'תמים תהיה עם ה' אלקיך', וברש"י 'התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו'. כתוב כאן ברש"י יסוד גדול מאוד באמונה – 'ותצפה לו'! מה הכונה?
נביא דוגמא מחיי היומיום: אדם רוצה לגרום לחיזוק גדול בתפילה בבית הכנסת שלו, הוא חושב על יום מסויים בו יתכנסו כל ציבור מתפללי בית הכנסת, יביאו דרשנים שידברו וילהיבו על הנושא, הוא גם יקח שני נציגים שיחתימו את הציבור על תקנות בשמירת הדיבור בתפילה, הוא גם מינה אחראים להכין כיבוד לציבור, ולתלות מודעות צבעוניות שימשכו את הציבור לבוא וכו' וכו'. הוא עושה המון שהערב הזה יצליח, יש לו ציפיות מהיום הזה שהכל ידפוק כראוי, שהציבור יקח זאת ברצינות, ישתף פעולה ויגיע, הדרשנים יגיעו, הרמקולים יעבדו, ושהחיזוק יפעל את פעולתו, הוא הלא המון טרח והשקיע הרבה כוחות, התפלל על כך הרבה תפילות, וממילא יש לו ציפיות גדולות מהאירוע הזה – שיצליח וידפוק עד הסוף.
וכאן באה מצות התמימות, התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, תוריד את הציפיות שלך, אתה יהודי עשית את שלך, מכאן ואילך תצפה – לו, תצפה ותתבטל לראות את התכניות שלו יתברך, איך הוא יתברך רוצה שייראה הערב הזה – 'רצה באשר ירצה יוצרך' (לשון ארחות חיים להרא"ש).
לך מותר לעשות! לפעול! לבקש, להתפלל, להתחנן, זה בידים שלך ומוטל עליך לעשות כל אשר בכוחך, אבל התוצאות כבר לא בידים שלך, מאותו רגע שסיימת לעשות, מוטל עליך לצפות לתוצאות אותן הקב"ה רוצה.
כן יבואו אנשים לא יבואו, כן יגיעו דרשנים לא יגיעו, זה כבר לא עסק שלך, זה כבר תוצאות שבידי הקב"ה, ולכן מאותו רגע שסיימת את שליחותך בעשיה, עליך לרדת מהבמה, לשבת בין האנשים ולהסתקרן ולצפות לראות איך הקב"ה רוצה את הערב הזה, וממילא 'לא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות'.
זו בהחלט עבודה קשה, עבודה של שנים, כי לכל אחד יש רצונות מאוד ברורים, כמעט אף אחד לא אוחז במדרגה שאם ה' רוצה שיקרה משהו לא הכי טוב, אז שיקרה…
אבל גם הרבש"ע יודע זאת, ולכן הוא נתן לנו את האפשרות הזו להתפלל ולהביע כן את מה שאנחנו רוצים, רוצים באמת, אבל לכל הפחות לזכור שכשרואים לאחר מכן שהקב"ה רצה אחרת ועשה אחרת, נדע לעצור ולהתבטל לאשר רוצה היוצר, לא להמשיך להיאבק בהחלטות הבורא, רק לדעת לסגת ולומר לעצמו: אמנם רציתי, עשיתי, השתדלתי, התפללתי וביקשתי, אבל משאני רואה בפועל שה' החליט אחרת, הרי אני בטל ומבוטל לא שריר ולא קיים, ואני מתבטל לרצון הבורא.
כלומר, יש את ה'לפני', ויש את ה'אחרי', לפני שנאמרה המילה האחרונה מאת ה', כל עוד החולה נאבק על חייו, ושלום הבית מקרטע, יש רשות לבן אדם להביע את משאלותיו, לבקש, להתחנן את שרוצה, ואף לעשות הכל בכדי להצליח ברצונותיו, אבל משהגיע הרגע ש'אחרי', וראה שהקב"ה בחר אחרת, יש לדעת לקבל זאת בביטול ובהכנעה, להתבטל לרצון ה'.
