"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים י"א, כ"ו)
פעם עמד חסיד ליד האדמו"ר החידושי הרי"ם זצ"ל והתבונן בו ממושכות.
שאל אותו החידושי הרי"ם: "מדוע אתה עושה כך?"
אמר החסיד: "ה'אור החיים' הקדוש בתחילת פרשת ראה שואל: מדוע נאמר 'ראה אנכי' בלשון ראיה? כיצד קשורה לכך לשון 'ראיה'?!
"אומר ה'אור החיים': כל יהודי בנוי להשיג השגה עליונה, כמו שכתב הרמב"ם (תשובה פ"ה ה"ב): 'כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו'. אומר משה לעם ישראל: 'ראה אנכי' – כל מי שבא לעבוד את עבודת ה', יראה להידמות אלי ולא אל מי שפחות ממני! ואכן, אין מתאים ממשה רבנו לומר זאת, שהרי אמרו חז"ל (נדרים לח ע"א) שמשה היה גיבור ועשיר, חכם ועניו, ומלבד זאת הוא עלה למרום והוריד את התורה. אומר משה לבני ישראל: אני אומר לכם מהיכרות אישית ולא מסיפורים: 'אנכי נותן היום לפניכם היום ברכה וקללה' – חיי העולם הזה הם קללה, וחיי העולם הבא הם ברכה. תתפסו את הברכה!
"מדברי ה'אור החיים' למדתי" – אמר החסיד לחידושי הרי"ם – "שכשאדם רוצה להכיר בברכה של העולם הבא ובקללה של העולם הזה, הוא צריך להסתכל על משה רבנו שבדור!"
אמר לו החידושי הרי"ם: "הלא נאמר (ישעיהו ס, כא) 'ועמך כולם צדיקים', ואם כן מוטב שכל אחד יסתכל בעצמו ויתבונן במעשיו". פירוש הדבר: אם תאמין בצדקות שלך, תמצא את הברכה ואת הקללה במעשים שלך!
בס"ד נביא מבט נפלא על ה"ראה אנכי", שיבאר לנו את דברי החידושי הרי"ם בנוגע לצורת ההסתכלות שלנו על מעשינו.
גלגל הוא שחוזר בעולם
ישנן מצוות רבות שהתורה מבטיחה עליהן שכר, ואחת מהן היא מצות הלוואה המופיעה בפרשתנו (טו, י): "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ".
מספרת הגמרא (שבת קנא ע"ב): "אמר לה רב חייא לדביתהו [לאשתו]: כי אתא עניא [כאשר יבוא עני], אקדימי ליה ריפתא [הביאי לו לחם תחילה]. כי היכי דליקדמו [כדי שיקדימו] לבניך בלחם אם ייענו [אם יהיו עניים]. אמרה ליה דביתהו: וכי מילט קא לייטת להו [מקלל אתה אותם שיהיו עניים?] אמר לה רב חייא: קרא קא כתיב בצדקה, 'כי בגלל הדבר הזה', ותנא עליה דבי רבי ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם".
נשאלת השאלה: כיצד ניתן ללמוד את הענין של גלגל חוזר בעולם מהמילה "בגלל"? הרי "בגלל" היא עם גימ"ל אחת ו"גלגל" היא עם שתי גימ"ל!
אומר ה"כלי יקר": המילה "בגלל" שבפסוק, אינה כפירושה הפשוט – נתינת סיבה, אלא מלשון הפסוק "וגללו את האבן" (בראשית כט ג). ביאור הענין הוא, שהעני מתגולל על בני האדם ומכביד עליהם. בא אדם ואומר: 'רבונו של עולם, תעשה לי טובה, תשחרר אותי מכל העלוקות האלה! אני עובד קשה והם רק רוצים את הכסף שלי. פרזיטים! שילכו לעבוד! שיפסיקו להתגולל עלי!'
אומרת הגמרא: אתה צריך לבקש שהעניים יתגוללו עליך, משום שיום יבוא והגלגל יתהפך, ומאדם ויכולת לתת לאחרים, תגיע למצב שבו תצטרך לקבל, ואז גם יתקיימו כל התפילות של אלה שמבקשים שלא תתגולל עליהם, שלא תמצא אותם אף פעם בבית. כדאי לך לפתוח את היד ואת הלב, כדי שבהגיע העת בה תרד מנכסיך, אחרים יפתחו עבורך את הלב!
זהו שאומרת התורה מיד לאחר מכן (פס' יא): "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ".
ואכן, מי שיבחן את הענין יגלה, שרוב צאצאי העשירים אינם עשירים. הם יכולים לרשת מאבותיהם כסף רב, אבל מהר מאד הוא נאבד מהם. כל זה קורה משום שגלגל חוזר הוא בעולם.
