"וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ" (דברים כ"א, י')
אצל מרן ראש הישיבה (רבינו הגראי"ל שטיינמן) זיע"א ידוע שעשה הכל לכבוד שמים למען יתרבה כבוד שמים. הוא עשה עסקאות של יששכר וזבולון עם העולם הבא שלו!!! הוא נתן חלקים מהעולם הבא שלו תמורת כסף – שילך כולו לעולם הישיבות.
פעם אחת דיברתי על זה עם אביו של מורנו הרב אודסר, שהוא הביא את אחד מהגבירים הגדולים שהיה תורם לרה"י, ודיברנו על זה בחדרו קצת בקול.
ראש הישיבה שמע, הוא הסתכל עלינו ואמר, "למה אתם מדברים על זה?… אני כל כך מתבייש בזה… אין לי ברירה אז אני עושה את זה…".
הראש ישיבה היה מוכן למכור גן עדן שלו העיקר שלבני ישיבות יהיה מה לאכול…! הוא היה מחלק כספים בלי סוף – מהגן עדן שלו!!! הוא היה עושה שותפות… להגיע לשפיץ – – – גם את הגן עדן שלי אני מכן למכור, העיקר שיתרבה כבוד שמים.
ככל שקשה יותר, כך זוכים יותר…!
כעת צריך לדעת: ככה זה לאורך כל הדרך, עמל, עמל, עמל וקושי – רק עם זה זוכים. אמר מרן הרה"י [באילת השחר – וירא], כתוב בחז"ל (ב"מ פו, ב) שכל דבר שאברהם אבינו עשה בעצמו, שילם הקב"ה לבניו בעצמו. ומים שהוא נתן ע"י שליח, שאמר "יוקח נא" – שִלם לבניו ע"י שליח, שנאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע.
ומה נגרם מזה?… כל מי מריבה.
ואם לא היו מי מריבה – משה ואהרן היו נכנסים לארץ, ולא היו גולים ולא היו צרות…
ולמה באמת אברהם אבינו אמר ששליח יעשה זאת?… מסביר ראש הישיבה, כי זה לא היה חלק מן ההכנסת אורחים, שהרי מה שהוא רצה שהם ירחצו רגליהם זה כי היה סבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם כדפרש"י, והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אז א"כ הוא לא התכון לרע – חלילה, אז מה היתה התביעה עליו?…
זה לא תביעה… אלא ללא עמל – אין את אותם זכויות. דבר שבא על ידי עמל – שכרו עשרת מונים מדבר שבא ללא עמל.
חז"ל אומרים על שם ויפת שכיסו את אביהם, ושֵם – נתאמץ יותר במצוה, ומה ההבדל בשכר?… שם זכה לציצית, שחז"ל אומרים על ציצית שלעתיד לבא על כל כנף יהיו שבע מאות עבדים, נמצא שעל כל טלית קטן יהיו אלפיים ושמונה מאות עבדים! לא ברור מה אפשר לעשות עם כ"כ הרבה… [הגרח"פ שיינברג זצ"ל שהיו לו כ"כ הרבה טלית קטן – בטח יהיה לו 'בית עבדים'…] ולמה זכה יפת?… לקבורה. במלחמת גוג ומגוג – יקברו אותך, ולמה, כי פחות התאמצת!
כל טיפה של מאמץ מביאה לשכר הרבה יותר גדול. ואמרו עוד (חגיגה ט, ב) על הפסוק ושבתם וראיתם בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו – אינו דומה ששונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד, ופרש"י אע"פ ששניהם צדיקים לא עבדוהו בשווה שזה עבדו יותר. ע"כ.
ובזה לבד יהיה כל כך ניכר ההבדל כמו בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, כל טיפה נוספת של מאמץ זה כבר עולם אחר.
להיבנות מהקושי
שרה אמרה לאברהם שיקח את הגר לאשה, "אולי אִבָּנֶה ממנה" – ופרש"י, בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי. אומר ראש הישיבה – "והנה יש בזה זכות יותר גדולה מדברים אחרים, כיון שזה שבירת המדות באופן מופלא, ובפרט משום שהכניסה את שפחתה להיות צרתה, שזה נסיון הרבה יותר קשה". הגר הופכת להיות צרה, שרה שברה את כל המידות, מזה אפשר להיבנות!!!
רחל גם היא שברה את מדותיה, ומסרה את הסימנים לאחותה – וזכתה ונבנתה, ויזכור אלוקים את רחל ויפתח את רחמה, ופרש"יה זכר סימנים שמסרה לאחותה. כמה שיותר קשה – ככה זוכים יותר.
אצלנו, כל חתיכת נסיון וכל חתיכת קושי – מיד מתמרמרים, ולא מבינים שכך הקב"ה נותן לזכות, והוא קרש קפיצה בבת אחת לעולם הרבה יותר רוחני! כל הנסיונות שהיו לאברהם אבינו, זה המעמיד והמקיים את עם ישראל, שמאז ועד היום, 'ועקידת יצחק לזרעו ברחמים תזכור'…
כל הראש השנה שלנו נשען על עקידה אחת. וכך זה בכל הנסיונות. כל כמה שיותר קשה – זה משפיע לו ולזרעו לדורות!
מה יקרה אם תהיה מלאך???
היום זה יום היארצייט של מרן החזון אי"ש, ומחר היארצייט של מרן הרב שך. ועל שניהם מספרים הרבה על הקשיים הגדולים שהיו לשניהם, החזון איש אף כותב באגרותיו, 'ולא זכיתי לשום עונג מתענוגי החיים, זולתי חולי הגוף ושבירתו'.