וגם בשלב של 'לפני', יש לדעת לא לקרוע עולמות, לא להכריח את הקב"ה, לדעת 'לצפות לו' איך הוא יתברך רוצה את התמונה הזו, ניקח לדוגמא הורים מחפשים שידוך לילדיהם, הם כבר הפכו עולמות, קרעו רקיעים, טיפסו על הקירות, ופנו לכל השדכנים, קבלו כמה וכמה קבלות, זהו! די! עתה חודש הפסקה! בחודש הזה מפסיקים להתבכיין כמה הם סובלים וכמה הילד סובל, עתה מתחילים דרך חדשה – לספר לעצמם שיש הקב"ה בשמים שהוא כל יכול, והוא רוצה את היותר טוב ששייך, ובטוחים בטובו עד שעתה בימים אלו מצפים לראות ולהתבטל לתכניותיו של הקב"ה, ולעת עתה מספרים לעצמם עוד הפעם ועוד הפעם, ומתארים בצבעים חיים את יכולותיו עליו בעבר, את כל החסדים שכבר עשה הקב"ה בעבורו, ואז יכולים להתרומם להגיע למצב של 'תצפה – לו'.
סיפר הרב ר' שבתי סלבטיצקי שליט"א: בכל שנה אנחנו מארגנים ליל סדר ציבורי גדול, בהתחלה זה היה מתקיים באולם של בית הכנסת, אבל לאחר שהתרבו האורחים זה עבר לאולם גדול במרכז הקהילתי. שנה אחת, ממש בערב החג, מתקשרים אליי מהנהלת האולם ששם אמור להיערך הסדר באותו ערב, ואומרים לי אנחנו מבקשים שתשלם דמי קדימה בסך שלושת אלפים דולר, זה חשוב לנו מאד, אם לא, לא נוכל לארגן את הסדר…
הייתי אז במצב כלכלי לא מרווח, כל הכסף שהיה בידינו היה לצורך קניית והכנת האוכל, ועתה אנחנו כמה שעות לפני ליל הסדר ויש עבודה עד השמים, מה עושים למי אפשר לפנות עכשיו.
נזכרתי במה שאמר לי פעם ר' מענדל פוטרפס ז"ל: במקרה שאתה נקלע למצב לחוץ מבחינה כספית, ואתה לא רואה שום מוצא, צריך אז לצפצף על המקרה הזה, על המציאות הזו, ולקום בבוקר, ללמוד סדר לימוד כמו שצריך, להתפלל באריכות, ואז בסביבות הצהרים ללכת לסדר את העניינים, וככה בעזרת השם רואים שהכל מסתדר, אתה תראה…
ככה הוא אמר, אז פשוט הלכתי ללמוד ולהתפלל, כאילו הכל מסודר על הצד היותר טוב, אחרי התפילה אני רואה איש גבוה לבוש בצורה זרוקה ומוזנחת, רחוק מכל עניני דת, לי הוא היה נראה כמו חסר בית, ניגשתי אליו ושאלתי אותו איפה הוא מתכוון לחגוג את ליל הסדר, והוא אמר לי לא יודע. בוא אלינו, תצטרף לסדר שלנו. הוא שאל כמה צריך לשלם בשביל להשתתף בסעודה? הייתי בטוח שאין לו פרוטה בכיס ואמרתי לו שזה בסדר והוא לא צריך לשלם. הוא בכל זאת התעקש, אז אמרתי לו אנחנו גובים דמי השתתפות מהאורחים, אבל אם אין לך עכשיו כסף אתה יכול לבוא גם ככה, זה בסדר.
עוד לפני שאני גומר לדבר הוא מכניס את היד לכיס שולף משם 3000 דולר ומושיט לי את הכסף (שעובר כמובן מיד כתשלום לאולם), אבל זה לא נגמר בזה, השפע רק התחיל, אחרי כמה שבועות ניגש אלי אברך יקר ואומר לי נכנס לכאן יהודי גבוה וכו', נראה עני ואביון ונתן לי מעטפה בשבילך, במעטפה היו עוד 3000 דולר, וכך הוא המשיך לתת במשך השנים, עד שסך התרומות שלו לפעילות הקדושה של המקום כבר עבר את המאות אלפי דולרים…
זהו 'תצפה – לו', איך שהוא יתברך רוצה את הישועה, ובמושגים שלו, וכבאור אדמו"ר הלב שמחה זי"ע בדברי הפייט בתפילת טל 'דוד – כערכך הערך שמנו', היינו שמבקשים שפע רוחני וגשמי במושגים של הדוד – הקב"ה – 'זה דודי גואלי קרובי, רעי ואהובי, א-ל אלקי אבי'.
(מתוך כי אתה עמדי, אלול, המסודר לפי ימים, בשלבי עריכה להרב חיים יאמניק שליט"א / 053,31,31,700 / לעילוי נשמת האשה החשובה הינדא אילה בת ר' חיים עוזר ע"ה)