סיפר לי הרב ליפא ישראלזון מעשה שסיפר לו רבי יהודה עדס שליט"א, ראש ישיבת 'קול יעקב':
היתה לו פעם שאלה בנוגע לעולם הישיבות, שאלה שהיתה קרובה לפיקוח נפש. היה זה בימי עשרת ימי תשובה, בין כסא לעשור.
הוא הגיע לביתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל [הוא היה מאד קשור עם משפחת אויערבך המחותנים], ובדיוק בתו של הגרי"ש, הרבנית אויערבך, היתה בבית.
הוא ביקש ממנה: "אני צריך לשאול את הרב שאלה דחופה, זה יקח לכל היותר שתי דקות, וזה קרוב לפיקוח נפש של עולם הישיבות!"
אמרה לו הבת: "אני לא מסוגלת להפריע לאבא באמצע הלימוד. אתם יכולים להיכנס ולעמוד בפתח, ואם במקרה אבא ירים את עיניו ויבחין בכם, תוכלו לשאול אותו".
מספר הרב עדס: חיכיתי שעה שלמה! והרב אלישיב לא הרים את עיניו. באתי שוב להתחנן בפניה… "זה קרוב לפיקוח נפש, לא יותר משתי דקות!" והשיבה הרבנית אויערבך: "אני לא מסוגלת… אתם יכולים להמתין עוד, אולי עכשיו הוא כבר ישים לב אליכם"…
אך אומר הרב עדס: המשכתי לעמוד, והרב לא הסיר את עיניו מהגמרא!! [זו היתה דרכו].
לא היתה לי ברירה ואמרתי לבתו: "זכרי את הידידות של משפחת עדס עם הרב אויערבך, זכרי את הקשר החזק, מה אני כבר מבקש?… שתי דקות!"
אמרה לי הבת: "אם הייתם יודעים מה ערכם של שתי דקות לימוד אצל אבא, ובפרט בעשרת ימי תשובה, הייתם מתביישים לבקש ממני כזה דבר!"…
אמר הרב עדס: נגד זה לא יכולתי לעמוד, והלכתי.
חזרתי לביתי ואמרתי לאשתי: "תשובה לשאלה שלי – אין לי, אבל קיבלתי 'שיעור כללי' מה הם שתי דקות של לימוד, ובעיקר בעשרת ימי תשובה".
"בשביל השיעור כללי הזה", סיים הרב עדס בהתרגשות, "היה שווה את הכל!"…
(רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א – נאה דורש. תשואות חן להוצאת הספרים 'יפה נוף')