תזכורת לחוסר הקביעות בעולם
בטעם הדבר אומר ה"כלי יקר" דבר יסודי: העולם שלנו הוא ארעי וחולף, כמו שנאמר (תהלים צ, י): "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה". תכלית מציאות האדם בעולם היא כדי לשמוע ולקיים את ציווי ה', ולהכין לעצמו את הטרקלין הנפלא, הם הש"י עולמות שיש לכל אחד בעולם הבא.
אמנם הפעולה המרכזית של היצר הרע היא, ליצור אצל האדם תחושת קביעות בעולם. אני פה! הוא עובד לטפח את הגוף, ועסוק כל העת בשאלה מה יאכל ואיך יאכל, מה ילבש ואיך ילבש, איך הוא נראה ואיך מסתכלים עליו, ומה אומרים ומה חושבים עליו. כתוצאה ישירה מכך, הוא חש אחראי לגורל חייו ורץ כל היום אחר הכסף. הרי הוא זה שדואג לעתידו בעשר אצבעותיו. אין ריבונו של עולם!
כשאדם נולד לתוך מציאות של עושר שירש מאבותיו, כך שהוא רק מהנותנים ולא מהמקבלים, הוא מרגיש את עצמו קבוע בעולם ועלול לשכוח את הקב"ה. לפיכך, כשם שהתורה אוסרת על מכירת קרקע לצמיתות, כמו שנאמר (ויקרא כה, כג) "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ", וזאת כדי שלא תיווצר אצל האדם הרגשת קביעות בעולם, כך הקב"ה מסבב שכל אדם או זרעו יגיעו למצב של עניות.
לפיכך ציוה אותנו הקב"ה במצוות רבות שכל עיקרן הוא נתינה. הרווחת כסף? עליך לתת ממנו מעשר. יש לך שדה? עליך להפריש מן היבול פאה, תרומות ומעשרות, לקט, שכחה, ובשנה השביעית עליך להפקירה לכולם. יבוא האדם ויאמר: עבדתי קשה, מדוע אני צריך לתת לאחרים? התשובה היא: כדי שלא תרגיש שאתה קבוע בעולם הזה!
לפעמים הקב"ה נותן לאדם לא להרגיש קביעות בעולם בדרכים אחרות. פעם מנהל הבנק מזכיר לו שהוא לא קבוע בעולם, פעם הרופא מזכיר לו שהוא לא קבוע בעולם, ובמקרה חמור יותר הוא צריך פרופסור שיזכיר לו שהוא לא קבוע בעולם, ועוד כהנה כהנה.
בהקשר לכך, מסופר שאחד משועי הארץ בדורו של האדמו"ר רבי יששכר דב מבעלזא זצ"ל, ביקש לשדך את בתו עם בנו של האדמו"ר, רבי מרדכי מבילגוריא זצ"ל, שהיה ידוע כבחור מיוחד ביותר, והבטיח לתת סכום גדול כנדוניה, כך שהחתן יוכל לשבת ללמוד כל חייו ולא יהיה טרוד כלל בעול הפרנסה.
כאשר שמע זאת הרבי, סירב. "אינני מוכן לנתק אותו מהריבונו של עולם! אם אף פעם לא יחסר לו מאומה, הוא ישכח את ה' יתברך. מוטב שיקום בבוקר ויראה שאין לו מה לאכול, ואז ידע למי לפנות. כשאדם מרגיש יותר מדי טוב, הוא נמצא בעולם בלי הקב"ה!"
הנותן לאחרים – אין צריך להפוך לו את הגלגל
ככל שיש לאדם יותר, כך הוא מרגיש יותר קבוע בעולם, וש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". הוא ביזנסמן אמיתי שיודע לעשות מכל פריט אשפה כסף ואפילו זהב. כזה אחד צריך לעבור קורס של חזרת הגלגל!
לעומת זאת, יש אדם שיודע שהוא אינו חי בעולם הזה לנצח, והוא אומר לעצמו: לשם מה בורא עולם נתן לי ממון כה רב? בהכרח שזה כדי להינצל מדינה של גיהנם, על ידי שאתן למי שחסר לו, וכמו שאמר רבי עקיבא לטורנוסרופוס הרשע (בבא בתרא י ע"א). לפיכך, כשמגיע עני הוא לא יפליט אנחה ויאמר: "אוי וי! תבוא מחר, אין לי כעת שקל בשבילך!" אלא להיפך: הוא רוצה לנשק אותו ושמח בבואו: "אתה התיקון שלי! אתה מוציא אותי מדינה של גיהנם. טוב שבאת!"
