יותר לביתי, וכך אכן היה!
כך נטש היהודי את חיו הקודמים ומשם החל לצעוד מעלה בקיום המצוות, נשא אשה יראת שמים והקים בית תורני נפלא עד מאוד.
בפרשתנו מסופר על שני דורות, דור המבול ודור הפלגה. לכאורה נראות הפרשות כשתי פרשיות, ושני סיפורים שאין להם קשר כלל וכלל, דור המבול נחתם גזר דינם על הגזל, עיקר חטאם היה עבירות שבין אדם לחברו, לעומתם דור הפלגה מצוין בתורה שחיו באחדות נפלאה: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" קומוניזם ממש! כולם דוברים אותה שפה לכולם אותו דעה… ומה כן חטאו, בעבירות שבין אדם למקום, כפרו בעיקר ורצו להילחם כביכול בהנהגת ה' בעולם.
אבל חז"ל הקדושים (בראשית רבה לח ד') מציינים נקודה אחת: תביעתם של דור הפלגה כמבואר במדרש הוא מפני שלא לקחו מוסר מדור המבול, נכון שחטאם אינו אותו חטא, אבל כשהקב"ה מראה לך שהנהגת העולם איננה הפקר, ויש מחיר להשחתה כי יש מנהיג לבירה, היה על דור הפלגה לקחת מוסר ולהבין שלא ניתן לעקוף את הקב"ה, ועל כך שלא לקחו מוסר נענשו.
ונסביר יותר: הפסוקים אומרים "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ: וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם:… ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות…" (בראשית י"א).
פרשה זו היא אחת התמוהות ביותר ועמדו עליה רבים מרבותינו: אנשי דור הפלגה מה הם בקשו? – לעשות מגדל ודרכו להילחם בקב"ה! ההגיוני לבר דעת לחשוב שיש בכוחו להילחם בקב"ה, ועוד דרך מגדל? ומזה הקב"ה פוחד, כביכול? – "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות…" – קולמוסים רבים נשברו על פרשה זו, וכל אחד בדרכו שלו ביאר זאת.
חללית קדומה
מפליא לראות את פירושו של הרבי רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע ("תפארת יהונתן"), אשר בו הוא מרמז לפני כמה מאות שנים שהמגדל היה "כן שיגור לחלליות". אנשי דור הפלגה היו חכמים גדולים ועצומים, ואולי הגיעו אף לדרגות הנביאים והשיגו כבר אז את חכמת החללית אשר בה יוכלו לברוח מכדור הארץ ולהקים את מושבם על המאדים או על הירח… – והם הגיעו לסף ההגשמה, ועל כך אומר הקב"ה "ועתה לא יבצר מהם…".
ומה היה כאן החטא הגדול?
"הרצון לברוח הוא החטא!.."
תפקידו של האדם בעולם הוא לגלות את הקב"ה בעולם, לגלות את האלוקות שבקרבו, לעבוד על פנימיותו. בריחה מהעולם, חיפוש מחקרים בירח ומחוץ לאטמוספירה הם חטא גדול מאוד, זהו שורש החטא – משתמשים בשכל הנפלא שקיבלו כדי למלא את התפקיד בעולם כדי לברוח מתפקיד זה וכדי למלא את עולם הדמיון.
אנו יודעים שכל התקדמות העולם מתחילה במאה האחרונה, לאן איפוא נעלמה כל חכמתם של אנשי דור הפלגה שידעו והשיגו כל כך הרבה קדמה וטכנולוגיה? התשובה היא שזה בדיוק המונח במה שבלל ה' את שפתם, הוא הסיג אותם אחורנית, והשאיר את רזי החכמה הגדולה שמתגלית היום לאלף השישי.
נתאר לעצמינו שהיום לפתע העולם חוזר ברוורס, אין מטוסים, אין מכוניות, אין טלפונים ואין מחשבים, כדי לשוחח עם משהו הדר במרחק של עשרים ק"מ מאיתנו, נצטרך לצעוד רגלית או להתנדנד על גבי חמור במשך יממה שלימה, וכדי להגיע לחו"ל נשוט על ספינות מפרשים או משוטים… דור חסר סבלנות כדור שלנו מתמוטט תוך מספר ימים… זה מה שארע לדור הפלגה.
וכל כך למה?: "כי לא לקחו מוסר!!!" כי ניסו לברוח מהמסרים הנמסרים להם.
הקב"ה מדבר איתנו, בכל דבר ועניין יש דיבור של הקב"ה איתנו, ומבקש את קרבתנו אליו, אי לקיחת מוסר ולמידת החיים, מהווה סיבה למחוק את כל הקיים!