מרן הרב שך אמר פעם (להרב שלמה לורנץ) לא היה לי רגע טוב בחיים, אבל אין אדם מאושר יותר ממני…
ושאלנו פעם את מרן רבי ניסים קרליץ זצ"ל, האם הם נהיו גדולים למרות הקשיים, או בגלל הקשיים?… אמר לנו רבי ניסים, פשיטא שבגלל זה.
סיפר לי יהודי בשבת האחרונה, שהוא היה בבית מרן ראש הישיבה, והגיע לשם אברך וסיפר לראש הישיבה את צרותיו. יש לו מכון של הוצאת ספרים לאור, ובא אחר והשיג את גבולו, וזה נוצר מחלוקת גדולה… הוא לא יודע מה לעשות…
אמר לו ראש הישיבה – תוותר!
אמר לו, אבל הרב, זו הפרנסה שלי!
מה אתה עושה כל היום? שאל הרה"י. אני לומד! וזו פרנסתי.
תוותר. השיב הרה"י. קפץ האברך, מה הראש ישיבה חושב, שאני מלאך?!… אמר לו הרה"י, מה יהיה אם תהיה מלאך?… מה יקרה?…
להיות 'רייכמן'
אבל בואו ונשאל את עצמנו, האם בשביל לוותר צריך להיות מלאך?!… אצלנו כל קושי – אנחנו מיד מנסים לברוח, זה לא בשבילי… למה?… בא נתמודד! נקבל ע"ז שכר גדול! פה הרווחים הגדולים!
הגויים רצו גם לקבל את התורה, אלא הם שאלו מה כתיב בה? ואמרו להם דברים שיהיה להם קשה, אז הם אמרו – לא! חד משמעית… והיהודים מה אמרו?… נעשה ונשמע! אם יהיה לנו קשה – נתמודד! תהיה סייעתא דשמיא! ואדרבה, הקושי בונה! ולכן זכו לנצח נצחים.
השאיפה שצריכה להיות לכל בחור… בתחילת השבוע נפגשתי עם הגאון ר' אליהו מן, ובקשתי ממנו לספר לי סיפור מעניין על מרן רבי חיים קנייבסקי. ואמר לי – בא תשמע: בא יהודי לרבי חיים ואמר לו, אני רוצה להיות ה'רייכמן' של הדור הזה. שאל אותו ר' חיים, מה זה 'רייכמן' של הדור הזה?… אמר לו היהודי, רייכמן – נתן לרב שך פינקס צ'קים שרק חתום למטה, ואמר לו – תתן את זה למי שאתה רוצה, וכמה שאתה רוצה… גם אני רוצה – אמר היהודי – שיהיה לי הרבה כסף, ואני אוכל לעשות את זה עם הרב…
רבי חיים צחק, מה יעזור שתתן לי, אני לא יודע מה עושים עם זה… תן את זה להרב מן, הוא יודע מה לעשות עם זה…
ואח"כ אמר רבי חיים, אם כבר יש לך מושגים לבקש עשירות בשביל להיות מחזיק תורה גדול, אז למה אתה לא מבקש כבר להיות כמו החפץ חיים?… אמר לו רבי אליהו מן שעמד בסמוך – תפסת מרובה לא תפסת… אמר ר' חיים – טוב, אז כמו החזון אי"ש…! [החפץ חיים זה דור אחר, החזו"א זה כבר הדור שלנו…!]
ומוסיף הרב מן, שכמה פעמים רבי חיים אמר לו, שהשאיפה של בחור בדור שלנו שצריכה להיות היא – להיות כמו החזון אי"ש! ואין מי שמבין יותר טוב מה זה חזון אי"ש – כמו רבי חיים קנייבסקי.
מה זה 'להיות חזון אי"ש'?
הבה ונחשוב לרגע: מה זה באמת להיות כמו החזון אי"ש?… ישנה הגדרה מאד מעניינת של הגאון רבי דב לנדו שליט"א: הוא אמר את זה גם על רבי חיים מבריסק, אבל על החזו"א הוא אמר את זה בהיכרות אישית: רבי חיים מבריסק – יש תמונה שלו, ובתמונה הוא נראה זקן כמו יהודי בן תשעים. אבל רבי חיים בריסקער נפטר די צעיר… בגיל שישים וחמש (!) רק כיון שהעמל שלו היה כ"כ גדול, והוא מיצה את כל כחותיו, הוא היה נראה באמת זקן.
החזון אי"ש – אמר רבי דב לנדו – הא היה אדם שמיצה את הכחות שלו עד תום!
ידוע הסיפור שסיפר הג"ר שמריהו גריינימן, שפעם אחת החזון אי"ש ישב ולמד, ולפתע שמעו קול נפילה מחדרו. מיהרו לחדר וראו את החזון אי"ש שרוע על הרצפה. נבהלו ושאלו אותו אם לקרוא לרופא. אמר החזון אי"ש – זה לא כלום פשוט טעיתי בשיקול הדעת… תמיד אני לומד עד שנשאר לי כח רק בשביל להגיע עד המיטה. היום טעיתי בשיעור הזמן הזה… חשבתי שיש לי יותר כח ולא היה לי, אז נפלתי… לא קרה כלום…
הגאון ר' גדליה נדל אמר, למה פעם היו יותר למדנים מהיום? לא רק בגלל שפעם למדו יותר שעות – אלא בגלל שפעם למדו עם ריכוז של מאה אחוז רק בלימוד! היום רק קצת אחוזים בלימוד, וכל השאר – חושבים על הרבה דברים נוספים… תנצל את הכוחות – עד תום, זה חזון אי"ש ולזה צריכים לשאוף! וכל אחד שינצל עד תום – יגיע הרבה… גדולי הדור זה כלל ישראל!
(גיליון 'ארחות חיים' וירא תשפ"ג)