הרב צבי גטקר
שבת קודש 'נצבים', בהיכל ישיבת 'עטרת ישראל', וראש הישיבה, מרן רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, מדבר ומתלהב, קולו, עולה מרגע לרגע, וכולו, זועק, אלול! לקהל שכבר אוחז היה בשולי גלימתה של ראשית השנה הבאה, שציפה לשמוע על יום הדין הגדול והנורא. הוא הבהיר:
"נכון, נשארו לנו רק עוד יומיים אלול – אבל באלול יומיים זה המון – ביומיים של אלול, אפשר לפעול גדולות ונצורות.
"ואמת ויציב, כי תיכף מגיעים אלינו ימי הקירבה הגדולים ביותר, ימי ה'דרשו ה' בהימצאו', עשרת ימי תשובה, אבל דעו לכם רבותי, כי מקובלני, שעל אף גדלותם, "אלול זה כבר לא!", זה שונה, האפשרויות הנפתחות להצלחה באלול, כבר לא קיימות באותה צורה בעשי"ת.
"ולכן, תנצלו! את ימי האלול. הנותרים והגדולים. כה היו דבריו.
בזמנו גם סופר, כי אחד מהתלמידים ניגש בערבו של יום ערב ראש השנה, להתברך בברכת השנים, ורבי ברוך מרדכי בירכו, כי יזכה לנצל את שעות האלול הנותרות, להתחדש בלב חדש, שיזכה אותו בשנה מתוקה.
שווה להיזכר בזה, כשאנו ניצבים ממש ברגעים האחרונים של אלול, נותרה לנו השבת האחרונה, לשנות את הלב, את שימת הלב, לכיוון החיובי.
המקום הכי שמח
שח לי הגאון רבי בנימין ביגל שליט"א, יצאתי מבית החולים, ואמרתי לשומר ירא השמים שישב בכניסה, 'אתה הרי יושב במקום הכי שמח בעולם, רואה אנשים שסוף סוף נתרפאו והולכים להם, הורים יוצאים עם תינוקות טריים, וכדומה'.
הוא היה מופתע, האמת אתה צודק, הפכת לי את המחשבה, חשבתי עד עכשיו שאני נמצא בשער בית חולים, מקום בו כולם נכנסים כאובים ודאוגים, והנה אתה מחדד לי את המבט היהודי, הנכון על המקום שלי.
כן הדבר אומר הרב ביגל, בסיומה של שנה, ישנם כאלו המתבוננים אל השנה העברה, ומפטירים 'אי, תכלה שנה וקללותיה' בעזרת השם, תהיה שנה חדשה מתוקה שונה.
אבל בעומדנו לפני יום ה'עלינו לשבח השנתי', עלינו להתבונן דווקא על מה שעלינו לשבח, על השנה הטובה, המיוחדת והמצוינת, שעברה על כולנו, על שנת חיים, וניסים שעברה עלינו בס"ד.
מספרים על שליח של אחד המוסדות, יהודי של צורה, שעשה את מלאכתו בדבקות ובדייקנות, והיה נוסע מפעם לפעם להתרים למען המוסדות אותם ייצג בהצלחה מרובה.
עבודה זו טומנת החובה קשרים ושייכות אישית בין התורם לגבאי הצדקה, וברוך השם עבודתו נשאה פרי, הוא ירד לנבכי נפשם של התורמים, ומפעם לפעם דייק את עצמו, על מנת לדבר אל ליבם, ולגרום להם לפתוח את אוצרותיהם.
לשם כך אף ערך רשימה מסודרת של פרטים שעליו לזכור, על עשיר פלוני כתב כי יש לזכור להדגיש בפניו כי במוסדותינו קיים גם 'כולל אברכים', מאוד חשוב לו העניין, ועל חברו כתב, כי אין לשכוח להדגיש בפניו את הנדיבות בהם נוהגים המוסדות כלפי המשפחות הנזקקות, ומעמידים בפעולותינו את המשפחות ברוכות הילדים על הרגלים, או על אחר כתב כי יש להקפיד לפני הכניסה על הופעה מסודרת, ולדבר בעדינות ובהשקט, וכן על זה הדרך.
שינוי פלאי
ויהי היום, הוא מיהר אל לשכתו של אחד הגבירים היותר חשובים אצלו במאגר, עשיר זה איתו יצר קשר מצוין, נותן היה סכומים נאים של אלפי דולרים לטובת המוסדות, והכל בזכות החן והחסד שנשא לפניו, בזכות הנותן חן וחסד בעיני אלוקים ואדם.
הוא מיהר מאוד משום, שכתוב היה בדף בין השאר, כי הגביר הזה מקפיד מאוד שיופיעו בזמן המדויק שנקבע.
אך מהירותו לא נשאה פרי, ועומסי התנועה עיכבו אותו מן רב, ובהגיעו, השעון הורה על דקות איחור משמעותיות.
בכל אופן הוא מיהר לצאת את רכבו ולעלות אל המשרד בזריזות, ובבואו הוא מצא משרד ריק!
