"אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (דברים כ"ז, כ"ד)
זהירות מלשון הרע
איך מכים בן אדם בסתר? כיצד ניתן להתחבא ולהכות מישהו?
פירש רש"י: "לשון הרע".
כשיושב אדם כאן בארץ ישראל ומדבר עם מישהו מאוסטרליה בטלפון, תוך כדי ששולח סיפור השמצה לכל העולם ומחסל אותו ברגע.
על זה אמר דוד המלך בתהלים (קכ, ד): "חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים". כמו חיצים שנונים שביד הגיבור שהורג עמם ממקום רחוק, כן המדבר לשון הרע על אדם העומד במרחק והורגו בכך.
ה"חפץ חיים" כותב בספרו "שמירת הלשון" (חלק ב פרק ט) בזה הלשון: "ובאמת לפלא הוא בעיני, שטבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים להצלחה על פרנסה, ומה יועילו להם כל הסגולות והברכות, אם חס ושלום הוא מורגל בזה החטא של לשון הרע ורכילות, הרי יש על זה ארור מפורש בתורה, 'ארור מכה רעהו בסתר' שהוא קאי על לשון הרע כמו שפירש רש"י. ואמרו חז"ל: ארור בו, קללה בו, נידוי בו, וזה לא יצא מפי איש אחד כי אם בהסכם כל ישראל בצירוף הכהנים והלויים כדכתיב בקרא, והרי הוא מכלה השפעתו", עד כאן לשונו.
אנשים רצים לצדיקים לבקש ברכות וסגולות לפרנסה או לכל ענין אחר. אומר על כך החפץ חיים שאם הפה שלך הוא פה של לשון הרע, הקב"ה אמר על זה "ארור", וכתוב בחז"ל (שבועות לו ע"א) שארור זה או קללה או נידוי. מנודה הוא מי שמנותק מהקהל. אם בורא עולם מחליט על מישהו שיהא בנידוי, הוא מנתקו ממנו, והאדם הזה מנותק ממקור הברכה, ואפילו אם יבקש אלף ברכות מצדיקים זה לא יעזור לו, כי הוא מנותק ממקור הברכה. אך כאשר אדם מתגבר ושותק ולא מספר את הלשון הרע, הוא ב"ברוך אשר לא יכה רעהו בסתר" וכשהקב"ה אומר "ברוך" זה מקור כל הברכות והישועות.
כאשר אדם מדבר לשון הרע זה משפיע על קבלת התפילה שלו, כי תפילה של אדם זאת בקשת ישועה ותקווה מבורא עולם, כמו שאנו אומרים: "כי לישועתך קיווינו כל היום", "על כן נקווה לך ה' אלוקינו", ושורש המילה "תקווה" זה "קו". קו הוא ישר, בשונה מדבר עגול. העולם הוא עגול, אין לו תחילה ואין לו סוף, ואילו קו יש לו נקודת התחלה ונקודת סוף. כשאני מתפלל אני יוצר קו, זה קו שמתחיל ממני ומגיע עד כיסא הכבוד, זהו הכח של תפילה ותקווה שחותכת הכל ומגיעה עד למקום המטרה שלה. וכתוב בזוהר הקדוש שהקב"ה לא רוצה לשמוע קללה על עם ישראל, ואם אני בפה שלי, בכח הדיבור שבא מנפיחתו יתברך, מדבר לשון הרע, הקב"ה יוצר מחיצה של ברזל ביני ובינו, וכשאני מייצר קו של תפילה, זה לא מגיע למטרה כי יש מחיצה החוסמת.
הדיבור – החלק הפנימי באדם
בגמרא (ערכין טו ע"ב) דרשו את הפסוק: "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה", שאמר הקב"ה ללשון, שיש בה כמה דברים שהיא שונה משאר האברים. אחד מהדברים הוא: "כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים".
וצריך ביאור מה כוונת חז"ל שכל אבריו של אדם מבחוץ והלשון מבפנים, נכון שהעיניים ואוזניים בחוץ אבל חוש הראיה וחוש השמיעה הם בפנים, הידיים והרגליים הם בחוץ אבל יש לאדם אברים פנימיים רבים שאינו יכול לחיות בלעדיהם, כמו המח הלב הכליות ועוד?
ביאר המהר"ל בספרו "נתיבות עולם" (נתיב הלשון, ג), וזו לשונו: "וכן מה שהוא מבפנים ושאר האיברים מבחוץ מורה על מעלתו העליונה כמו הנשמה שהיא בפנים, ולפיכך אמר 'מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה', כי נברא הלשון הזה בתואר שלא לפעול בלשון רע", עד כאן לשונו.
