הרב ישראל ליוש
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים אִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת…
זכיתי להצטרף לביקורו של נשיא דרשו הרה"ג רבי דוד הופשטטר שליט"א בבית הגאון הגדול רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א בערב ראש השנה אשתקד, ושמענו מפה קדשו מבט חדש על בקשת 'אם כעבדים…'.
בפשטות נראה כי בדמיון לבנים אנחנו מבקשים רחמים טבעיים כרחמי אב על בניו. ואילו בדמיון לעבדים, אנו מייחלים למתנת חינם, שאף אם יעשה עמנו דין, הוא יוציא כאור משפטנו… אלא שעפ"י דברי הרמב"ם (סוף הל' עבדים) נראה שגם בקשת 'אם כעבדים…' היא בקשת רחמים. וזהו לשון הרמב"ם: "מֻתָּר לַעֲבֹד בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי בְּפָרֶךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדִּין כָּךְ, מִדַּת חֲסִידוּת וְדַרְכֵי חָכְמָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם רַחְמָן וְרוֹדֵף צֶדֶק וְלֹא יַכְבִּיד עֵלּוֹ עַל עַבְדּוֹ וְלֹא יָצֵר לוֹ וְיַאֲכִילֵהוּ וְיַשְׁקֵהוּ מִכָּל מַאֲכָל וּמִכָּל מִשְׁתֶּה. חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נוֹתְנִין לָעֶבֶד מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין. וּמַקְדִּימִין מְזוֹן הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים לִסְעוּדַת עַצְמָן. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהילים קכג) 'כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ'…".
הרמב"ם אינו דורש מהפסוק דין והלכה, הוא לומד מהפסוק הנהגה נאה ומרוממת לפנים משורת הדין, זה היופי של היהודי, כך נאה ויאה לו לנהוג, לרחם על עבדו התלוי בו, כי כל עיניו נשואות אליו, משום שאין לעבד מעצמו כלום, ועל כן הוא מייחל לרחמי אדונו…
אם כן, זו בקשתנו מהקב"ה, רחם עלינו ברחמים טבעיים כרחמי אב על בנים. אולם אף אם אנו כעבדים, הרי אתה ציווית לנו להידמות לך במידת הרחמים ולרחם על העבדים… אם כן, רחם נא עלינו כעבדים המייחלים אל אדוניהם, וכעיני שפחה אל יד גבירתה… כי אין לנו מעצמנו כלום, אנחנו תלויים רק בך וברחמיך הרבים…
על פי זה ביאר רבי מאיר צבי מה שהוקשה לו שנים רבות בתפילת 'יעלה ויבוא'… בתחילה מבקשים יעלה ויבוא זכרוננו וזכרון אבותינו וזכרון משיח וכו' לפליטה, לטובה, לחן ולחסד וכו' ומזכירים את המועד, ואח"כ שוב מבקשים זכרנו בו לטובה… לברכה… מדוע מבקשים שוב זכרנו לטובה, אחר שכבר בקשנו שיעלה זכרוננו וזכרון אבותינו לטובה ולברכה?
אלא, ביאר רבי מאיר צבי: בתחילה מבקשים בזכות זכרון אבותינו וזכרון המשיח וירושלים. אבל מלבד כל זאת אנחנו מוסיפים תפילה לא בעבור זכות האבות או ירושלים, אלא משום שמצבנו קשה ואנחנו זקוקים לרחמי הקב"ה קל מלך רחום וחנון, ואין לנו על מי לסמוך ולהישען אלא רק עליו ברוך הוא. ועל כן בבקשה זו אנחנו מוסיפים: 'כי אליך עינינו', כי זו הסיבה שאנחנו מבקשים שוב, אנו תלויים רק בך, אין לנו מעצמנו כלום, כעבד המייחל לרחמי אדונו, כי רק הוא יכול לעזור לו…
להבין רשב"ם
ואם בדברי הגרמ"צ ובתפילה עסקינן, נביא את שסיפר בשמו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל ששמע מהגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל שכאשר למד האחרון בישיבת וולאז'ין לא היה נכנס לשיעורי הנצי"ב זי"ע, עד שפעם אחת בלומדו בישיבה בשעת לילה מאוחרת, העמיק ר' שמעון בדברי הרשב"ם על מסכת בבא בתרא שנלמדה אז בישיבה ונתקשה בהבנת דבריו ולא מצא פתרון לקושייתו.