חששו כי הגביר כבר עזב את המקום, התבדה תיכף, משום שלאחר דקות בודדות הופיע הגביר, ונכנס אל המשרד.
אך חששותיו שהתבדו, התחלפו בהרגשת עוינות משהו, ותמיהה רבתית, הגביר שתמיד היה מחייך לעומתו, ומקבלו בסבר פנים יפות, קיבל אותו בקרירות גדולה, ושאל במעשיות לבקשתו.
המשולח החל תיכף במסע הסברים נלהב, תוך שהוא לא גומר להודות לו על חלקו במוסד, ועל הזכויות הרבות שהוא צובר בנדיבות ליבו, 'ועל של עתה באתי', סיים את נאומו, 'קופת המוסד ריקה, וחייבת להתמלאות בזהובים!'.
הגביר כמעשהו בכל פעם, הוציא ממגירתו את פנקס הצ'קים, ושרבט במהירות, תלש והגיש לו, בהפטירו ביבושת 'בהצלחה'.
אם עד עתה חש שלא בנוח, בראותו את ההמחאה שניתנה לו, הוא כמעט התעלף, הגביר כתב בצ'ק, שמונה דולרים, ו- זהו!
מה קרה, ה' ישמרנו, מה כל כך מכעיס אותו שהוא החליט לשכוח מידידותנו רבת השנים, ומחלקו במוסד?, שמונה דולרים, זה הלא סכום אותו מקבל משולח שמשלח אותו הגביר מפני הכבוד, מה הסיפור.
לגימה מקרבת
הוא חש שהוא חייב להבין, ותוך כדי הבלבול והתחושות, הוא ביקש אם אפשר לקבל כוס קפה.
הגביר הזמין תיכף את דיילו האישי, וביקש להגיש לפני ה"יהודי שכאן", כוס קפה.
לאחר לגימה קצרה, הודה המשולח בחום לעשיר על כל נדיבותו הגדולה באופן כללי, ועל האירוח החם, תרתי משמע, וככל שהכביר במילות תודה על הקפה, כך חש כי גדולה הודאה על לגימה שמקרבת, וכי ברוך השם, נוצר סדק בליבו של הגביר, ועל כן ניצל את השעה, ושוב חזר וסיפר על המוסד, ועל ההתפתחות הגדולה וכולי, כשמרגע לרגע, מתרככות פניו של הגביר, עד שבסיומם של דברים ביקש הגביר את הצ'ק, ושינה את הסכום, משמונה דולרים, ל-18 אלף דולר..
כמובן שהתמיהה על כל האירוע, גדלה שבעתיים, אך כשהצ'ק בידו, במקום בטוח, ההין המשולח לשאול, "יספר לי ידידי מה אירע כאן, מלכתחילה על מה כעסת, ולבסוף על מה נתפייסת".
והגביר מחייך, ואומר, אני אסביר.
היום בשונה מהרגיל איחרתי למשרד, בכניסתי נתקלתי במכוניתך, כשעל השמשה הקידמית מונח דף, עם פרטים עלי, זה עניין אותי, וראיתי שכתוב, "לפרגן הרבה הרבה", בקיצור, אמרתי לעצמי, אותי לא יקנו במילים, הבנתי כבר את הרעיון של הפירגונים, תודה רבה.
אך כששתית את הקפה, והודית לי מכל הלב, הבנתי כי 'באמת אתה מודה ומפרגן', ואם גם אחרי שמונת הדולרים אתה לא מפסיק לשבח, סימן שדווקא הפירגונים אמיתיים. ונעניתי שוב לבקשותיך.
מטבילין שתי פעמים
מסיים הרב ביגל, באיזו 'הגדה של פסח' עתיקה, ראיתי שאלה.
מדוע כתוב בהגדה 'שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת הלילה הזה שני פעמים', אם לילה שמטבילים בו שני פעמים, הוא לילה לשאלה, שואל אותו מפרש, מדוע לא שואלים בליל ראש השנה, 'מה נשתנה?', הרי מטבילים גם את פרוסת החלה, וגם את התפוח בדבש?
והתשובה: כשמטבילים מרור, ישנם שאלות, אך כשטובלים בדבש, אין קושיות. כשהכל טוב, ההתבוננות בורחת…
אבל לא זו עבודת היום, עבודתנו היא להתבונן על הטוב גם כן, ולהודות עליו, 'עלינו לשבח'!
כשנגיע לראש השנה, מתוך תחושה אמיתי שאנחנו כורעים ומשתחווים לפני מלך מלכי המלכים, כשנתבונן, כמה השי"ת, ברחמיו אין סוף, קיבל את תפילותינו, והשפיעה עלינו במשך השנה, ניסים ללא גבול ומידה, חיים וטוב, וחן וחסד.
נוכל לבקש מעומק הלב 'לראות מהרה, טאטע, בתפארת עוזך', לשנה מתוקה במיוחד.
לרפואת האשה מרת חסיה געלא בת צפורה