בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֵיכֶם (דברים י"ד, א')
כל בני ישראל הינם בנים אהובים של מלך מלכי המלכים, קשורים הם ושייכים אל הקדושה. וכן, גם הרחוקים שברחוקים! גם הם בנים אהובים של מלך מלכי המלכים.
לפני תקופה התקשר אלי יהודי מבקש לספר לי סיפור.
"אתה לא מכיר אותי" פתח, "אולם מאחר ואתה מדבר רבות בציבור, אני מעוניין לשתף אותך בסיפור האישי שלי. שמי אביהו דור, איש רעננה לשעבר. לצערנו, בארצנו הקטנה ישנם רבים אשר אינם שומרי תורה ומצוות, אולם אינם שונאים את החרדים. אבל אני לא הייתי כזה… ובלשון המעטה… אני הייתי שייך לצד השני, לאלו שלא אוהבים את הציבור הדתי והחרדי, אלו שעושים עליהם הפגנות".
"אני מקפיד לומר הייתי בלשון עבר" המשיך האיש, "כי היום ב"ה אינני כזה, אני שונה במהותי! ואספר לך כיצד אירע הדבר".
אני אמנם לא אהבתי חרדים, אולם היתה לי תפיסה שיתכן שיהיו 'חרדים טובים', כאלו שכן אפשר לדבר אתם. וכזה היה השותף שלי, יהודי חרדי מבני ברק, משה שמו. היו לשנינו עסקים מסועפים בארץ ובעולם, ובמיוחד בסין. היינו טסים לסין הלוך ושוב פעמים רבות.
יום שלישי אחד מתקשר אלי השותף משה. היה זה מספר ימים לפני פגישה חשובה בסין על עסקת יבוא גדולה מאוד. "תגיד, אביהו, מתי אתה נוסע?" שאל.
"הפגישה נקבעה ליום ראשון, אני אטוס בשבת, אין לי כל עניין לנסוע קודם".
"תראה" אמר לי משה, "אני לא אסע בשבת, אלא כבר ביום שישי. אבל מה, מאוד קשה לי להיות לבד, שבת שלמה בלי שום יהודי בכל המרחב. מאוד אשמח אם תוכל להקדים את הטיסה ולטוס איתי כבר ביום שישי".
נו טוב, שותף מבקש טובה, הסכמתי. וכך מצאתי את עצמי ביום שישי בצהרים בבית מלון סיני חמשה כוכבים, בסוויטה מפוארת ומשוכללת בקומה השבע עשרה.
'שבת חרדית'
לפני שנכנסה השבת פנה אלי משה וביקש: "אביהו, יש לי בקשה חריגה. אתה מאוד חילוני, אני יודע את זה. מעולם לא דיברתי אתך על דת ויהדות, אבל עכשיו אנחנו יחד, חשוב לי מאוד שתשמור יחד איתי שבת. שבת אחת! בשבילי!
"בכל מקרה אתה 'תקוע' כאן בסין, אין לך לאן לצאת לבלות, אתה לא יודע מילה סינית, ולא תלך לקניות עם מתורגמן… במקום להסתובב בחוסר מעש – בוא תשמור שבת יחד איתי, נביא את השכינה לסין! נדליק שני נרות, נשיר נשמח, יהיה נחמד, אני מבטיח לך שאשתך ברעננה לא תדע! וגם לא אף אחד מהחברים שלך!"
ברגע הראשון נבהלתי. כל ההזהרות של החברים שלי צפו במוחי, 'החרדים האלו… כולם אותו דבר! בסוף הם ינסו להשתלט לך על המוח ולהחזיר אותך בתשובה!'
אולם לאחר רגע התעשתתי. "יודע מה, משה" אמרתי לו, "אני זורם אתך!"
"לא, לא!" הוא קטע אותי, "אני לא רוצה שתזרום איתי, אני לא מדבר על שבת חילונית אלא על שבת חרדית!"
"לא הבנתי, שבת זה שבת, מה ההבדל?"
"שבת חילונית זה לשים פלטה, לא לנסוע לים ולא להדליק אש. זה שמירת שבת, אבל שבת חילונית… אני מדבר על שבת חרדית!
"אני מעדכן אותך מראש כי זה לא ממש קל, בשבת מתפללים שלוש תפילות, צריך ללכת כמה דקות לבית חב"ד, בתקווה שיש שם מניין… אבל זה לא מספיק, בליל שבת אחרי הסעודה אנחנו הולכים שוב לבית חב"ד, יש שם התוועדות חסידית, עונג שבת, טיש, אנחנו הולכים גם לשם…"
"נו נו, מה שתגיד משה! נשרוד את זה".
