יום אחד אני עומד במרפסת ומשקיף על החוף, ואני רואה קבוצה שלימה של יהודים בלבוש מכובד, הם נעמדים ליד הים ומוציאים סידורים, ואז אני קולט, 'אוי געוואלד, אני מכיר את זה, הם אומרים תשליך'

תשמעו סיפור נפלא על מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל.

היה יהודי שגר באמריקה ויהי היום והוא עלה לארץ ישראל, אבל היו לו עסקים גדולים באמריקה אז פעם בשנה ההי חוזר לאמריקה כדי לנהל את העסקים. מה שמעניין, שבזמן שהוא עלה לארץ ישראל היה לו בן דוד שהוא רחוק מאידישקייט וכמה שנים לפני כן ירד מארץ ישראל לאמריקה, למיאמי. ממש חילוני, אין לו שום שייכות עם אידישקייט, היו לו תקופות יותר טובות אבל מזמן הוא עזב את הכול, וכל המשפחה איתו רח"ל. הוא גר במיאמי ואין לו כלום עם אידישקייט.

ונוצר כזה מצב שמתי שהוא מגיע לאמריקה הוא קופץ למיאמי להגיד שלום לבני דודים. אז פעם בשנה הוא בא לשם, כמובן את הבשר הוא לא אוכל, וכמובן הבן דוד מלביש את הכיפה בשבילו כיפה מיוחדת שיוצאת רק לאירועים שמחים או עצובים. וכך עוברת שנה ועוד שנה. ופעם הוא הגיע אליו והוא מבחין שהכיפה לא נראית כזו ששלפו מהכיס לפני רבע שעה אלא היא יושבת טוב על הראש. והוא מסתכל והוא רואה יותר צניעות בבית, ועל השולחן הוא רואה חומש ומסילת ישרים… אה… אה… 'תגיד לי, האם קרה לך משהו?'

והוא משיב, 'כן, נהייתי בעל תשובה גמור, כמובן נשאר לי עוד הרבה דרך אבל אני שומע שיעורי תורה, המטבח כשר, מקפיד על בשר וחלב', והוא מראה את הסוג בשר שהוא קונה. והוא לא מצליח להאמין, 'מה קרה איתך? בן דוד שלי', והוא תופס אותו והוא מתחיל לבכות! 'מה קרה?'

תקשיבו לסיפור. הוא גר ליד החוף במיאמי, עם מרפסת יפה, שממנה רואים את הים. 'יום אחד אני מסתכל ואני רואה קבוצה שלימה של יהודים בלבוש מכובד, ואני יודע שבדרך כלל לא הולכים לחוף לבושים ככה, אף אחד לא לובש עניבה או חליפה כשיורדים לחוץ… מה קורה פה? ואני רואה שעומדים ליד הים והם מוציאים סידורים, ואז אני קולט, 'אוי געוואלד, אני מכיר את זה, הם אומרים תשליך'. ואני מספר לאשתי, 'תראי, הם עושים תשליך', ואם ככה זה אומר שהיום זה ראש השנה. אני לא מאמין, ראש השנה אני יושב בבית ולא עושה כלום. אני יוצא, חובש כיפה, אני רוצה לאחוז איתם בתשליך, אני לא יגיד כלום, אבל אני רוצה להיות איתם.

אני יוצא שם ומיד אחד מהם ניגש אלי, 'האם אתה יודע עברית?'

אמרתי לו, 'אני? אני ישראלי, בוודאי'.

'אז אולי תגיד איתנו את התפילה?'

אמרתי לו 'למה לא', והתחלתי מי קל כמוך וכו', אני אומר ג' פעמים. ואז הלה אומר לי, 'תשמע, לי קוראים – נגיד ששמו משה פופקורן'. (אם יש מישהו שקוראים לו משה פופקורן שיתקשר אלי, הייתי רוצה לדבר איתו…)

'מאוד יפה'.

'האם שמעת תקיעת שופר היום?'

אמרתי לו שלא.

'יש לי שופר איתי'.