והדבר נכון ביחס לכל מתנה טובה שהאדם קיבל. אדם שחי בהשקפה אמיתית יודע שאם הקב"ה נתן לו אותה, זה נועד להיטיב לאחרים. אם הקב"ה נתן לאדם כושר דיבור, הוא נתן לו אותו כדי לתת מילה טובה לבן אדם. אם הקב"ה נתן לאדם כח לחייך, הוא נתן לו את זה כדי לשמח בני אדם.
כשאדם מבין את העקרון הזה, הקב"ה לא צריך להפוך לו את הגלגל, משום שהוא כבר הבין אל נכון שמתנה זו ניתנה לו כדי להעניק ממנה לאחרים ולא כדי לשמור אותה לעצמו. ומה הראיה שהוא הבין שמתנה זו לא נועדה רק עבור עצמו? השמחה בנתינה ממנה לאחרים!
ה'גלגלים' שעליהם נוסעת עגלת הפרנסה
רבי זלמן סורוצקין זצ"ל בעל ה"אזניים לתורה", ממחיש את הדבר במשל מתוק מדבש:
מעשה בבעל עגלה שהיה סוכן, והיה מביא בעגלתו סחורות שונות מהעיר הגדולה עבור בעלי החנויות בעירו, לפי הזמנתם. פעם אחת נסע עם עגלתו לפני הפסח כשעגלתו עמוסה סחורות, וכיון שהיה זה זמן הפשרת השלגים וקלקול הדרכים, שקעה העגלה בבוץ. הוא ניסה בכל כוחו למשוך אותה, אך ככל שניסה, העגלה התחפרה יותר ויותר בבוץ, והוא עשה חשבון שאין לו ברירה כי אם לזרוק חצי מהסחורה וכך יקל על הסוס למשוך את העגלה.
אבל אז חלפה מחשבה בראשו: 'אם לא אביא את כל הסחורה, החנוונים יכעסו מאד. בפסח כל הקניות עולות ולא תהיה להם סחורה למכור. אני לא יכול לעשות להם את זה!'
ואז עלה רעיון במוחו: הרי גלגלי העגלה עם הרפש והטיט שעליהם, משקלם גדול יותר ממשקל מחצית הסחורה אותה חשב להשליך!
הוא הוריד את כל הגלגלים, אך למותר לציין שפעולה זו לא פתרה את הבעיה. בלי גלגלים העגלה לעולם אינה נוסעת!…
והנמשל: אדם עובד ועובד, ופתאום יש העלאת מחירים בשוק. הוא בא למעביד ואומר לו: "תשמע יש העלאת מחיר בשוק, כל המחיה עלתה בשבע אחוז. מה עם העלאת משכורת?"
אומר לו המעביד: "שוב אתה מתחיל? יש לי מספיק עובדים. לא רוצה? לך הביתה!"
הוא יוצא ממנו שמוט כתפיים. מה יעשה? המחיה עלתה והוא לא מקבל העלאה, ואם לא די בכך, בדיוק כשנולד לו עוד ילד, החליטה הממשלה לקצץ בקצבאות הילדים.
הוא לוקח את דפי ה'עובר והשב' מהבנק ומחפש היכן ניתן לחסוך.
אולי נחסוך בארוחות?
לא שייך! זה המינימום הנצרך!
אולי נקצץ קצת בביגוד ובתכשיטים? מי אמר שתמיד צריך לקנות ביד רחבה?!
מה לעשות? אי אפשר שהאשה והבנות ילכו בתחושה של חסר חלילה!
ואז הוא מסתכל ואומר: מה זה כל ההוראות קבע האלה? מה פשר הסחטנות של כל המוסדות? האם הם לא יודעים שהמחיה התייקרה?!
הוא מתחיל לבטל הוראות קבע וחש סיפוק. הנה חסכתי!
אומרת לו התורה: שוטה שכמוך! אתה חושב שבמעשה הזה אתה מוסיף לעצמך כסף? הצדקה והחסד הם הגלגלים שעליהם נוסעת עגלת הפרנסה שלך, כמו שנאמר: "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'". הורדת את סכום הצדקה? הסרת בכך את הגלגלים, והבאת לכך שהעגלה לא תוכל לנוע כלל!
הצלה בזכות חסד
בשבוע שעבר סיפרתי על ידידי המלמד מאשדוד, ועל הפלא הגדולש ראה בזכות כח הוויתור. עוד סיפר לי אותו מלמד סיפור נפלא שבדידו הווה עובדא:
כבוגר ישיבת 'בית מאיר' בבני ברק, הוא נסע שנה אחת להתפלל בישיבה ביום הכיפורים. ברשותו היה אז רכב שנקרא 'סובארית', רכב קטן גבוה וקטן שהיה יכול לעוף בקלות ברוח, וכבר יצא מהתקן.
