סיפר הגאון רבי חיים חייקל מילצקי, מצדיקי ירושלים: בתקופת לימודיו בישיבה בסטוצק שבפולין, למדו שם שני אחים, ועשו חיל בלימודם. יום אחד, יצא האח הצעיר עם חברו להתאוורר מעט בשדות שמחוץ לסטוצק. לפתע ארע אסון. אבן הושלכה לעברם, ככל הנראה על ידי גוי אנטישמי שחלף במקום. האבן פגעה אנושות באח הצעיר. הוא הובהל לבית החולים, וכעבור זמן קצר נקבע מותו.
הצער היה רב מלהכיל. אחיו הגודל ישב 'שבעה', אך נמנע מלשלוח מכתב להוריו ולהודיעם על הבשורה הקשה. מכיון שהיו מבוגרים, חשש הבן מתגובת הוריו לפטירת בנם הצעיר. הוא ידע היטב, שאם ישלח להם מכתבים סתמיים, ולא יתייחס בהם למות אחיו – כשיוודע להם מה קרה, יפגעו מאד. לכן ביכר שלא לשלוח להם כל מכתב, מתוך מחשבה שאולי יתלו את העיכוב בשיבושי הדואר.
בינתיים, כאשר חלפו כמה שבועות, וההורים לא קיבלו מבניהם מכתבים, החלה הדאגה לכרסם בליבם. לבסוף, החליטה האם לנסוע לסטוצק ולעקוב מקרוב אחר גורל בניה. טרם נסיעתה, הלכה לקבל את ברכתו של הרה"צ רבי מרדכי רוזנבלט, רבה של אושמינר שבליטא, שהיה מקובל מפורסם ובעל מופת. היא סיפרה לו כי יש לה שני בנים בסטוצק, והיא חוששת לגורלם. השיב רבי מרדכי: 'שני בנים יש לך?! הלא אני רואה רק בן אחד!'
כששמעה האישה את דברי הצדיק, אחז בה רעד. 'מהי כוונתו'? תהתה בחשש בינה לבין עצמה. את חוט מחשבתה קטעו דבריו של הצדיק: 'לכי לסטוצק ובדקי מקרוב מה קורה. אני מצרף לך מכתב, שיש למסור אותו לידי ראש הישיבה'.
מיהרה האשה ויצאה לדרכה בלב כבד. כשהגיעה לסטוצק, ירדה מן העגלה ופנתה לעבר חדר האוכל שבו אכלו בחורי הישיבה. היא עצרה את הבחור הראשון שנקרה בדרכה, ושאלה אותו לשלום שני בניה. הבחור הנבוך, סיפר בחשש ובקול רועד על האסון שקרה. למשמע דבריו פרצה האם בבכי מר, וצעקה: 'כעת אני מבינה את דבריו של רבי מרדכי אושמינר!'
הבחורים שישבו בחדר האוכל, מיהרו להקיף אותה ולנחמה. לאחר בכי ממושך, נרגעה מעט וסיפרה להם על קורותיה, אצל רבי מרדכי. לפני שיצאה מהמקום, מסרה להם את המכתב שכתב הרב עבור ראש הישיבה, כדי שימסרוהו ליעדו.
כששבו הבחורים לחדר האוכל, הם החלו לשוחח על שהתרחש לנגד עיניהם. הם הבינו כי המכתב קשור לפטירתו הטראגית של הבחור, וחפצו מאד לקרוא מה נכתב בו. לפני שהספיקו לחשוב, חטף אחד הבחורים את המעטפה מידיו של האוחז בה, ופתח אותה במהירות, באופן בלתי מורגש. הוא שלף את המכתב מתוכה והחל לקראו בקול.
תדהמה היכתה את הבחורים כששמעו את הדברים. במכתבו כתב רבי מרדכי, כי האירוע שהתרחש בישיבה, של פטירת הבחור, הינו אירוע משמעותי שאין לעבור אחריו לסדר היום. לדעתו, אות הוא כי משהו בישיבה פגום ולקוי, ולפיכך יש לשלוח את הבחורים לבתיהם ולסגור את הישיבה…
הם מיהרו להשיב את המכתב למעטפה, ועשו את עצמם כאילו אינם יודעים כלום. הם הגישו את המכתב לראש הישיבה, וציפו לראות כיצד יפול דבר. כעבור ימים אחדים, פרצה מלחמת העולם הראשונה. הישיבה נסגרה, והבחורים שבו לבתיהם! אמר על כך המשגיח הצדיק רבי אליהו לופיאן: 'לזה התכוון רבי מרדכי…'
(גליון מטעמים)