הסתכלתי עליו, מי סוחב איתו שופר לתשליך? מעולם לא שמעתי על מנהג כזה שתוקעים שופר בתשליך…

הסביר לו הוא: 'אני סוחב איתי את השופר כל היום כי איפה שיש יהודי אני תוקע בשבילו. אז אתה רוצה שאני יתקע בשבילך?'

אמרתי לו שוב, למה לא. והוא עומד על שפת הים במיאמי ותוקע שופר, א מחיה…

אחרי התקיעה הוא אומר שוב, 'אני רוצה שתזכור שקוראים לי משה פופקורן', 'בסדר, כבר אמרת לי, תודה על התקיעות'.

'לא, לא, אני רוצה שתדע שאנחנו מתפללים בביהכ"נ פלוני, תקפוץ לבקר, אני יעזור לך בכל מה שאתה צריך. יש לנו גם רב שיקרב אותך…'

'שכויעך, מעניין מאוד. אבל לא חיפשתי את העול הזה'.

והוא חוזר הביתה ומספר לאשתו כל מה שהיה.

הרי זה משונה מאוד שיהודי בשם פופקורן תקע לי שופר. ואשתו נהיית חיוורת, 'אני לא מאמינה! אבא שלי סיפר שכשהוא היה ילד בביאליסטוק סבא שלו היה הבעל תוקע בעיר ביאליסטוק, ושמו היה משה פופקורן… (אנחנו צריכים להחליף את השם פופקורן…) משה בערנשטיין היה הבעל תוקע, תראה איך הקב"ה מנהל את העולם שהבעל תוקע שפגשת במיאמי קוראים לו משה בערנשטיין. זה משמים, סיפור כזה משמים'.

'אז התחלתי להרגיש שהקב"ה מדבר אלי. בדיוק הבעל תוקע במיאמי יש לו אותו שם כמו הסבא של אשתי שהוא היה גם בעל תוקע… אז הלכתי לאותו בית הכנסת', – האם אותו משה בערנשטיין אכן היה משפחה של הבעל תוקע ההוא לא התברר לי, יתכן שכן ויתכן שלא, אבל הוא הרגיש שהקב"ה מדבר אליו. וככה הוא התחיל ללכת לבית הכנסת והתקרב אל הרב, והרב הוא כזה בן אדם לבבי, הרגשנו ממש כמו משפחה ורק בגללו לבד רציתי כבר להתחזק, והנה לכאן הגעתי'.

הבן דוד שומע ולא מאמין איך הקב"ה מנהל את העולם. הוא חזר לארץ ישראל והוא נכנס למרן רבי חיים קנייבסקי לספר את הסיפור, איך הקב"ה מנהל את העולם, הוא בדיוק יצא ורואה תשליך, ובדיוק פוגש את משה בערנשטיין, בקיצור את כל הסיפור. אומר לו ר' חיים, 'מה הפלא? זה מעשים בכל יום. ככה הקב"ה מנהל את עולמו'.

אומר הוא לר' חיים, יש לי קושיא, 'אם הקב"ה בין כך מנהל את העולם, אז הקב"ה היה יכול לשלוח את משה בערנשטיין אליו לפני עשר שנים. למה הקב"ה השאיר אותו חילוני כזה הרבה זמן, וכי לא היה עדיף שיאכל פחות בשר חזיר, פחות יחלל שבת, שיחזור עשר שנים בתשובה מוקדם יותר?'

אמר לו ר' חיים, 'בוודאי שהקב"ה היה יכול להחזיר ואתו מיד, אבל היה חסר שהוא יעשה את הפעולה לרדת לתשליך. אם הוא לא עושה את הפעולה הזו, זה לא קורה. הקב"ה לא שולח את הסיעתא דשמיא מיד, היה חסר את החלק שהיהודי יראה תשליך והוא יחליט להלביש כיפה ולרדת לראות את היהודים. אם הוא היה נשאר בחלון וחושב פשש כמה יפה, בוא נצלם ואז חזר לישון, גם אז לא היה פוגש את משה בערנשטיין. את זה היה צריך, העסוק בידך ואחרי שזה קורה אז ההמשך יבוא'.

(אסדר לסעודתא)