הזכרנו את התקיעות בראש השנה, ונציין כאן – באשר לחודש אלול – את מה שסיפר לנו הגאון רבי אברהם פולק זצ"ל, משגיח דישיבת סלבודקה.
יש תופעה ידועה בישיבות הקדושות והיא, שבמהלך חודש אלול מתחזקים הכל בלימוד התורה, בתפילה ובקיום המצוות, וגם יש שמקבלים על עצמם קבלות של חיזוק לכל השנה. אבל אחר כך, בחורף, המתח פג, ושוכחים את הקבלות ואת דרכי החיזוק, וחוזרים למצב הרוחני הקודם.
מה שיוצא מכך הוא שמאחר והקבלות אינן יציבות וקיימות, הרי שלקראת אלול הבא יורד החשק להתחיל מחדש את החיזוקים בידיעה מראש שהם לא יהיו ברי-קיימא.
באלול כזה, סיפר הגר"א פולק, באתי פעם אל החזון איש זצ"ל לבקש עצה, איך להפיח דרכי חיזוק ולא להתחשב באלול שעבר… ולא להיכנע ליאוש.
השיב לי החזו"א במתק לשונו, במשפט אחד, רב-משמעות, וז"ל באידיש: "איין מינוט דבקות, איז אויך זעהר חביב ביי די רבונו של עולם". ובתרגום, "גם רגע אחד של דבקות חביב מאד אצל ריבונו של עולם".
המשפט הזה חדר לנפשי, וסייע לי במאוד, אמר הגר"א פולק. כי אמרתי לעצמי אם רגע אחד הוא כ"כ חביב, הרי באלול יש אלפי רגעים, ואיך אפשר לוותר על כך?!
(מצוות בשמחה)
שח הרה"ק ה'נתיבות שלום' זי"ע שבדידיה הוי עובדא, בשנה אחת ראה בחלומו, האיך שעוברים עליו כל ימי אלול הקדושים , והוא עצמו נשאר כעץ יבש ללא כל התעוררות והתלהבות, כיו"ב ממש עוברים עליו ראש השנה ועשרת ימי תשובה, יום הכיפורים והושענא רבה , והכל מתוך קרירות גדולה, ללא כל התעוררות וטעם, והחל לזעוק במר נפשו על ההסתרה הגדולה והחשכות אשר אפפוהו, תוך כדי זעקותיו התעורר משנתו, והנה רואה הוא שהיום ערב ראש חודש אלול , ו'הרי שלך לפניך' – עדיין לא איחר את המועד…
(באר הפרשה)
ה'שפת אמת' בפרשו את הפסוק 'עיני השם אלקיך… מראשית השנה ועד אחרית שנה'. ביאר את הפסוק ביאור מעורר התרגשות: הקדוש ברוך הוא יושב ומצפה מתחילת השנה מתי תבוא אחריתה. מתי יבואו הימים המתוקים של חודש אלול, מתי כבר יגיעו בניו אהוביו לשיאי הרגש והקירבה אליו כפי שהם באים לידי ביטוי בחודש אלול, מתי כבר ישוב הקשר שבינינו לפרוח ולהתגלות!