חברותא שכזה
"רגע, שכחתי משהו" נזכר הרב משה, "כשנחזור מבית חב"ד בליל שבת בשעת לילה מאוחרת אני אהיה ממש עייף, הבעיה שיש לי קביעות מיוחדת בדף יומי עליה אני שומר בכל כוחי, ואם אין לי חברותא ואין לי שיעור אני נרדם… אין ברירה, אתה תהיה החברותא שלי בליל שבת אחר הסעודה".
"בשמחה! אבל מה זה דף היומי? אני יודע מה זה דף, אני יודע מה זה יומי, משהו כמו עיתון יומי… אבל מה זה 'דף היומי'?"
לרב משה לא היתה חסרה סבלנות, והוא הסביר לי בדיוק מהו התפקיד שהוא מייעד לי.
וכשהבנתי סוף סוף, נבהלתי, "משה, איזה 'תיק' תפרת לי! אבל בכל זאת אני לא נרתע, כמו שאמרתי לך בהתחלה, אני זורם איתך. אם זה מה שעושה לך טוב, בסדר. תפילות, זמירות, דף היומי".
ברוך ה', שמחה מלאה את לבו של הרב משה, יש לו שותף לשבת המלכה. רק בעיה אחת נשארה, המעלית… לך תנסה לומר לבחור חילוני לעלות שבע עשרה קומות ברגל, שוב ושוב. זה יהיה הקש שישבור את הכל!
אכן בעיה, אבל בעיה היא לא סיבה לסגת, בעיה היא סיבה להפעיל את הראש ולמצוא פתרון. מה עשה הרב משה? לקח מזוודה קטנה, העמיס בה כל טוב, יין, חלות, דגים ופיצוחים, והוריד את הכל ללובי המפואר שבקומת כניסה.
לאחר שחזרנו מהתפילה ניגש משה אל המזוודה, הוציא מפה לבנה ופרס אותה על שולחן צדדי, הוציא סלטים, חלות ודגים, מעין עולם הבא, פתח שולחן בלובי של המלון.
"תשמע הרב שיש" המשיך האיש בסיפורו "שם בסין זה לא מלונות כמו בארץ, שם הכל מפואר, כל כיסא ממש דומה לכיסא של אחשוורוש!"
נטלנו ידיים והתחלנו לאכול, משה התחיל לשיר ואני מצטרף, הבטחה זה הבטחה!
טחינה וגפליטע פיש
ופתאום… 'ויבוא'! באמצע הסעודה הופיע סיני גבוה, מנכ"ל בית המלון, מסתכל ולא מבין מה קורה מול עיניו. זה נראה מירון, או הילולא של ר' שייעה בן ר' משה, מעולם הוא לא ראה טחינה וגפילטע פיש!
באנגלית רצוצה שאל את השניים מדוע הם לא בחדרם, "האם משהו לא תקין, יש בעיה בניקיון, במיזוג, או בנוחות של החדר? מדוע אתם יושבים כאן באמצע הלובי?"
הרב משה קם ממקומו, ופנה אל מנכ"ל: "הכל בסדר, אנו ממש נהנים מכל רגע, אבל יש לנו בעיה אני לא יכולים לעלות במעלית".
"יש בעיה במעלית, יש לכם פוביה ממעליות?"
"לא, הכל בסדר, רק עכשיו שבת, ואיננו יכולים לעלות בשבת במעלית".
"שבת?!" לא הבין הסיני, "שבת מפריע לעלות במעלית?" לדבר עם סיני על מעלית בשבת זה כמו לדבר סינית, ולא עם סיני…
הרב משה החליט לנסות כיון שונה: "אנחנו יהודים, אסור ליהודים לעלות היום במעלית".
הסיני נדרך "אתה יהודים! בחיי לא ראיתי יהודים, אבל קראתי עליכם רבות, שמעתי שאתם בני העם החכם, בני העם הרחמן! האלוקים הוא אבא שלכם! אתם חשובים, אתם בנים שלו!"
"את ההמשך לא דמיינו כלל" המשיך אביהו בסיפורו, "הסיני סיים את הדרשה… ושרק שריקה קטנה, ולפתע, מאי שם, מגיעים שמונה סינים ובלא אומר ודברים כל אחד תופס רגל אחת של הכיסא, ועוד לפני שאנחנו מבינים מה קורה אנו מוצאים את עצמנו באוויר בחדר המדרגות! עוד קומה ועוד קומה, שבע דקות אנחנו נמצאים בחדר בקומה שבע עשרה עם הכיסאות המפוארים מהלובי!
