לילה אחד, שני בחורים מישיבת לומז'ה החליטו שהם רוצים ללכת לבני ברק לראות את העיר החדשה. הם הגיעו לעיר, אני משער שלא היו עדיין מניינים למנחה ומעריב באיצקוביץ, או רוגאלאך בחנות הסמוכה..

סיפר הרה"ח רבי אברהם מרדכי מלאך שליט"א:

בשנים הראשונות של העיר בני ברק, היא הייתה עיר ממש צעירה, ולעומתה פתח תקוה היתה כבר עיר משגשגת, ושמה היה כמובן את ישיבת לומז'ה, בה למדו גדולי ישראל שליט"א וזצ"ל.

לילה אחד, שני בחורים מישיבת לומז'ה החליטו שהם רוצים ללכת לבני ברק לראות את העיר החדשה. הם הגיעו לעיר – אני משער שלא היו עדיין מניינים למנחה ומעריב באיצקוביץ, או רוגעלאך בחנות ליד… ובבני ברק אז כשנהיה לילה בשעה הראשונה של החושך נהיה שם חושך אפילה.

והם פתאום ראו למעלה בגבעה איזה אור של פנס.

הם החליטו לעלות לראות מה זה, והם עולים על איזה גבעה ורואים שם יהודי עם זקן לבן שהוא מחפש משהו על הגבעה. הם היו בטוחים שהוא זקוק לעזרה כלשהי, וכדרכם של יהודים רחמנים בני רחמנים הם הלכו אליו להציע לו עזרה, יהודי מבוגר, הוא בטח ישמח עם העזרה.

והיהודי עונה להם 'לא, אני לא צריך שום עזרה'.

והוא ממשיך לחפש ולהסתכל עם הפנס. והם לא מבינים מה קורה איתו. אחרי כמה דקות הם חזרו שוב וחזרו להציע את עזרתם שוב. 'האם אתה מחפש משהו?'

אמר להם ההוא 'אני מחפש? אני מוצא!!!'

הסתכלו עליו בתמיהה, הוא מוצא? 'מה אתה מוצא?'

'אני מוצא ישיבה עם מאות רבות של בחורים'

'ומה עוד אתה רואה?'

'בצד אני רואה כולל עם עוד 300 אברכים. ולמטה יהיה חדר אוכל ושם יאכלו'.

ואיפה הולכים לישון?

'אה, שם ישנו'.

והוא אומר להם לילה טוב. והם הולכים, הוא רואה חברה לומדים ואוכלים וישנים… געוואלדיג. נו…

חזרו ללומז'ה וסיפרו לחברים שלהם, והתעניינו מי זה היה, עד שקלטו שזה היה הפוניבז'ר רב.

עשר או שתים עשרה שנה אחר כך, כן, במקום ההוא ישבו 800 אולי אפילו אלף בחורים לומדים, וכמה מאות אברכים לומדים בכולל. כמה שנים אחרי הסיפור הגיע אברך כולל חשוב והוא נכנס להפוניבז'ר רב לדבר איתו על נושא מסויים.

בסוף השיחה אמר לו, 'אני לא יודע אם הרב מכיר אותי, אבל אני מהקבוצה של הבחורים שפגשו את הרב בגבעה עם פנס, ואני רוצה לבקש מחילה, כי הלכנו עם הרגשה שאולי הרב קצת חסר לו ברגים… איך שהוא רואה אנשים לומדים וישנים'.

אמר לו הרב, 'בוא, אני רוצה להראות לך את כל הבנין', ואז הוא לקח אותו והראה לו את כל הבנין, 'הנה בית המדרש, הנה החדר אוכל', והאברך מרגיש לא בנוח, מסתמא הפוניבז'ר רב מדמיין שיקבל ממני כמה דולר. אמר לו, 'רבי, אין לי שום כסף להביא לכם'.

אמר לו הרב, 'אתה חושב שאני מראה לך את הישיבה כי אני מצפה לכסף? אני לוקח אותך מסיבה אחת: שאתה תהיה העדות לבניך ונכדיך וכן הלאה, שאתה הוא זה שראה את יוסף שלמה כהנמן לבד על גבעה אחרי המלחמה הקשה, אחרי שאבדנו את הכל ועם ישראל שבור ורצוץ. והוא עמד על ההר השומם וראה בחוש איך אלפי בחורים יושבים ולומדים וישנים, ואתה חזרת לכאן וראית שנצח ישראל לא ישקר וזה ממשיך, וימשיך עד ביאת משיח צדקנו'.

האברך נפרד ממנו והתחיל ללכת ואז הפוניבז'ר רב קרא לו חזרה, 'שכחתי להגיד לך את הנקודה העיקרית. אני בסוף לא עשיתי שום דבר, אני בסה"כ חלמתי והקב"ה עשה את השאר'.

רבותי זה כל השיעור שלנו, אנחנו צריכים לחלום, אנחנו צריכים לפעול, וכמו ששמעתי מר' פנחס ברייער, איך בן אדם יודע שהוא מזדקן? כשיש לו יותר זיכרונות מחלומות…

כי עדיף לבן אדם שיהיה לו פחות זיכרונות ויותר חלומות. כל עוד שאתה חולם זה טוב, אבל אחרי החלום יש לעשות, אבל עדיין יש לזכור: אני לא עשיתי כלום.

(אסדר לסעודתא)