הרב י. טוורסקי
אזעקה נשמעת. עולה ויורדת. כולם נבהלים לשבריר שניה ולאחר מכן נשמעת השאלה הספונטנית: "זה מתימן או מאיראן?"
והיה, אם התשובה היא שזה מתימן – נשמעת אנחת רווחה. העולם כמנהגו נוהג, מי שנמצא קרוב למרחב מוגן, אולי יתפוס מחסה לדקות ספורות, ומי שלא, ימשיך הלאה ברוגע.
אמנם הטילים שמגיעים מתימן אינם 'קפלות' של עץ… בוודאי בכוחם להזיק ולזרוע הרס רחמנא ליצלן, אך עם ישראל כבר מלומד בניסים, ולמד כבר שבחסדי שמים רוב הטילים מיורטים ואינם יוצרים סכנה.
אולם, במקרה שהתשובה תהיה שמדובר בהתקפה מאיראן, אזי תתקוף את כולם חרדה גדולה. כולם ירוצו לתפוס מחסה במרחבים מוגנים וימתינו בדריכות ובסבלנות עד שתינתן ההוראה שניתן לצאת. אף פרקי תהילים יישמעו מכל צד, הרי זה לא 'משחק ילדים'! – מדובר בהתקפת טילים מאיראן.
חודש אלול התחיל ועמו תקיעת השופר הנשמעת בכל בוקר בבתי הכנסת.
"היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?!" – שואל הנביא… ואכן עלינו לדעת כי התקיעה הזו אינה התראה תימנית. תקיעת השופר של אלול היא התראה אירנית… יש בהחלט ממה לפחד.
שנה חדשה בפתח, ואיתה שלל סכנות ופחדים. אין צורך למנות את כל הדברים המוזכרים בפיוט של "ונתנה תוקף", למרבה הצער כולנו מכירים ושומעים על אסונות וצרות שעם ישראל משופע בהם, לדאבון לב. ההתראה היא התראת אמת. האזעקות הן אזעקות אמת. קול השופר הוא אכן מחריד כי יש ממה לפחד.
אולם ברגע שהפנמנו וקלטנו את החרדה הזאת אנו כבר בטוחים וסמוכים כי אין לנו כבר
ממה לפחד. ברגע שאנו נחרדים וחוזרים בתשובה, זה שואב אותנו לתוך המרחב המוגן ביותר. כעת אין לנו ממה לפחד אף לא מהתראה אירנית ולא מכל סכנה אמיתית שהרי כאשר ה' אורי וישעי, ממי אירא? וכאשר ה' מעוז חיי, ממי אפחד?
(המבשר)