"כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ט"ו, י')
ברצוני לספר סיפור מדהים:
היה זה באחת התקופות בהן דרום הארץ היה תחת מתקפות טילים. לאברך אחד, אב לשבעה ילדים, לא היה ממ"ד בביתו, כך שהמשך המגורים בבית הפך לבלתי נסבל. הוא בקש מגיסו, שגר מחוץ לטווח הטילים, לבוא להתארח אצלו בביתו.
גיסו נאות בשמחה, למרות שמצבו הכלכלי היה דחוק, ובקושי רב הצליח בעצמו לגמור את החודש, קל וחומר עתה, שהצטרפה משפחה שלמה עם שבעה ילדים…
עובר יום ועוד יום, אשתו מכינה ארוחת בוקר כפולה, ארוחת צהריים כפולה, ארוחת ערב כפולה, וכשיש אורחים לא מסתפקים במאכלים הפשוטים ביותר, מוסיפים משהו מעבר לסטנדרט הפשוט….
למרות הקושי שבדבר, היה חוזר ואומר לאשתו את אותו המשפט: "כשצריכים לארח – קודם כל מארחים, אחר כך חושבים איך להסתדר". ולגיסו אמר: "אתם תחזרו הביתה רק כשהמלחמה תסתיים!"
הגיס המארח לקח הלוואה מגמ"ח כדי שיוכל לארח אותם בעין יפה, והללו שהו בביתו במשך שלושה שבועות עד ניתן היה לשוב לביתם לשלום. אם לא די בהוצאות החודשיות הקבועות ששילם מדי חודש בחודשו, התווסף לו מעתה תשלום נוסף לגמ"ח…
כבור תקופה לא ארוכה, שוד ושבר! פיצוץ רציני בצנרת המטבח בביתו. האינסטלטור הסביר שחייבים לשבור חרסינות, לעקור בלטות ולהחליף את כל הצנרת. עלות התיקון: אלפי שקלים!
אבל – אין ברירה! אי אפשר להישאר עם הצפה בבית…
אני רואה ושומע אתכם מתפלאים: זו תורה וזו שכרה? אברך שאירח משפחה שלימה, במסירות נפש, במשך שלושה שבועות תמימים – מגיע שייפול עליו תיק כזה? אנחנו יודעים שמי שמארח אורחים בביתו – זוכה שביתו יתברך, ולא חלילה להיפך…
מה נאמר ומה נדבר? האינסטלטור הגיע עם "ציוד כבד", והחל להרים את הבלטות עם קונגו רב עוצמה. לפתע, אלומת אור בוקעת מלמטה… ככל שהעמיק לחפור – האור התגבר… לרגע היה נדמה כי כל המטבח הזה יושב על "בולען", שה' ישמור ויציל..
ומה התברר למעשה?
הקבלן הכין תשתית לבניית חניון תת קרקעי. בסופו של דבר הוא לא קיבל את האישורים הנדרשים, ובנה על יסודות החניון את הבניין. האברך היה גר בקומה ראשונה והנה הוא מגלה שהוא יכול לרדת מהדירה שלו לחניון ענק.
הוא הביא קבלן מומחה שהצליח לעשות כניסה נוחה לחניון דרך החור שנפער בדירה שלו, וגם לפתוח שם חלונות שפנו אל מחוץ לבניין, ובנה שם דירת שלושה חדרים להשכרה!
דא עקא, השכנים בבניין לא שתקו. הם באו אליו בטענה: "החניון לא שלך! אין לך רשות להשתלט עליו! הוא שייך לכלל הדיירים בבניין"!
הם הלכו לדין תורה והרב פסק שהחניון שייך לקבלן!
לקבלן, מצדו, לא היה מה לעשות עם החניון הזה, והוא נאות, בשמחה, לתת אותו לאברך הזה, במתנה גמורה.
מאותו יום ואילך, לאברך הזה ב"ה לא היו יותר בעיות בפרנסה. גם לא היה קשה לו לגמור את החודש. שלא לדבר על כך שהוא לא היה צריך לגלגל כסף בגמ"חים.
הברכה באה אל ביתו.
בית שאירח אורחים במסירות נפש, בלב פתוח, בעין טובה וביד נדיבה – יזכה לברכה! "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ".
(רבי גואל אלקריף שליט"א -נאה דורש – תשואות חן ל'יפה נוף' ספרים)