נמצאים אנו בערב סוכות – 'זמן שמחתנו', ידוע מהגר"א שהמצוה היותר קשה היא להיות שמונה ימים בשמחה. כ"ק הפני מנחם זי"ע אמר פעם בדרשה לאחר שנאמרו שם דרשות קודמות בענין אתרוג של ערלה וכיו"ב ועל כך אמר: הכל טוב ויפה, אבל יש בימים אלו מצות עשה דאורייתא 'ושמחת בחגך', וצריך לראות להיות בשמחה…
איך מגיעים לשמחה, ואיך מגיעים להיות שמחים שמונה ימים ללא הפסקה? ידוע בספרי סלונים על הפסוק שאומרים בהלל 'האמנתי – כי אדבר', שעל ידי דיבורי אמונה מגיעים לאמונה. וכמו שכתב החינוך 'שאחר הפעולות נמשכים הלבבות', פעולות שמחה אפוא מביאות שמחה, דיבורי שמחה מעוררים שמחה. ואפשר אפוא שהפתרון ממש בהשג יד:
א. על ידי דיבורים עם מנגינת שמחה. כי יש דיבורים עם חיות, ויש דיבורים יבשים ללא חיות, והחכמה לדבר באלו הימים במנגינת חיות. אפשר לשאול 'מה נשמע' במנגינה יבשה, ואפשר לשאול את אותה שאלה עם מנגינה חיה, וככל שנדבר עם חיות, כך ישפיעו הדברים חיות על כל הסובב, ובעיקר עלינו.
ב. להוסיף את המילה 'בשמחה' לכל משימה, והכונה הן בגשמיות והן ברוחניות, הן בבין אדם לחבירו והן בבין אדם למקום. והיינו ילד מבקש שוקו, לא לומר 'רק רגע', רק לומר 'בשמחה', 'בבקשה', וכל מילה דומה. כשאדם מוסיף את המילה 'בבקשה', 'בשמחה', זה מחבר יותר, ומחיה יותר. חבר מזמין לסעודה ביום שני של חול המועד, דבר ראשון לענות 'בשמחה', לאחר מכן אם לא מסתדר, אפשר לומר, 'בשמחה, אני רק מקוה שזה יסתדר לי עם דבר פלוני'. תוספת המילה 'בשמחה' נותנת המון, מקשרת המון, ומכניסה המון חיות.
אבל הדברים אמורים גם בבין אדם למקום, כל השנה ובודאי בסוכות זמן שמחתנו, לעשות את המצוות עם תוספת המילה 'בשמחה', כלומר, לומר בשקט לרבונו של עולם: צוית בתורתך לשבת בסוכה, ואני בא בשמחה לקיים מצוה זו. 'צוית לשיר בסעודה, ואני בשמחה בא עתה לשיר ולשמוח'. 'צוית ללמוד, בשמחה אני בא עתה ללמוד', תוספת המילה 'בשמחה' תגרום לעצירה, ולגרימת עשיית המצוות יותר באהבה ובשמחה.
אם שמונה ימים אלו נאמץ את המילה 'בשמחה', 'בבקשה', הן בבית בין אדם לחבירו, והן בבין אדם למקום, ובנוסף נצליח לשנות את מנגינת הדיבורים שלנו למנגינה יותר שמחה וחיותית, אין ספק שנרגיש שינוי בכל האוירה שבתוכנו, וזאת כמובן בנוסף לשינוי שיחול בכל הסובב אותנו, שממילא יחזור אלינו באור חוזר. אבל בעיקר, נצליח לקיים מצוה זו כל שמונת הימים, ואם אמרו צדיקים שמכל חג יש מאגר מסויים, ממנו צריך לקחת לכל השנה, ושבחג הסוכות המאגר הוא 'מאגר השמחה', הרי שנצליח לקחת המון שמחה לכל השנה, להמשיך בדרך זו אף לאחר חג הסוכות, לחיות ולעבוד את ה' מתוך שמחה 'עבדו את ה' בשמחה' – 'שמחה ללא הגבלות'.