כלומר, לא כתוב שכל אבריו של אדם בחוץ "ורק" את בפנים, אלא כולם מבחוץ ואת מבפנים, כלומר, אכן יש לאדם אברים פנימיים רבים, אך הם מתקיימים על ידי דברים מבחוץ, כגון הכליות שהן אברים פנימיים, כאשר אדם שותה מים, הם עוברים דרך הכליות, הכליות מסננות אותם, אך הם גם נותנים להם רטיבות וזהו קיומם. אדם אוכל ושותה ומייצר דם, הדם זורם דרך הלב, עובר לכבד, ומפעיל אותם. כל האיברים הפנימיים החיות שלהם היא מבחוץ. כל התכונות שלנו מגיעות מבחוץ, אנו שומעים דברים שמגיעים מבחוץ, מריחים דברים שבחוץ, הכל מבחוץ.
יש דבר אחד ויחיד שהוא לא מבחוץ, וזה הדיבור. הדיבור מגיע מפנים. נכון שכדי להוציא את הדיבור צריך להוציא אויר, ואם אין אויר לא ניתן לדבר, אבל זה כבר עניין טכני, אך "הדיבור" עצמו הוא פנימי כמו הנשמה שהיא בפנים, ואין הדיבור שייך לחלק של "ויצר אלוקים את האדם עפר מן האדמה", אלא הוא מהחלק של "ויפח באפו נשמת חיים", זה החלק האלוקי, זה דבר פנימי לחלוטין.
איך בורא עולם ברא את העולם? "ויאמר אלוקים". הוא אמר "ויהי" והעולם נברא. כמו שאומרים בפיוט: "וציווה ונבראו" – בדיבור.
בורא עולם נתן לנו את הדיבור שלו. בורא עולם ברא את כל העולמות בדיבור, וגם אנו יכולים לברוא עולמות בדיבור. כשם שהקב"ה על ידי דיבורו יצר מציאות, גם אנו בדיבור שלנו יוצרים מציאות.
אמנם על ידי דיבור אפשר לברוא, אך על ידי דיבור אפשר חס ושלום לפגוע ולהכאיב. אם כן, כמה אחריות גדולה צריכה להיות לנו על הדיבור היוצא מפינו.
ניפץ את המכשיר הפסול ובתו החלימה
לפני כמה שנים הגעתי לרבי חיים קניבסקי זצ"ל לשאול כמה שאלות. היה זה בשעת אחר הצהרים. לפתע נכנס אדם ואמר לרב שיש לו ילדה בת חמש חולה מאוד וכבר עשה את כל מה שהרב והרבנית אמרו לו, בנוסף לכך שהרב ברך אותה, והרופאים לא נותנים תקווה.
בירכו הרב שוב בברכת רפואה שלמה.
מיד כשיצא מבית הרב, שאל רבי חיים את הסובבים האם יש לו אינטרנט? אכן היה לו מכשיר פסול ללא חסימה. אמר רבי חיים: "אם כך מה הוא רוצה. יש מחיצה בין התפילות שלו לבת שלו".
שאלתי את רבי חיים האם אני יכול להעביר לו את הדברים?
השיב לי רבי חיים: "יש לך מצוה לומר לו את זה".
רצתי אחריו למטה, עצרתי אותו כשהוא כבר בתוך רכבו וסיפרתי לו את מה שאמר רבי חיים. מיד הוא יצא החוצה מהרכב, הוציא את האייפון שלו ואמר לי: כל הביזנס שלי במכשיר הזה, כל המידע שלי כאן. הוא ניגש שם למעקה הסמוך לבית המדרש "לדרמן", וניפץ את המכשיר. בוכה ומנפץ… עד שלא ראה את המכשיר מנופץ לא היה רגוע. לאחר מכן נכנס לרכבו.
אמרתי לו: "בא איתי לרב לספר לו את מה שעשית". הוא אמר לי: "אני מתבייש", אך לא וויתרתי לו. נכנסנו לרבי חיים וסיפרתי לו מה עשה האיש כששמע את דברי מרן. זה היה קידוש ה'. הרב אמר לו: "יהיה לה רפואה שלמה" ולא הוסיף על מה שאמר קודם.
לאחר תקופה קצרה, אני מקבל טלפון מאחד מבני הבית של רבי חיים. הוא שואל אותי האם אני זוכר את הסיפור הזה עם האיש שבתו היתה חולה וניפץ את המכשיר הפסול? אמרתי לו: "בוודאי שאני זוכר". הוא מספר לי: "אתמול בלילה היו פה הסבים והסבתות וההורים עם הילדה, באו לשתות 'לחיים'. היא הבריאה לגמרי, המחלה נעלמה".
היתה מחיצה שחסמה את התפילה שלו וכשהוסרה המחיצה התפילות פעלו.
הזוהר הקדוש מגלה לנו שיש חסימה לתפילה מלעלות למעלה מי שפיו מקטרג על בניו של הקב"ה, אנשים מתפללים ושופכים דמעות ואינם יודעים מדוע אינם נענים, צריך לנפץ את החסימה!
