"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים י"ח, י"ג)
הגאון הצדיק רבי יחזקאל לעוינשטיין זצ"ל המשגיח המפורסם בישיבת פוניבז' המעטירה, בעל "אור יחזקאל", היה אומר שעל שלשה עניינים הוא מכיר טובה להגאון הצדיק הנודע רבי שמואל הומינר זצ"ל מירושלים ת"ו, נתמקד נא כאן עתה על הענין הראשון שסיפר לנו.
פעם אחת התעכבה משכורתו של רבי חצק'ל בישיבה, חלפו להם כבר כמה ימים מראש חודש ועדיין לא הגיעה המלגה החודשית. – היתה זו תופעה נדירה בישיבת פוניבז', שכידוע הקפיד מאד הגרי"ש כהנמן זצ"ל על תשלומי המשכורות בזמנם המדויק ושלא לאחר אף ביום אחד. מתחילה חשב המשגיח ר' חצקל שמא מקרה הוא, והמתין עוד כמה ימים, אך הכסף לא בא, גם לא לאחר שבוע שבועיים ושלוש… – לפליאתו הרבה גם בחודש שלאחריו לא הגיעה המשכורת כלל.
אולם לאחר שגם בחודש השלישי התעכבה המשכורת התעורר חשד כבד בלב הרב, כאן כבר היה ברור שמשהו אינו כשורה, במשך כל שנותיו בישיבה לא היתה זכורה לו תופעה משונה שכזו, והחליט בדעתו לגשת למחרת למשרד ולדרוש במפגיע ולברר מהו הזלזול הזה בתשלומי המשכרות זה כמשלש חדשים?
דרך היושר והמוסר
ברם לאחר שהעמיק בענין והתבונן בדרכי המוסר והיושר, כדרכו בהתבוננות במתינות בכל ענייני החיים, חשב שמא יש בשאלה שכזו במשרד משום פגם בתמימות מידת הביטחון, שעליה עמל והתייגע רבות. – שכן זאת היה פשוט ומוחלט בליבו, שאין פרנסתו תלויה במשכורת זו או אחרת, ורק הוא יתברך בעצמו זן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים. וכמבואר בתנא דבי אליהו (רבה פרק יג) ששליש מהיום יושב הקב"ה בכבודו ובעצמו "וזן ומפרנס ומכלכל את כל העולם כולו".
ואם כן שמא אין מידת ההשתדלות מחייבת לחקור ולברר את סיבת התעכבות הצ'קים, ולאחר שכבר עשה ההשתדלות מצידו בעצם קבלת משרת המשגיחות בישיבה, הרי עליו לקיים מקרא ככתבו "תמים תהיה עם ה' אלקיך – ולא תחקור כו'". שהרי זאת ידוע שמדרגת חובת ההשתדלות שבמצות הביטחון תלויה תמיד בדרגת לב הבוטח, שככל שביטחונו חזק יותר מספיקה לו השתדלות מועטה יותר. [עיין בסה"ק "דגל מחנה אפרים" (פרשת בשלח) בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע, שהדבר תלוי במהות 'הבוטח-המבטיח-והמובטח' עי"ש].
החליט אפוא ר' חצקל שעל ענין חשוב כזה צריך לעשות 'שאלה' אצל הגאון הצדיק רבי שמואל הומינר זצ"ל, שהיה ידוע בגדולתו וגאונותו, ובידיעתו הברורה והבהירה בכל ענייני מוסר ומידות, ובעיקר בדבקותו במידת האמונה והביטחון בתמימות, שאף חיבר ספר מיוחד מקיף ויסודי במידה זו הנקרא "מצות הביטחון", ובו בחר ר' חצקל בתור 'הפוסק' בהלכות ביטחון.
לא חס ר' חצק'ל על הזמן ועל הממון, של נסיעה קשה כבימים ההם מבני ברק לירושלים, שנצרך לנסיעתו בשלושה אוטובוסים, מבני ברק לתל אביב, ומשם לירושלים, ומשם לבתי נייטין לביתו של ר' שמואל.
ר' שמואל שמע את השאלה בקשב רב, ולאחר שיקול הצדדים פסק שאף כי לאנשים רגילים אין נראה שתחשב שאלה שכזו כפגם בתמימות הביטחון, ואם המשכורת מתעכבת יש לגשת למשרד ולברר את סיבת האיחור. אבל במדרגה שלך, בתור משגיח בישיבה המרבה לשוחח ב'וועדים' עם התלמידים על התמימות ועל השלמות מצות הביטחון, בדרגות כאלו יש לחוש שגם זה ייחשב מעט פגם בתמימות הביטחון, ועדיף אם כן בשב ואל תעשה.
ובכן אל תשאל כלום, 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', אל תחקור כלום ותבטח בהשם יתברך בענין הפרנסה, ולא בשום מבטח אחר זולתו.
הלוואה שלא מדעת
לא עברו כמה ימים והנה מגיע שמש הישיבה לביתו של ר' חצקל ובידו שלושת המשכורות של החדשים האחרונים בשלמותם. הוא התנצל מאד וביקש סליחה ומחילה על האיחור, וסיפר לפניו את השתלשלות הענין: שמצד הישיבה היו הצ'קים מוכנים בזמנם ובמועדם בכל שלושת החדשים, כפי הסדר הרגיל בכל חודש. ואכן קיבלתי את המעטפות במשרד הישיבה, כדי למסור אותם לרב כמו את שאר משכורות אנשי הצוות.
