אחיו של ה'חזון איש', רבי יצחק קרליץ זצ"ל, מילא את מקום אביו ברבנות העיר קוסובה שבליטא. העיר נקלעה לאזור מלחמה קשה בין צבאות העמים, ומסתור גדול של נשק הוסלק על ידי חיילי אחד הצדדים בקדמת בית הכנסת של קוסובה.
באחד הימים ישב רבי יצחק ועיין בתלמודו בתוך בית הכנסת. ייתכן שלא ידע על מצבור הנשק, ואולי ידע ובכל זאת לא חשש מדבר. כך או כך, פרצו לפתע חיילים אל בית הכנסת, גילו את המצבור האסור, ומיד האשימו כמובן את היהודי שנקלע לידם… לא סתם יהודי, אלא כזה המעז לשמור על יהדותו בגלוי ובגאון, ועוד לשבת וללמוד!
החיילים גררו אותו בכוח אל רחובה של עיר, וערכו לו משפט שדה מהיר. בו במקום החליטו להמיט עליו עונש כבד – עונש מוות רחמנא לצלן…
רבי יצחק הועמד ברחובה של עיר, ומולו קבוצת חיילים אוחזים בנשק. "ותתצב אחותו מרחוק" – מי שהבחינה במחזה הנורא הייתה אחותו הקטנה, הלא היא לימים רעייתו של מרן הסטייפלר זצ"ל, אמו של מרן רבי חיים קנייבסקי זצ"ל.
מיהרה אחותו הקטנה ורצה לראות מה קורה עם אחיה, והנה היא הבחינה במחזה המזעזע – החייל הניף את רובהו מול רבי יצחק, ולחץ על ההדק…
אבל קול ירייה לא נשמע. הרובה לא נשמע לו! הוא לחץ שוב, וניסה פעם שלישית, אבל הנשק לא ירה!
בהחלטה חפוזה הודיע המפקד: "שחררו אותו!" רבי יצחק שב אל בית לימודו, והחיילים עזבו את המקום.
רצה האחות אל רבי יצחק ושאלה אותו: "אחי הגדול! רבי יצחק! איך אירע לך הנס הזה? מה היה שם? ספר לי!"
הפתיע רבי יצחק וסיפר: "באותם רגעים לא פחדתי ולא רעדתי. כלל לא חשבתי על האפשרות שיצליחו לפגוע בי. אפילו שבריר של מחשבה על פגיעה לא עלתה בי! מה כן חשבתי באותו זמן? חשבתי: נו, מתי כבר תעזבו אותי ותניחו לי? אני צריך להתפלל מנחה! עוד מעט השקיעה, אין לי זמן לשטויות שלכם…"
עכשיו אנחנו מבינים: יהודי שדבוק בקב"ה ובוטח בו, יהודי שעסוק במחשבה על מנחה – אף אחד לא יכול לפגוע בו… מי שלא רואה בעיניו את הרובה אלא רואה את הקב"ה, הוא מוגן ובטוח…
(הרב אשר קובלסקי – הביטחון שלך)