כוחה של שתיקה
בגמרא (חולין פט ע"א) מצינו: "אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם את עצמו בשעת מריבה".
לפעמים פוגעים באדם, מביישים אותו, ויש לו הזדמנות לענות. אם בכל זאת הוא מתגבר ובולם את פיו – זוהי זכות גדולה לאין ערוך שהעולם מתקיים עליה.
הגר"א באגרתו כתב: '"וכל רגע ורגע שהאדם חוסם את פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער" – בזכות שמירת הפה זוכים לאור הגנוז.
אנחנו שומעים הרבה מופתים של צדיקים שברכתם מתקיימת, כיצד זה פועל?
התשובה היא: נאמר באיוב (כב, כח): "ותגזר אומר ויקם לך", ודרשו מכך חז"ל (סוטה יב ע"א) שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים. וזאת משום שהפה שלו קדוש. אם יש פה קדוש הוא פועל.
ברכת החפץ חיים שהתגשמה
סיפר רבי שלום שבדרון זצ"ל:
כשהיה בבולטימור סיפר לו שם יהודי על אחיו שעבר את הכביש ומשאית פגעה בו וריסקה אותו. הביאו אותו לבית החולים, היה לו עוד קצת דופק וחמצן, הרופאים קראו לאחיו ואמרו לו: "נשאר לו לחיות הכי הרבה תשע שעות, אם יש לו משפחה תביאו אותם להיפרד ממנו".
היה לו אבא זקן ב"מושב זקנים". הוא הלך אליו וסיפר לו מה מצבו של אחיו, ושאל אותו אם הוא רוצה לבוא לבקר את בנו. השיב האב: "כן". באמצע הדרך הוא אמר לאבא: "המצב של הבן קשה, זה לא ביקור, זאת פרידה".
הגיעו לבית החולים. האבא אמר לבן כמה מילים וביקש שיחזירו אותו ל"מושב זקנים". אמר לו בנו: "אבא, זה עניין של שעות, אולי תישאר ליציאת נשמה", אך האב התעקש שיחזירו אותו ל"מושב זקנים".
בדרך חזרה בנו שליווהו שאל את אביו: "הרי באנו בשביל להיפרד, מדוע לא רצית להישאר?"
השיב לו האב: "כשהחפץ חיים כתב את ה'משנה ברורה', הוא לא רצה להוציאו לאור עד שקודם לכן ילמדו אותו אנשים ויעירו את הערותיהם. הוא ביקש מקבוצת אנשים לעבור על ה'משנה ברורה' ואני הייתי בתוכם. אמר לנו החפץ חיים: 'תלמדו טוב וכל הערה או הארה שיש לכם תעבירו לי'.
"כשסיימנו לעבור על המשנה ברורה באנו אליו והעברנו לו את ההערות, והחפץ חיים היה מאוד מאושר, ובירך את כל הקבוצה ואמר לנו: אתם תזכו לאריכות ימים ולא תראו במות אחד מצאצאיכם. אם כן אני מובטח מהחפץ חיים על אריכות ימים, ומובטח לי שלא אראה במות אחד מצאצאי. החפץ חיים היה לו פה קדוש כיון שהוא לא דיבר לשון הרע, ומה שהוא בירך בוודאי יתקיים. לכן לא באתי להיפרד מבני, כי ברור לי שלא ימות לפני!"
מספר רבי שלום: אחרי יומיים אותו חולה התהלך ברחוב כאחד האדם.
זהו המופת. אם הפה הקדוש שלא דיבר לשון הרע הבטיח לאבא שלא יראה במות אחד מצאצאיו, אז הבן שלו לא ימות בחייו.
אתה תחיה מאה שנה
סיפר אחד הגדולים, שהיה אצלם בבית כנסת יהודי בגיל תשעים ושמונה. יום אחד הוא לא הרגיש טוב, רצו לקחת אותו לבית החולים, אך הוא אמר: אני לא צריך בית חולים.
התפלאו המתפללים: הרי הנך זקן מופלג, מדוע שלא תלך להיבדק בבית החולים?
השיב להם בבטחה: אני לפני גיל מאה לא 'סוגר את העיניים'.
תמהו השומעים: מנין לך זאת?
התחיל הזקן לספר: כשהייתי ילד התפללתי ליד הגר"א בוילנא, בלי כוונה דרכתי לו על הציצית, הוא בא לקום מהמקום ולא היה יכול לקום כי הציצית היתה תחת רגלי. הגר"א השתדל תמיד לדבר רק חיובי ואמר לי באידיש: "מאה שנה תחייה אך תעזוב לי את הציצית". כך יצא מפיו של הגר"א. קיבלתי ברכה בלי סיבה, לחיות מאה שנה. לכן עד גיל מאה אני לא מתכוון לזוז מהעולם, כי הגאון אמר שאחיה מאה שנה.