לפתע נכנס לבית המדרש מרן הנצי"ב זי"ע, אז ניגש אליו הגר"ש והציע לפניו קושייתו. אמר לו הנצי"ב: "מיין קינד… [ילדי שלי] על הרשב"ם הזה כבר הייתי כמה פעמים על הקברים כדי להתפלל שאבין את דבריו…". ומאז ששמע זאת ר' שמעון, החל להיכנס לשיעורי הנצי"ב…
תפילות מיוחדות
על כוחה של תפילה מעומק הלב נלמד מפסק הלכה שפסק חותנו של הגרמ"צ, מרן ראש הישיבה הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל…
ערב ראש השנה, התרבו הספסלים בישיבת פוניבז', והגבאים האמונים על סידור המקומות לתפילות הימים הנוראים שוברים את ראשם על סידור מפת המקומות לכלל הבחורים. חסרים להם עשרות מקומות…
אחד הרעיונות שהועלו היה להגדיל את עזרת הגברים באמצעות גלריה, אך זה יהיה על חשבון מקום בעזרת הנשים. הרעיון קרם עור וגידים ואושר ע"י כל הנוגעים בדבר. אלא שלפני יישומו בפועל, עלו הגבאים אל מרן ראש הישיבה זצ"ל כדי לקבל ממנו אישור לתכנית החדשה…
הרב שך חיכך בדעתו אנה ואנה, ולבסוף הורה שלא להמעיט ממקומות עזרת הנשים, והסביר: "הרי מי הן הנשים הבאות להתפלל בישיבה? הן לא הנשים הצעירות, אימהות לילדים קטנים, הן הרי צריכות לשמור על ילדיהן בביתן… הנשים שבאות להתפלל הן או אלו שלא זכו עדיין להיפקד בזרע של קיימא, או הרווקות שמייחלות לשידוך… תפילות אלו הבאות מעומק ליבן השבור, חשובות ביותר כלפי שמיא, והן מעלות איתן את התפילות של הציבור כולו… הישיבה זקוקה לתפילתן… אל לנו לוותר על התפילות של נשים אלו…".
בין בת למשרתת
הגאון רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א ביאר פירוש חדש בפיוט אם כבנים, וזאת עפ"י סיפור…
פעם נתלש כפתור בבגדו של מרן ה'חתם סופר' זי"ע, והוא ביקש מביתו שתתפור עבורו את הכפתור. כשקיבל בחזרה את הבגד לאחר התיקון, אמר לה ה'חתם סופר' ידוע לי שלא את תפרת את הכפתור…
הודתה הבת בביישנות שאכן כך היה, היא מסרה את הבגד למשרתת שתתפור את הכפתור. "אבל…" – שאלה הבת ביראה – "מהיכן אבא ידע שלא אני תפרתי את הכפתור…?"
"הנה בכנף הבגד" – הסביר לה ה'חתם סופר' – "יש עוד קרע קטן שלא תוקן, אם היית תופרת את הכפתור בוודאי היית שמה לב אל הקרע ומתקנת אותו. המשרתת אף היא ראתה אותו, אבל היא עושה רק מה שהיא צוותה…".
בראש השנה – מסביר ר' גמליאל – אנו עומדים למשפט לפני מלך מלכי המלכים, והספק הגדול האם נשפט כבנים או כעבדים. אין ספק שכולנו רוצים להישפט כבנים, שהרי אינו דומה בן העומד למשפט לפני אביו, לעבד שעומד למשפט לפני אדונו.
לפי המעשה עם ה'חתם סופר', הכל תלוי בנו, האם אנחנו מתנהגים כבנים שעושים הכל בשמחה וביראה, או שעושים הכל כעבדים הכפויים לעשות…"