בחור שלמד בישיבת גרודנא מספר שנים, חשקה נפשו ללמוד "סדר קדשים" בישיבת בריסק בירושלים. אך לפני שעבר לשם, עברה אמו האלמנה תאונת דרכים שכתוצאה ממנה רותקה למיטתה. אף שהיה הבחור בן הזקונים בבית, הביעה אימו את הסכמתה שיעבור לישיבת בריסק לצורך עלייתו והתעלותו בתורה.
אך הבחור הצעיר התלבט, שמא אין זה מן הראוי בעת כזו להותיר את אימו לבדה. פנה הבחור להיוועץ ולשאול את ראש הישיבה הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצוק"ל, בשאלה כיצד לנהוג. לאחר ליבון הצדדים הוחלט שיעבור לישיבת בריסק בירושלים. והנה, לא עבר אלא יום אחד מאז שנסע לירושלים, כאשר התקשר לשאול בשלום אימו, אמרה לו אימו – רבי שמואל מחפש אותך, ביקש שתתקשר אליו. הבחור יצר קשר עם ראש הישיבה שאמר לו, לא ישנתי כל הלילה! חשבתי שוב ושוב איך אפשר להשאיר ככה את האמא לבד?! ואם היא תזדקק לעזרה באמצע הלילה? שוב לבני ברק, אמר לו רבי שמואל רוזובסקי, ואדאג לסייע לך להיכנס לישיבת פוניבז', ובלילות תהיה עם אמך!
במשך תקופה ארוכה התפלל מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל בבית הכנסת 'קהל חסידים' שבשכונת שערי חסד, המונהג עפ"י נוסח ספרד. פעם כאשר נשאל מדוע נוהג כך, השיב מרן "משום כיבוד אב", שהרי אביו הגאון רבי חיים לייב זצוק"ל שימש כרב בית הכנסת וממייסדיו. (חיכו ממתקים)
לעיתים תכופות כשהיו משחרים לפתחו של מרן הגרש"ז לשאול דבר ה' זו הלכה, היה כידוע מנסה להשתמט מלענות, והיה פוטר רבים ואומר "אינני רב", "לא לא לקחתי על עצמי רבנות", או שהיה אומר "תפנה לרב השכונה שלך". פעם כאשר אחד משואליו קיבל ממנו תשובה כזו, הסביר למרן הגרש"ז כי אביו ז"ל, סמוך לפטירתו, הורה לו שרבי שלמה זלמן יהיה המורה הוראה שלו ושל משפחתו. כששמע זאת מרן הגרש"ז, ניאות ואמר: "כיבוד אב זה עניין אחר לגמרי" ומאז קיבל את השואל הזה במאור פנים ואף בשעה מאוחרת מאוד בלילה.
פעם זימן אליו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך קבלן שיפוצים, כדי לסגור מרפסת בביתו בחלונות ואלומיניום. לפני שהקבלן החל בעבודתו, ביקש מהגרש"ז שישקול זאת שוב, שהרי המצב שאם יסגור את המרפסת יצמצם מאוד את האור ואת האוויר.
ענה לו מרן הגרש"ז, כל זמן שחמותי מתגוררת כאן בדירה, נכנסת למטבח ושבה לחדרי הבית, היא נאלצת לעבור במרפסת זו. אני חושש שבחורף היא עלולה להצטנן מכך, לכן אני מבקש שתסגור את המרפסת ללא דיחוי.
בתקופה בה הייתה חמותו של מרן אלמנה, כאשר היה בוצע את החלה בשבת לחלקה למסובים, וסביב השולחן מסבות היו רעייתו הרבנים וכן חמותו, היה מקפיד לתת שתי פרוסות חלה לרעייתו ולחמותו ביחד, לא לרעייתו לפני חמותו ולא לחמותו לפני רעייתו. ובהנהגה זו החזיק והתמיד במשך עשרים שנות אלמנותה של חמותו ע"ה. (ספר אוצר כיבוד אב ואם, תקכ"ח)
עם השנים קשתה ההליכה על חמותו של מרן, עד שהיא כבר לא יכלה להשתתף עוד בשמחות קרוביה, מרן הגרש"ז שראה בצערה, היה נוהג להביא לה פרוסת עוגה מהשמחה ולומר לה בחיוכו הלבבי, זה מהברית של הנכד…
מספר הרה"ג ר' דוד דיסין: בעת סעודת שבע ברכות לנכדת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, נשא דברים אב החתן וסיפר על עדינותו המופלגת של בנו החתן, שכשהוא מבקש מבנו להעיר אותו בבוקר, הוא לא קורא בקול לאביו שיקום, אלא מנענע קלות את המיטה כדי שבין כך ובין כך יתעורר האב. מרן הגרי"ש שנכח במקום ושמע, הגיב מיד: 'מ'טאר נישט! – אסור להעיר!
(מתוך גיליון 'הורינו')