אותו זקן נפטר ביום הולדתו של גיל מאה…
פצצה על המקלט
בהקדמת ה'חפץ חיים' לספרו הוא עוסק בטעם החומרה המיוחדת של עוון לשון הרע, מדוע באמת עוון זה הוא הגורם את כל הגלויות וכל הצרות, והוא המעכב את הגאולה.
מספר טעמים מביא לכך ה'חפץ חיים'. הטעם הראשון, אותו הוא מביא מהזוהר הקדוש בפרשת פקודי הוא, מפני שעל ידי עוון זה "מעורר אדם את המקטרג הגדול על כלל ישראל, ועל ידי זה הורג כמה אנשים בכמה מדינות"…!
בביאורים ומוספים של 'דרשו' מביאים על כך מעשה היה עם הגר"א לאפיאן זצ"ל, שבזמן המלחמה שהה במקלט עם עוד מספר אנשים, ולפתע פנה אליו אחד מהנמצאים ואמר לו: "רבי, מדברים כאן לשון הרע". השיבו הגרא"ל: "אם כן בוא ונברח מכאן". ויצאו מיד ומצאו מחסה במקלט אחר. לא עבר זמן ונפלה פצצה במקלט הראשון רח"ל.
עוד מביא ה'חפץ חיים', שזו כוונת הגמרא באומרה שכל המספר לשון הרע "מגדיל עוונות עד לשמים", וכן נאמר בתנא דבי אליהו שהלשון הרע "עולה עד כנגד כסא הכבוד". בהקשר לכך מביאים בביאורים ומוספים מה שכתב הגר"ח ברלין (אגרת בהקדמה לכוכבי אור מהדו"ת) שנגלה אליו בחלום הגאון רבי איצלה בלאזר זצ"ל והוא שאל אותו מה נעשה בשמים, וענה לו ר' איצלה שדין שמים חמור עד מאוד שאי אפשר לשום אדם בעולם הזה לשער, ובייחוד מקפידים על דיבורים אסורים שנאמרו שלא כהוגן.
והוסיף בזה הגרח"י משקובסקי חתנו של הגר"י בלאזר (מובא בילקוט לקח טוב פרשת מצורע), שהגר"ח ברלין אמר לו באותו עניין, שר' איצלה אמר לו שאמנם על תלמיד חכם יש הרבה מליצי יושר בשמים, אבל על חטא הלשון מקפידים מאוד. והגר"א לופיאן היה מספר מעשה זה בהתרגשות רבה, והיה מסיים בזעקה מעמקי לבו: "אבל חטא לשון הרע נורא מאוד!" וחזר ואמר: "חטא לשון הרע נורא מאוד! נורא מאוד חטא הלשון! אף אחד אינו בא להגן על החוטאים בחטא זה".
המלאכים מעבירים מידע
סיפר רבי מרדכי שולמן זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה:
במלחמת העולם הראשונה הייתי במינסק. גם החפץ חיים היה שם. גרנו בסמיכות זה לזה. מה שהפריד בין חדרי לחדרו של החפץ חיים הוא דיקט עץ דק, וממילא כל אחד שמע מה קורה בחדר של השני.
שמעתי את החפץ חיים מדבר לעצמו: "עכשיו הרוסים יוצאים, עכשיו הגרמנים מנצחים".
למחרת כשהיה מגיע העיתון היה כתוב את מה שקרה אתמול וזה היה בדיוק כמו שהחפץ חיים אמר.
מנין ידע זאת החפץ חיים?
הסביר רבי מרדכי: בכל יום המלאכים משמיעים יחד ביראה דברי אלוקים חיים. המלאכים מעבירים מידע מה קורה בשמים, ומי שיש לו עיניים נקיות רואה מה שאחרים לא רואים, ומי שיש לו אזנים נקיות, שומע מה שאחרים לא שמעו. החפץ חיים שמע את המלאכים מעבירים מידע מאחד לשני על מי נגזר בשמים לנצח.
מדוע אנו לא שומעים את המלאכים?
כי האוזן לא נקייה, אם אנו ננקה את האוזן על ידי זהירות משמיעת לשון הרע או שאר דברים האסורים, אז גם האוזן שלנו תשמע את המלאכים.
עומדים לפני ראש השנה, עם מה אנחנו הולכים לפעול?
מלכויות זכרונות ושופרות – "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם", אך בשביל זה צריך קודם להכין את הדיבור כדי שהקב"ה יסיר את המחיצה הזאת של אותו פה שיוצר מחיצה בדיבורים האסורים, וכשתרד המחיצה נוכל ליצור קו שיגיע עד כסא הכבוד ללא מחיצות, ונבקש מהקב"ה שנה טובה ויתקבלו תפילותינו.