הרב צבי גטקר
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א, כ"ו)
יצאתי מהכולל הגדול, כולל 'עטרת שלמה' במודיעין עילית, שבו אני לומד, מספר הרה"ג רבי חגי נוימן שליט"א. על יד פתח הכניסה, נעצר רכב, ומתוכו יצא יהודי נכבד, בעל מבטא אמריקאי, נבוך ומחפש, פונה אלי בשאלה, "רבי יהודי, איפה הקבר?".
שתבינו את הסיטואציה, אנחנו עומדים בכביש המרכזי של מודיעין עילית, בפתחו של בית מדרש מחד, ומרכז מסחרי מאידך, והיהודי מחפש קבר… אבל היהודי היה נראה שהתכוון בשיא הרצינות, והוא גם עושה רושם של איש נורמטיבי, ואפילו נכבד משהו.
אולי כבודו מחפש את הקברים העתיקים שברחוב 'מסילת יוסף' שאלתי, והוא נופף בידיו בעוז, נואו, נואו מסילת יוסף, 'קבר הרשב"י', תוך שהוא מראה לי את מכשיר הניווט שברכבו, המציין, כי הוא הגיע לרשב"י.
באותו הרגע הבנתי את האירוע, היהודי רשם במכשיר הניווט רשב"י, והמכשיר ניווט אותו לרחוב רשב"י שבמודיעין עילית, במקום אל ציונו של הרשב"י הקדוש, הנמצא באתרא קדישא מירון.
הסברתי לו ב'לשון הקודש' מלווה בנפנופי ידים נמרצות, כי הוא טועה, הוא בכלל לא באזור ציון הרשב"י, הוא הגיע לרשב"י סיטי, ולא למירון.
נסעתם הרבה, שאלתי משתתף בצערו, והוא השיב כי ממש לא 'רק' שעתיים הוא נוסע, מהיכן באתם שאלתי, והוא הסביר באריכות כי בבוקר הוא יצא מצפת אל טבריה, ומשם הוא נסע אל הרשב"י…
פערי השפה לא נתנו לי להסביר לו את עוצמת האכזבה, שהוא אמור לחוש, ואולי טוב שכך, אבל התחושה הזו מילאה אותי.
קשה לראות אדם, שהיה במקום, מרחק מה מהאתר המבוקש, ונסע שעתיים, כדי להגיע לשום מקום.
מעשה שהיה, ולקחו בצידו.
ארוכה שהיא קצרה
משה רבינו אומר לעם ישראל, ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, אומרים חז"ל, משל לאדם שהיה יושב על פרשת דרכים, והיה אומר לאנשים, אל תתפתו ללכת אל הדרך שנראית מישור, כי תכף תראו שהיא מלאה קוצים ודרדרים, בורות ופחתים, לכו אל הדרך שנראית קשה להליכה, שנים שלשה פסיעות ואתם מגלים דרך רחבה וישרה.
כך משה רבינו, עומד ביומו האחרון, כשהוא יודע את קושי העולם, ובפתחו של עולם הבא, ואומר לישראל, תראו, אל תתפתו לראות את הרשעים ה'מצליחים' כי עוד שתיים שלוש פסיעות הם מסיימים את העולם הזה, ואוי להם בעולם הבא, כדאי לכם ללכת כמה פסיעות בקושי ולהרוויח רווח נצחי.
אבל משה רבינו אומר זאת בלשון "ראה", כלומר, תתבונן יהודי, יכול אתה ללכת בדרך הנראית לך הדרך הנכונה, אבל אם לא תעבוד את עבודת המידות, אם לא תציית להורים ומורים, יתכן מאוד ובסופה של הדרך תגלה, כי הלכת לכיוון ההפוך, עבדת כל חייך לריק.
כמה אכזבה היא לאדם, שבטוח בסיום חייו כי הוא "הגיע ליעד", והנה הוא מגלה כי אין בידו מספיק, הוא מנסה לברר, ומסבירים לו, שמה למטה, היית קרוב, יכולת לאסוף מלוא חופניים, אבל במקום להתבונן ולעשות טוב, הלכת אחרי הערב לשעתו, וכעת אתה רחוק, רחוק מידי.
דיוק נפלא
הגאון רבי מאיר סולובייצ'יק זצ"ל, סיפר מעשה חינוך בריסקאי, שחינך אותו אביו, לדעת עד כמה יש להתבונן ולדייק בעבודת ה', ולא לערוך אותה כ'מלומדה'.
החינוך הבריסקאי, שמלמד, לשאוף לעשות את המצוות בדיוק המירבי, ולברוח מחשש צל בדל איסור, כמטחווי קשת.
בהיותי ילד קט סיפר ר' מאיר, שאל אותי ה'אבא', הלא הוא מרן הרב מבריסק זיע"א, תאמר לי מאיר, אם אדם ייקח בידיו קנקן תה, וימזוג את תוכנו אל תוך כוס ריקה, מה יקרה? הכוס תתמלא בתה, ענה הילד החכם. מדויק, אמר כנגדו האבא.
ואילו הכוס תונח על השולחן הפוכה, הוסיף לשאול האבא הגדול, מה אז יקרה כאשר מישהו ימזוג את התה על הכוס ההפוכה, 'התה ישפך', ענה הילד, 'לא מדויק' ענה כנגדו האבא, לא זו התשובה מאירל', תחשוב שוב, מה יקרה כאשר מישהו ישפוך על כוס הפוכה, את התה, והילד חזר ואמר, 'התה ישפך'.
לא, לא מדויק הוסיף האבא לומר, 'מאירל', התשובה הנכונה היא: התה לא יכנס אל הכוס, וממילא ישפכו המים סביב'.
'דע לך מאיר, הוסיף האבא הגדול ואמר, 'זה נראה כל כך לא דרמטי, מה משנה לנו אם אומרים 'התה ישפך', או אומרים ש'התה לא יכנס אל הכוס', אבל בלימוד התורה, כשרוצים להבין רמב"ם על בוריו, או בעבודת השם שרצוננו שתהיה מושלמת, הדיוק הזה, בין 'התה ישפך' ל'לא ימלא את הכוס', יש לו משמעות גדולה מאוד'.
כך חינך מרן הרב מבריסק את בניו, לשמוע את הברכה, 'את הברכה אשר תשמעון', לבקש ולראות, איך להיות מושלמים עד לאחת, בעבודת ה', ולהשיג בכך עולם הבא מושלם ומואר.
ואף אנחנו, ניטיב את המשקפיים הללו על אפינו, נרכיבם ונראה, נתבונן ונשמע, את הדרך אשר נלך בה, לבל תפגוש אותנו בסיום המסע חלילה, אכזבה מרה.