אבל כדאי להוסיף נקודה נוספת שיכולה להביא לשמחה אמיתית: והיינו להתחבר אל המילים שבתפילה! זהו! זה כל הסוד! במילים של פסוקי דזמרה, במילים של ברכות השחר, בתפילות ובבקשות שבשמונה עשרה יש אוצרות אדירים, שמי שמתחבר אליהם, לא יכול להפסיק להתרגש ולשמוח. הנקודה היא שאומרים את המילים האלו מהר, ולא מצליחים ללעוס ולקלוט את המשמעות של אותן מילים, וכך מפסידים אותם, אבל כאשר מתעקשים להתחבר אל המילים, מוצאים בהם אוצרות של אור, של מילים טובות, הגורמות לשמחה ללא הגבלות.
לפני מספר שנים התפרסם סיפור כזה: בתחנת רכבת בארצות הברית נעמד אדם ליד ביתן האשפה, לבוש מכנסיים קרועות, חליפה בלויה, ועל ראשו קסקט עם שאריות של כתמי צבע. האיש הוציא מתיק מרופט כינור ישן נושן והתחיל לנגן יצירות קלאסיות, כשתיק הכינור פתוח לפניו, לקבלת נדבות…
לאחר מעשה התברר שהיה זה מחקר. בצד עמד אדם נוסף וכתב כמה אנשים עברו שם. במשך כשעה, בעוד המנגן מנגן, עברו שם יותר מאלף בני אדם. רובם של העוברים לא הסתכלו לכיוונו. המעט שהסתכלו זרקו לו עשרה סנט, והיו מעט מאד נדיבים יותר שזרקו שטר של דולר. רק ילד אחד התחנן לאמו לעמוד ולראות את הנגן, וגם היא משכה אותו משם די מהר. לא היתה לה סבלנות…
לאחר כשעה הוא קיפל את הציוד, בתיק שלו נצברו שנים-עשר דולר ועוד כמה עשרות סנטים, והאיש הלך לדרכו. האיש הזה היה אחד הכנרים הגדולים בעולם, אולי הגדול מכולם. כשסיקרו את מעמדו, עשו חשבון שבהופעותיו הוא מרוויח אלף דולר לדקה. ואנשים משלמים סכומים גדולים בכדי לשמוע אותו. הכינור הישן בו ניגן הוא כינור יחיד בעולם, ייצרו אותו לפני שלש מאות שנה, ושוויו מוערך בכחמישה וחצי מיליון דולר. הון! וכאן, הוא ניגן את מיטב יצירותיו במשך כשעה, ואף אחד לא הסתכל עליו…
המסקנה מכך לכל אחד ואחד: יתכן שהוא נמצא ברגע זה ליד אחד הדברים הגדולים ביותר, באחד הנסיונות המיוחדים עבורו, ליד מילים בתפילה המקפלים בתוכם עולמות ואוצרות, אבל אם אינו יודע ליד מה הוא נמצא, יתכן ויעבור לידם ואפילו לא יקדיש לכך תשומת לב.
אגב, נוציא מכאן מסר נוסף – להסתכלות של כל אחד על עצמו. כי כמה פעמים אנחנו חולפים על פני עצמנו, ולא מזהים את העוצמות שטמונות בנו, את הפוטנציאל האדיר שקיים בכל אחד ואחד מאתנו, את ההישגים העצומים שרבים מאתנו השיגו ואנחנו לא מייחסים לכך חשיבות… אבל האמת? לפעמים מתחת לכובע המצחייה המרופט, מסתתר לו אמן בקנה מידה עולמי. כל מה שצריך זה רק מישהו שייתן לו צ'אנס ויסכים להאזין לו מעט, כדי לזהות את העוצמה שבמוזיקה שלו…
(מתוך 'כי אתה עמדי' – ימים נוראים שבשלבי עריכה / 053,31,31,700)