הרב צבי גטקר
"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם" (דברים כ"ג, ד'-ה')
על דבר, על העצה שיעצו אתכם להחטיא אתכם. (רש"י)
המפרשים עמדו על השינוי, בין פשוטו של פסוק, לבין ביאורם של חז"ל בספרי, שעל ידו מפרש רש"י את הפסוק.
בהבנה הפשוטה, הריחוק שצריך להתרחק מעמון ומואב, הוא מאחר והם אנשים שנהגו עימנו ברוע לב, ואילו לפי פירושו של רש"י, השנאה כלפיהם היא מחמת שהם הם אלו שהחטיאו אותנו.
שאלה נוספת שואל הזוהר הקדוש, 'על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים', חסר היה להם לישראל לחם ומים? הלא הם אכלו לחם שמים, ושתו מבארה של מרים. מדוע הוצרכו ללחם ומים מאחרים?
מתרץ הזוהר, אין הכוונה ללחם ומים, במובן של 'מה לאכול' אלא ללחם ומים במובן של 'קבלת פנים מכובדת' קבלת פנים מסבירת פנים.
בן אדם לא צריך רק לחם ומים, אלא גם יחס והסברת פנים, הוא צריך 'עוד משהו', עוד לחם חוץ ממה שיש לו, וזאת בכדי להרגיש מקובל יותר, שמח יותר.
כן הדבר כלפי ביאורו של רש"י, כל החטא אירע, מבארים המפרשים, בגלל שלא קידמו את ישראל בלחם ומים.
שהרי אימתי אדם חוטא, אימתי אדם נופל ולא עומד בניסיון, בדרך כלל, זה כאשר מלכתחילה לא טוב לו, כשחסר לו משהו. וזו הייתה מזימתם וחטאם של המואבים, הם הבינו ברשעם, כי אם הם לא יקדמו את ישראל בצורה נאותה – יהיה קל יותר להחטיא אותם, כפי שאכן אירע.
לגדול חזון אי"ש
הזכות להיות גדול בתורה, לזכות להיות מרביץ תורה, ומורה הוראה, איננה תלויה רק בעמל התורה, כי אם גם בעמל המידות.
הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, היה מאריך בשיחותיו במעשיות על גדולי ישראל, כמה עמלו וטרחו באהבת ישראל ובהתחסדות, היה רגיל לתאר איך מרן החזון איש, טיפל במסירות של ממש באנשים חולים ומסכנים, ועשה להם מה שאחרים לא ההינו לעשות עימם, מחמת קושי.
היה רבי שלום מסיים ומפטיר, "חושבים אתם שכדי לגדול 'חזון אי"ש', צריכים ללמוד כמו החזו"א, אבל שוכחים שכדי לגדול 'חזון אי"ש' צריך גם להתחסד ולאהוב את הזולת כמו החזון אי"ש".
מפורסם הסיפור שהיה רגיל לספר על הגאון הקדוש רבי אליהו דושניצר, כיצד מצאו אדם אחד בשעת ההמתנה ל'כל נדרי' לרבי אליהו, כשהוא יוצא ובא שוב ושוב לחדרי הנוחיות של ישיבת לומז'א בפתח תקוה, כשבירר מה מעשי הרב, בשעה קדושה זו, אמר לו רבי אליהו, כי הוא שם לב כי לא היה מי שהכין נייר חתוך ליום הכיפורים, [אז לא היה מצוי לרכוש נייר חתוך, כבימינו], וממילא עמל הוא כעת לחתוך מגלילי הנייר ניירות חתוכים לקהל שיבוא להתפלל בישיבה.
תורי לנקות
מספר הרב שטיינהרטר: בבחרותי לפני עשרות בשנים, הגעתי לירושלים לצורך תורני, כשסיימתי את ענייני כבר לא היתה לחזור למרכז בתחבורה ציבורית, ונשארתי בירושלים.
עליתי לישיבת חברון, השעה היתה לאחר ה'אחר חצות', ופגשתי בבחור אחד שעוסק בתורה, ראו עליו כי מחשובי הבחורים הוא, ושמו היה 'אביעזר', הוא קיבל את פני בחמימות, ושאלתיו האם יש איזו מיטה פנויה לאורחים כאן בישיבה, הוא אמר מיד ש'כן בוודאי' והוביל אותי אל מיטה פנויה.
כאשר נשכבתי על המיטה, עלה בדעתי, כי בטח הבחור נתן לי את מיטתו והוא נשאר ללמוד, ולכן על אף עייפותי הרבה, לא נרדמתי.
לאחר שחלפה שעה, בה התהפכתי מצד לצד, החלטתי לקום ולחזור אל בית המדרש, אך כשחזרתי איליו, בית המדרש כבר היה ריק לחלוטין, והתחלתי לחשוב, אולי באמת המיטה שקיבלתי הייתה מיועדת לאורחים בלבד, וסתם חשתי אי נעימות.
אך כשפניתי אל תאי הנוחיות, ראיתי אותו את 'אביעזר', כשהוא מנקה אותם במו ידיו!
כשאביעזר ראה אותי, הוא התפלא, 'מה לא היה נוח במיטה שהצעתי לך? אך אני השבתי בלשון המשתמעת לשני פנים, מספר הרב שטינהרטר, כי 'הספיקה לי שעה'..
התפלאתי בפניו, וכי אין איש נקיון בישיבה, עד כדי שבחור חשוב כמוך, צריך לנקות את חדרי השירותים?
הוא הסביר לי, כי כבר כמה ימים שאנשי הניקיון שובתים, ועקב כך הבחורים מנקים את התאים, והיום זה התור שלי, ענה בפשטות.
חזרתי אל בית המדרש, ולמדתי עד זמן התפילה.
לאחר התפילה, קיבלו את פני אי אלו מכרים מבני הישיבה, וברכו אותי לשלום, ובין הדברים התפלאתי בפניהם, כי בישיבתם בחורים אחראים לניקיון, והם לא הבינו על מה אני מדבר.
סיפרתי להם שבחור בשם אביעזר, אמר שהלילה זה התור שלו.
הם היו המומים, באמת, הם סיפרו, זה נכון שיש עיצומים ושביתה של עובדי הניקיון, אבל לא ידענו כי אביעזר פילץ הוא מנקה במקומם, שמחנו כל בוקר לראות כי המקום נקי, אבל את הסוד לא ידענו.
כמובן שכל לילה, היה ה'תור' של הבחור אביעזר פילץ, שגדל וצמח ברבות הימים, בהתמדתו ובהתחסדותו, למרן הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א, ראש ישיבת 'תושיה' שבמושב תפרח…
חברה הצעה
מפרשתנו למדים אנחנו מה המסר מהמעשיות הללו: אל תחשוב, שכדי להתחסד, צריך אתה לחפש חולים ונדכאים, או לאתר בית מדרש שבו הניקיון לוקה בחסר… בקרות מקרה, וודאי שזו הזדמנות, אבל לאו דווקא.
לאו דווקא לחם ומים יש לספק, כי אם הרגשה טובה! יחס נאות, קבלת פנים מסבירה.
כמה זכויות, ודרגות יכולים לזכות בקבלת פנים חמה ל'חדשים', כל אחד היכן שהוא נמצא, בחור בישיבה, מישהו בעבודה, כל אדם בכל מקום שהוא, יכול להחיות את הזולת, במילה טובה, בהצעה למלא את החסר, ומתברר שבמקרים רבים ההצעה עצמה היא ה'חסר'.