"היינו נוהגים להוציא גמרא מהארון", הוא מספר, "פותחים אותה באופן אקראי, מכסים את הדף כולו ומותירים רק את שתי השורות האחרונות של התוס' גלויות, או של הרבינו חננאל וכדו', והרב בענגיס זצוק"ל היה אומר לנו מיד איזו מסכתא היא זו, ובאיזה דף פתחנו"

יעקב א. לוסטיגמן

"אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו', ט')

כשיהודי רוצה בכל מאודו לעבוד את הקדוש ברוך הוא, הוא אינו יכול להגביל את עבודת ה' רק לימים מיוחדים ולמצוות מיוחדות. עבור עובד ה', גם ההליכה לבית המדרש חשובה לא פחות מנענועי הלולב או תקיעת השופר. זה וזה רצון ה' הם ומה לי אם הוא עושה את רצונו יתברך כשהוא לבוש בקיטל צחור ומעוטף בטלית מעוטרת או כשהוא מבוסס את רגליו בבוץ בדרכו לבית המדרש?

על כגון זה אמר רבי יהודה הלוי בשיור המפורסם: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי". מי שרוצה לעבוד את הקב"ה בזמנים מיוחדים הרי הוא טועה, כי עבד ה' אינו מכפיף את העבדות שלו לזמן כזה או אחר.

הגאון הגדול רבי זעליג ראובן בענגיס זצוק"ל היה מגדולי רבניה של עיר הקודש והמקדש, ואף כיהן כגאב"ד 'העדה החרדית'.

הרב בענגיס היה ידוע ומפורסם כגאון עצום שכל התורה כולה שגורה על לשונו, ועם כל זאת לא החזיק טיבותא לנפשיה והיה נוהג בפשטות מופלאה כאחד האדם.

שמעתי פעם מיהודי ירושלמי בא בימים שהוא וחבריו בתלמוד התורה נוהגים היו לעלות מדי פעם אל ביתו של הרב בענגיס, כדי שיבחן אותם על ידיעותיהם. בחביבות רבה היה הרב מקבל את פניהם, משוחח עמם מעט ובוחן אותם באופן שבו כל אחד יצא כשבלבו הרגשה טובה על כך שידע והצליח במבחן.

כטוב לבו של הרב בענגיס ביין, יינה של תורה, היה מבקש מהילדים שיבחנו גם הם אותו, ואלו אכן היו מנסים את כוחם בדרך זו, כשהם מופתעים פעם אחר פעם מגאונותו העצומה של הרב: "היינו נוהגים להוציא מסכת של גמרא מהארון", הוא מספר, "פותחים אותה באופן אקראי, מכסים את הדף כולו ומותירים רק את שתי השורות האחרונות של התוס' גלויות, או של הרבינו חננאל וכדו', והרב בענגיס זצוק"ל היה אומר לנו מיד איזו מסכתא היא זו, ובאיזה דף פתחנו".

את הסיפור הבא שמעתי ממורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצוק"ל: פעם אחת הזמין הרב בענגיס את כל ידידיו ומכריו לסעודה של מצווה, והללו תמהו לפשר העניין. הסביר להם הרב זצ"ל שהוא סיים את הש"ס כולו ועל כן הוא רוצה לחגוג עמם את המאורע החשוב. אלא שהתמיהה על מקומה נותרה, הרב היה מסיים את הש"ס לעיתים תכופות ואף פעם לא זכור להם שהוא עשה מזה 'עניין' גדול כל כך. אבל הרב בענגיס הוסיף והסביר שהפעם מדובר בסיום הש"ס שהוא עשה בחמש דקות.

"בכל פעם בה הזמינו אותי לחופה או לאירוע אחר", סיפר הרב במתק לשונו, "הרגשתי שמתבזבזות להן דקות יקרות, חמש דקות עד שהחתן יהיה מוכן לצאת לחופה, חמש דקות עד שהרופא יוכל לקבל אותי בחדרו וחמש דקות עד שיגיע אורח לו אני מצפה. לכן החלטתי לנצל את אותן דקות לסדר לימוד מיוחד, התחלתי במסכת ברכות, וכך במשך שנים התקדמתי בכל פעם מעט מעט, עוד חמש דקות ועוד חמש דקות, עד שזכיתי לסיים כך את הש"ס כולו".