אבל בעמדי כעת לפני חתונת בני ונצרכתי דחוף למעט ממון, ובהיותי מכיר את תכונתו ועדינות נפשו של כבוד הרב הצדיק, שמסתמא כשיראה שהמשכורת מתמהמהת לא ייגש מיד אל המשרד לברר אודותיה… לכן הרשיתי לעצמי לדחות מעט את העברת הצ'ק אל הרב, והשארתי אותו בינתיים לעצמי… על מנת לשוב ולשלם כשאשיג את המימון… – כך נהגתי בשלושת החדשים האחרונים, ודחיתי את תשלום הפירעון מיום ליום, עד שכעת ברוך ה' השגתי הכסף, ובאתי מיד לפרוע החוב ולשלם את המשכורות.
המשגיח הצדיק מחל לו על האיחור בלב שלם, ועודדו וחיזקו לשום תמיד מבטחו בה', ולא להניח הדאגה לכרסם אל הלב, כי היא הורסת כל שלוות החיים, ונוטלת חייו של אדם. ובודאי יעמוד השם יתברך לימינו בתור השותף השלישי שבשידוך (קידושין ל:), ויסייעו להשיא את בנו בכבוד.
ועל זה הענין היה ר' חצקל מכיר טובה להר"ר שמואל הומינר, שמנע ממנו את הבירורים במשרד. שכן אילו היה נכנס למשרד בשאלתו אודות משכורתו בשלושת החדשים האחרונים, הרי שמיד היו מגלים את הגניבה הגדולה שביצע השמש, ועל אתר היו מפטרים אותו ממשרתו, והיה נשאר מחמתו ללא עבודה, והרי טפלא תליא ביה, והוא כעת לפני חתונת בנו ונצרך ביותר למשרה זו. וכמה צדקה תשובתו של רבי שמואל, שעליו לשבת בתמימות האמונה השלמה, ולא לחקור כלום.
תמים תהיה עם ה' אלקיך!
סטירת לחי מצלצלת
עוד מובא בגיליון 'טיב הקהילה' מה שמספר הרב צ.נ. משגיח בישיבה קדושה, מעשה שהיה עמו:
תלמיד שהגיע לבקר אותי ביקש ביציאתו ברכה. ברכתי אותו באהבה בכל מילי דמיטב ופרטתי את הברכות והוא ענה אחריהן אמן. כאשר ברכתי אותו בממון הוא ענה אמן חזק יותר מכל האמנים שענה עד כה. נתתי לו מוסר ואמרתי לו שהייתי שמח אם היה עונה אמן חזק על הברכות הרוחניות, ואמן חלש יותר על הדברים הגשמיים או לפחות באותו חוזק. הוא קיבל את המוסר והלך לדרכו.
בהמשך היום הייתי זקוק לסכום כסף, והתקשרתי לאחותי אם יכולה להלוות לי אבל לא היה לה. בינתיים התעטפתי בטלית והנחתי תפילין רבינו תם, ובקשתי מה' שישלח לי ממון. לא חלפו רגעים אחדים ונכנס יהודי שהחזיר לי חוב אבוד של סכום גדול מאוד. שמחתי בקבלת הממון שמחה גדולה ועצומה.
באותו רגע קבלתי סטירת לחי מהמחשבה 'שהנה אני שמח בכסף שקבלתי הרבה יותר ממה שאני שמח מהנחת הטלית והתפילין ואני עוד נותן מוסר לאחרים?!' לא יכולתי להירגע מהצביעות שלי ועליתי לביתו של רבי ומורי הרב גמליאל רבינוביץ שליט"א והצעתי בפניו את מבוכתי הגדולה.
אוצר ענק
הוא חייך והסביר לי את שורש הבעיה ואמר: 'כסף' זה בלשון כיסופים שאדם כוסף לממון, מכיוון שעם כסף רוכשים כל דבר שהאדם זקוק לו, בין אם זה אוכל או דירה או מלבוש וכו'. אז כל אחד שמח כשנותנים לו כסף כי הוא מבין שזה בשבילו והוא יכול להנות מזה. אבל טלית ותפילין או שאר מצוות, אנשים חושבים שהם עושים טובה לבורא ולא מבינים שזה צורך שלנו עבורנו ובשבילינו ולכן אנו פחות שמחים.
אבל מי שמבין שבקיום המצוות הוא נהנה בעולם הזה ושולח אוצר ענק לעולם שכולו טוב הוא ישמח וירקוד על כל מצווה ומצווה כמוצא שלל רב. עוד הוכיח לי הרב שאם יתנו לאדם מיליון דולר להעבירם לאדם אחר, הוא לא ישמח בזה בדיוק כמו הדוור שמעביר מכתב שבתוכו צ'ק שמן, רק כשאדם יבין שהוא המרוויח הגדול אז יהיה בשמחה.
הוסיף הרב לספר על אותו אחד שבשואה עבד במסילות הברזל וגרם בכוונה לאחת הרכבות להיתקע ומאות יהודים ברחו בזכותו והתפזרו ביערות וקיבלו את נפשם לשלל. כאשר חזר לצריף ראה שגנבו לו את הלחם שהחביא לעצמו והצטער בחושבו, זה השכר על המצווה?! ואז כעבור זמן תפס את עצמו ופצח בריקוד. ואמר לעצמו: "לא די לך בזכות שה' זימן לידך להציל מאות אנשים ואתה עוד רוצה לחם?!"
הודיתי לרב והלכתי לישיבה למסור שיעור, והנה זה פלא, בחור בשיעור שואל כיצד אפשר לשמוח במצוות?! הייתי המאושר באדם ומסרתי את כל השיעור שעכשיו קבלתי לכל המאה ועשר בחורים בשיעור!!!
('טיב הקהילה' – שופטים תשפ"ג)