ועוד לפני שאנו מספיקים להתאושש, מגיח המנכ"ל בעצמו עם הגפילטע פיש והטחינה אחרינו!
אני פשוט לא מאמין. אני צובט את עצמי, מנסה לבדוק האם אני בחלום או בהקיץ!
"האלוקים הרים אותי אל החדר בלא לחלל את השבת!"
רק סוסים הולכים אחורה
במוצאי שבת אני מתקשר לאשתי, מספר על כל חוויות השבת, ובהתרגשות עצומה מספר לה על הסיני הגבוה, והמסע לקומה שבע עשרה.
"תקשיב לי" אומרת לי אשתי, "אתה התאמצת, השבת היתה קשה עבורך, ואף על פי כן התאמצת לשמור אותה, והאלוקים נתן לך נשיקה על הראש וחיבוק עם שתי ידיים! התאמצת?
קיבלת!"
"אבל אני רוצה לומר לך עוד משהו", המשיכה אשתי. "רק סוסים הולכים אחורה, בני אדם הולכים קדימה! אחרי כזה חיבוק מאלוקים – בשבת הבאה גם אני והילדים מצטרפים אליך, כולנו יחד נשמור שבת!"
ברוך ה', העסקה יצאה לפועל לשביעות רצון כל הצדדים. למחרת, יום שני, אנו שבים אל הארץ הקדושה. אבל לפני שאנו חוזרים הביתה אנו עושים עצירה קטנה, אנחנו נוסעים אל המשגיח, רבי דן סגל שליט"א, לספר לו על החוויה.
הרב מתפעל, מתרגש מההארה המיוחדת משמים, ולאחר מכן מתעניין קצת בחיי – מה אני עושה? במה אני מתעסק?
סיפרתי לו שאני מאוד חילוני, אבל מצוה אחת מתוך תרי"ג מצוות אני מקיים. כל יום לפני העבודה אני מניח תפילין! ומהיום יש לי עוד מצוה: אשתי קבעה נחרצות שמשבת הבאה כולנו חילונים שומרי שבת… תפילין ושבת.
המשגיח הרים אלי את עיניו הטובות ואמר לי: "תקשיב לי אביהו, יש לך שולחן יקר מאוד, אבל שולחן לא יכול לעמוד רק על שתי רגליים, הוא יתהפך, הוא חייב רגל שלישית!
"אתה חייב רגל שלישית, שיעור תורה, לימוד של מעט הלכות. תורה היא רגל של החיים, בלעדיה – אתה עלול להתהפך!"
לפני שיצאנו עצר אותי המשגיח ואמר לי "תשמע לי, לשולחן נורמטיבי יש ארבע רגליים, הרגל הרביעית נמצאת ברעננה, אצל האדמו"ר מקליבלנד. לך אליו, כדאי לך!"
ארבע רגליים
"מה אומר לך הרב שיש" מסיים אביהו את סיפורו, "תפגוש אותי ברחוב לא תכיר אותי, היום אני עם זקן ופאות, ובשבת – עם שטריימל גדול על הראש.
"ברוך השם אני מחזיק ישיבה של נושרים בבני ברק, ומסייע לבנות בית כנסת גדול על שם הרבי שלי, הרבי מקליבלנד זצ"ל.
"אבל תשמע דבר אחד… לפני כמה חודשים עזבתי את רעננה ובאתי לגור בירושלים עיר הקודש. קניתי דירה במגדל דירות, דירה גדולה ויפה המשקיפה על כל ירושלים. השבוע, בליל שבת, חזרתי הביתה לאחר תפילת ערבית עם השטריימל הכבד, ו… המעלית שבת לא עובדת… ועכשיו לא נדרש ממני לעלות שבע עשרה קומות אלא שלושים ושתיים קומות!
אני מסתכל ימינה שמאלה, מחפש את הסינים שיבואו להעלות אותי עד הבית, אבל כאן אין אפילו סיני אחד!"
או אז הבנתי שהסינים באים כשקשה, כשקופצים למים במסירות נפש! 'הבא ליטהר מסייעין בידו'! אז יש סינים, לא בשבת רגילה שנהרסת המעלית שבת".
ללמדנו מהו כוחו של יהודי. שבת אחת שקוימה במסירות נפש קרבה אותו באחת אל השכינה. לא מדובר כאן בגוי המתגייר, מדובר כאן בבן אובד, בן אהוב החוזר לאבא שבשמים!
'בנים אתם לה' אלוקיכם!'
(רבי יעקב שיש – נאה דורש, תשואות חן ל'יפה נוף' ספרים)