הרב בנימין בירנצוויג
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א, כ"ו)
מהו לשון 'ראה' שכתבה כאן התורה? מדוע לא כתוב לשון 'הנה אנכי נותן לפניכם'? האם כלל שייך ראייה בדבר שעדיין לא התקיים??
יסוד כביר מונח כאן ביאר מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שהקב"ה אומר לכלל ישראל, דעו, שאחר שנתנה התורה, הרי הכל רואים בעיניהם את הברכה שיש למקיימי המצוות ואת הקללה לאלו שאינם מקיימים המצוות. כל מי שיתבונן במקיימי המצות יראה את הברכה ששרויה בחייהם, את האושר והסיפוק הקיים אצלם, ההנאה מכל מה שחננם ה' יתברך. לעומת זאת, אצל אלו שלא זכו לשמור על חיי תורה ומצוות, כל אחד רואה חיי קללה, כל החיים מוקדשים רדיפה אחרי מותרות. הם סובלים מחוסר סיפוק תמידי ממה שיש להם, עינם צרה במה שיש לאחרים, וריקנות נוראה אופפת את כל ישותם מבוקר עד ערב.
התורה לא מדברת על הברכה והקללה שתבוא כעונש או כשכר על קיום או אי קיום המצוות, אלא – "הברכה – אשר תשמרו לעשות את מצוות ה'! והקללה – אם לא תשמרו לעשות". זוהי מציאות שנראית לעין כבר עכשיו!
מעתה מי שמתבונן, לא יוכל שלא לבחור בחיים שיתנהלו על פי התורה והמצוות.
שווה לחיות
בספר 'כור לזהב' על ספר איוב, מובא הסיפור הבא הממחיש את הברכה של החיים חיי התורה והמצוות לאלו שלא חיים כן: יהודי חרדי בארה"ב קיבל הודעה מהרופא שבדק אותו כי הוא סובל ממחלה קשה, ונותרו לו שבועות בודדים לחיות. מוטב שישתמש בהם כדי לטייל בעולם ולהינות מהזמן שנותר לו.
ומה בדבר אפשרות ניתוח להסרת הגידול? שאל החולה. תראה, אומר לו הרופא, ישנה אפשרות מסוימת לנתח אותך, ניתוח זה יאריך את חייך בערך כמחצית השנה, אבל בחודשים אלו תהיה מרותק למיטה ולמכשירים שונים. למה לך? תהנה מהזמן שיש לך במקום להידבק לחיים בכח, ולסבול סבל רב בלי שום תועלת.
מבית הרופא נסע היהודי מיד לביתו של רבי משה פיינשטיין זצ"ל להתייעץ עמו בשאלה גורלית זו, היהודי שטח בפני רבי משה ז"ל את כל דברי הרופא, כמובן שרבי משה השתתף בצערו וכאבו של אותו אדם ונענה ואמר לו, עצתי היא שתלך לרופא ותאמר לו שברצונך לעבור את הניתוח.
הסביר רבי משה ואמר, שכל מהלך המחשבה של הרופא הוא לפי השקפת עולמו הגויית והבהמית שכל מטרת החיים כאן בעולם הם בשביל להנות מהחיים, ולפי דרכו הוא צודק מאד.
אבל אנחנו הרי יהודים ויודעים שהחיים כאן הם רק הכנה והכשרה כדי לזכות לחיי העוה"ב, שהם חיי הנצח. ביחס לחיי הנצח אין לשער את ההבדל של חצי שנה נוספת, ואפילו אם לא תוכל לקיים מצוות כמעט, רק מצות תפילין שיניחו לך מידי יום – המחיר משתלם בהחלט! וכי יודע אתה את משמעות ההבדל בחיי הנצח עם הזכות של הנחת תפילין בחצי שנה הזו ובלי זכות זאת!!! על אחת כמה וכמה אם תוכל בס"ד גם להתפלל ולברך מעט ברכות ואם תוכל אפי' ללמוד כמה פרקי משניות כל יום, הרי אי אפשר לשער ולתאר את החשיבות והשכר שתקנה בכך בחיי הנצח! והוסיף עוד רבי משה זצ"ל הרי מה שהרופא אומר חצי שנה, מי אומר שחייב להיות כך? אפשר שתאריך ימים יותר.
חזר אותו אדם אל הרופא והודיע לו שהחליט לעבור את הניתוח לפי הוראת הרב פיינשטיין, התפלא הרופא עד מאד… והניתוח אכן נעשה, ואט אט התאושש החולה וחזר לתפקוד רגיל, ואף היה פוקד מפעם לפעם את בית העסק שלו, וכך כשנתיים תמימות חי אותו אדם אחרי הניתוח כשמדי חדשים מספר היה עובר בביה"ח בדיקות תקופתיות אם המחלה אינה חוזרת לגופו.
באחת הפעמים כשביקר בבית החולים, ניגש אליו רופא בעל חזות יהודית מובהקת שזקן ופאות מעטרים את פניו וציציות משתלשלות לו מעל מכנסיו ופונה אליו בשאלה מיסטר פ' האם אתה זוכר אותי? הרי אני הוא הרופא שניתח אותך אותם דברים שאמרת לי בשם רבי משה פיינשטיין חילחלו בקרבי ולא נתנו לי מנוח עד שפניתי בעצמי לרבי משה ובהשפעתו קבלתי על עצמי חיים של תורה, ומאז אני נראה כפי שאתה רואה אותי עכשיו סיים הרופא את דבריו המופלאים.
ארבעים ועוד ארבעים
הרה"צ רבי אורי זוהר זצ"ל, כשהגיע לגיל גבורות, הזמינו אותו לראיון לכבוד יום הולדתו באחד מכלי התקשורת הכללים בארץ, ובתחילת הראיון ברכוהו בברכת מזל טוב לרגל הגיעו לגיל שמונים.
ר' אורי מיד תקן אותם ואמר להם, הגעתי לגיל ארבעים יש לכם טעות! הם שהכירו את ר' אורי מימיו בחברתם, מיד הגיבו 'נו אורי אתה חוזר לימים שלך עם הבדיחות', אבל הוא התעקש, נהיה היום בן ארבעים, אחר שתמהו והתעקשו איתו, הוא אומר להם 'אוקיי בשבילכם יש לי היום יום הולדת של 40 ועוד 40!".
כשראה שהם לא מבינים למה יכוונו דבריו… הסביר להם שרק בגיל ארבעים זכה להכיר את בוראו, ומרגיש שרק מאז חייו הפכו להיות חיים! חיים עם סיפוק תכלית ומטרה, ואילו כל ימיו עד גיל ארבעים מרגיש שעברו כלא היו בלי שום חיים וחיות בלי שום תכלית וסיפוק, ולכן הוא מרגיש הוא נולד מחדש בגיל ארבעים.
יש חיים שהם חיים! יש חיים שהם מתים!