במוצאי החג, לאחר תפילת ערבית וקידוש לבנה, הוא אמר לעצמו: "כל החסידים באים לאדמו"רים בבני ברק. עוד מעט תתחיל פה תחנה מרכזית, ורק לצאת מבני ברק יכול לקחת כמה עשרות דקות. אני לא מחכה להבדלה! אצא מבני ברק לפני שהקהל יוצא ויתחילו פקקים, אגיע מהר הביתה תוך חצי שעה-ארבעים דקות ואעשה הבדלה בבית".
אמר ועשה. עלה לרכב, התניע והחל לנסוע.
כאשר הגיע לתחנת הדלק 'הסיירים' שלפני ראשון לציון, החלו הגלגלים לרעוד ורעשים מוזרים נשמעו. הוא עצר את הרכב בשוליים, ירד ממנו והחל לבדוק את הגלגלים. גלגל ימין – בסדר, שמאלי – בסדר, קדמי ואחורי – גם הם בסדר. נכנס חזרה לרכב והמשיך לנסוע, אך הרעידות והרעשים נמשכו.
ה' הרחמן, התפלל בינו ובין עצמו, מה אני עושה? באותם ימים הפלאפונים היו בגודל של בלטה, ואחד מאלף החזיק פלאפון. אם ברצונו להזמין גרר, הוא צריך לנסות להגיע לראשון לציון ולחפש פלאפון, אבל איך יעשה זאת? וגם אם נניח שיצליח במשימה, עדיין, עד שהגרר יגיע יעברו שעתיים שלוש ומעלה, והוא אחרי צום של למעלה מיממה!
ואז הוא נזכר שבראש השנה קנה בבית כנסת באשדוד פתיחת ההיכל במאה חמישים שקל ועדיין לא פרע את חובו.
"ריבונו של עולם. תן לי להגיע לאשדוד בשלום, ואני מבטיח שלפני שאני נכנס הביתה, אני רץ תחילה לחפש את הגבאי כדי לשלם את החוב".
הוא טרם כילה לדבר והרעשים והרעידות פסקו!
הוא נסע והגיע לאשדוד, ומיד בהגיעו עצר את הרכב ליד בית הכנסת שבו התפלל בראש השנה והלך לחפש את הגבאי. מה פתאום שגבאי יהיה בבית הכנסת שעה וחצי אחרי מוצאי הצום? הוא לא ידע, אבל הלך לחפש אותו.
הוא התקרב לבית הכנסת, ולהפתעתו ראה את הגבאי מסתובב בחוץ.
"אוהו!" פנה אליו הגבאי. "בדיוק אותך חיפשתי!"
"מה חיפשת? מה קרה?"
"חזרתי מקודם מבני ברק עם טנדר שהעלה נוסעים בתשלום. ירדנו פה, וברכב נשארה אשה שצריכה להגיע לרובע ח' אבל אינה רוצה לנסוע לבדה עם הנהג מחשש 'יחוד', ולכן ירדה אף היא. 'אל תדאגי', אמרתי לה. 'אמצא לך מישהו מרובע ח". התחלתי לחפש אותך בבית הכנסת, והנה ב"ה מצאתי אותך. אולי אתה יכול לעשות מצוה ולהקפיץ אותה הביתה?"
"למה לא?" אמר המלמד. האשה נכנסה לרכב והתיישבה במושב האחורי, הגבאי נכנס והתיישב במושב שליד הנהג, והמלמד התיישב במושב הנהג והחל בנסיעה.
לאחר שהורידו אותה בביתה, פנה אליו הגבאי: "עכשיו אני פתאום חושב לעצמי. מה חיפשת בבית הכנסת במוצאי יום כיפור? הרי בזמן הזה אנשים עסוקים בבניית סוכות!"
המלמד סיפר לו את הסיפור.
"ממש השגחה פרטית!" התלהב הגבאי. "הקב"ה הכניס לך את זה בראש כדי שתעשה חסד עם הגברת הזו והיא לא תצטרך ללכת מרחק גדול ברגל עד ביתה".
למחרת חזר הרכב להשמיע רעשים, ומיודענו החליט לקחת אותו אל המוסך. המוסכניק הסתכל, תפס את הראש ואמר לו: "מאיפה נסעת עם כזה רכב?"
"מישיבה בבני ברק".
"רוץ לבית הכנסת ותברך 'הגומל', המוט שמחזיק את הגלגלים סדוק בשמונים אחוז! אם היית נוסע בכביש בינעירוני ועולה על מהמורה קלה, המוט היה מתפרק, הגלגל היה עף, וקיימת הסתברות גדולה שבסוג הרכב הזה גם אתה היית עף אתו, ללא מעצורים!"
דוגמאות של סיפורים כאלה קיימים למאות ולאלפים וכל אחד יכול לראות את זה על עצמו. יסוד הדבר הוא אחד: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ". כאשר אדם עושה מצוות בשמחה, הוא זוכה לברכה מעל דרך הטבע!