בערב ראש חודש אלול שאלתי את רבנו: אני צריך לדבר לפני הציבור, לפני יוכ"פ קטן, מה לומר?
תאמר שלימוד התורה של חודש האלול, זו ההכנה ליום דין ראש השנה הקרב ובא.
י"ד שופטים ג' אלול ס"ח. שאלתי מה לדבר לפני אברכים בני עליה לכבוד אלול?
רבנו הרהר ואמר: הרי אנו באים עוד מעט ליום הדין וידיעה זו מספקת, ונכון שאת זה כולם יודעים ואין בזה חידוש, העיקר להרגיש את זה. [והביא ירושלמי במסכת ר"ה].
שאלתי. על מה עבדו גדולי הדורות במיוחד?
על הענווה.
פלוני שאל, היום כבר י"ד באלול ועוד לא זז בפנימיותי כלום לקראת ראש השנה, מה יהיה, מה העצה?
ללמוד.
ש: אבל מי שאינו בן תורה ואין הלימוד מושכו מה יעשה?
ילמד מוסר. אולי בספר ראשית חכמה. ולא נפק"מ איזה מהשערים שם, הכל טוב.
אחד העומדים בבית רבנו התרגש והרים את קולו בצעקה: אהה, מה עושים עם האלול?
תגובת רבנו: עם לצעוק לא יהיה כלום…
אלול תשע"ד. אמרתי כי אברך ת"ח נכנס אמש למרן הגראי"ל והגראי"ל התעניין: נו, מתכוננים לראש השנה? ואחר כך האברך הקשה את רא"ל איך זה קורה באמת שלא רועדים? – עד כאן בבית הגראי"ל.
תגובת רבנו: וכי יש ממש בקושיה זו, לא קשה כלום!
בפעם אחרת אמרתי בשם מרנא הגראי"ל ששאל: תאוות החיים כל כך עצומה אצל האדם, והנה למה ישן באלול, הרי בר"ה ויו"כ גוזרים הרי מי יחיה וימי ימות וכאשר יש לאדם ספק ספיקא בענין בריאותו כבר הוא כמשתגע מחמת כך, והנה כאן כולנו אומרים את ה'נתנה תוקף', וכי אין להם ספק ספקא?
זה שלא כדרך הטבע. וה' עשה נס שלא יהיה את הפחד הצריך להיות בטבע, שאל"כ לא יחזיק מעמד והיה רועד כל הזמן. והרי, כיצד אדם חי עם עבירות ואפילו עבירה אחת איך היה יכול לחיות, והכא נמי כהנ"ל [שזה לא כדרך הטבע].
הזכרתי את דברי רבי יצחק בלאזער זצ"ל שכאשר אדם נדון למיתה ח"ו, כבר במוצאי יום הכיפורים מלבישים אתו תכריכים.
הפטיר רבנו: אמרו בגמרא ר"ה י"ז "אמר להו צביתו להו זוודתא" ופרש"י הכינו תכריכין, שיש כהאי גוונא בגמ'.
בחור שואל אם באלול או בעשי"ת לעשות תענית דיבור, ואפשר שצריך להתנהג נורמאלי (והחזו"א במכתב מתריע שיתנהג נורמאלי), וב"לקט שיחות" מליקווד כתב שבא אליו בחור מבוהל מה יהיה עם אלול, ענה לו הנהגה ראשונה של אלול להיות נורמאלי.
זה דבר טוב – תענית דיבור.
אמרו, כי רבנו בבחרותו עשה 'תענית דיבור' או בכל חודש אלול או בעשי"ת, וכאשר נישא לאשה אמר לו החזו"א שיפסיק, כי צריך לדבר עם האשה. אמר רבינו: "זה לא נכון. אמת שהייתי פעם עושה תענית דיבור בעשי"ת, אבל עוד לפני החתונה הפסקתי, בישיבה ראיתי שאין אפשרות לקיים זה, כגון שאם ראש הישיבה בא לדבר אתי וכדו', והפסקתי".
וכידוע שר' איצל הירבה בתעניות דיבור והתנה מראש עם אשתו בזיווג שני על כך, ופעם אחת היה צריך ללוותה לרופא, אמר הרופא לאשתו: רחמנות עליך שהיית צריכה להנשא לבעל אילם.
א' וישלח ח' כסלו תשע"ב. רבנו נפל וידו כואבת. אמר לי בנו הג"ר שאול, כי מיד כאשר ספר התורה – רבנו נפל, הוא נשאל: כיצד נפלת?
וענה: כי כך נגזר בראש השנה.
(כל משאלותיך)