בני המשפחה הביאו את הסרטוט לפרופ' אשכנזי שחקר אותם מי הוא המומחה שערך את הסרטוט ופתר בזה את הבעיה המסובכת של החולה

הרב אברהם פוקס

וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי (ז טו)

ידוע ומפורסם כיצד נתקיימו ב'חזון איש' דברי חז"ל במשנה 'ונהנים ממנו עצה ותושיה' כאשר מכל העולם הפנו אליו שאלות קשות וסבוכות. גם בענייני רפואה החזון איש היה משיב ומפליא את רופאים בתשובותיו המדויקות.

בספר פאר הדור (ח"ד עמ' קלח) מובא הסיפור שהיכה גלים בעולם כולו על בני משפחתו של יהודי שנזקק לניתוח מסוכן במוחו ופנו אל החזון איש שיכריע בעצתו, מאחר והרופאים סבורים שהניתוח יגרום כמעט בודאות למיתת החולה ומאידך אין סיכויים לחולה להישאר בחיים ללא ניתוח.

החזון איש כדרכו שאל מיד לפרטי המחלה ואחר כך סרטט על גבי נייר את צורת המוח וציין בסרטוט כיצד על המנתחים לבצע את הניתוח.

בני המשפחה הביאו את הסרטוט לפרופ' אשכנזי שחקר אותם מי הוא המומחה שערך את הסרטוט ופתר בזה את הבעיה המסובכת של החולה, ואכן לפי סטוטו של החזון איש בוצע הניתוח בהצלחה והחולה יצא בריא ושלם.

בספר הנפלא 'בדידי הוה עובדא' להרה"ג רבי דוד פרידמן שליט"א מובא צילום של מכתב זה:

לכבוד … שליט״א [לנרדי] הלא ידעת כי אין דרכי ודרכך לבוא בוויכוחים ולכן הידעת ושמעת, ואפרש לך בציור את הנושא הכללי.

נא להראות זה להנ״ל וכפי דעתו בזה נא לשמוע כי הוא בפיקו״נ אם אינכם נוסעים היום תוך 24 שעות.

המצפה לרפואתו במהרה אי״ש

 

אמר לו הלה כי אין הוא מתכוין להישמע להוראה, אמר לו רבי חיים: ידעתי כי תתקשה לשמוע לקולי בזה

"לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם" (ח, א)

בספר 'הרב מבריסק' מובא שפעם הורה רבי חיים לאחד מתושבי בריסק לבל יצום בצום תשעה בא הקרב ובא. כאשר אמר לו הלה כי אין הוא מתכוין להישמע להוראה, אמר לו רבי חיים: ידעתי כי תתקשה לשמוע לקולי בזה, אולם זאת ביקשתי להודיעך: ״אם תתענה, דע שלא יהא זה ׳צום תשעה באב׳ כי אם צום ועינוי גרידא, שכן מ׳צום תשעה באב׳ הנך פטור, ולא תוכל לקיימו במצבך״…

כלפי אלו החולים הנחרדים לעצם המחשבה שייאלצו לאכול בצום, היה אומר כי הדבר משול לבעלי ברית, שיום השמיני ללידת בניהם חל בשבת. הנמצא איש מהם אשר יצטער ויתאונן על ״חילול״ השבת שעושה במילת הילוד?!

וב'עלי ורדים' הובא כי הרב מבריסק היה אומר בשם רבי ישראל סלנטר: שדרך העולם שגם מי שמזלזל במצוות, כאשר הוא חולה ח״ו, הוא נעשה לפתע מחמיר גדול מאד, צריך לנסוע בשבת לצורך ריפויו ־ הוא מתעקש שלא לנסוע. צריך לאכול ביום כיפור כי זה פיקוח נפש עבורו ־ הוא נמנע מלאכול. ומה ההסבר לזה?

והתשובה: כל זמן שהאדם בריא יש לו 613 מצוות לקיים, ואז היצר הרע מתפרש על פני כל 613 המצוות. אבל כאשר האדם חולה מסוכן, הוא פטור מכל מצוות התורה, מלבד ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״, ואז כל כוחו של היצר הרע מופנה רק למצוה הזאת!

 

הלכתי לכיון החדר ההוא שממנו נשמע הבכי, אבל החדר ריק אין בו איש, ואני שומע את כל הבכי יוצא מתוך הארון

לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם (ז כה)

המגיד מקלם הגאון הצדיק רבי משה יצחק דרשן זצוק"ל, היה ידוע בכל ליטא בדרשותיו המעוררות לבבות לעבודת ה'. פעם אחת כאשר הגיע לעיר הנופש 'ריגה' בה היו מתכנסים רבים מבעלי הממון בימי החופשה, נכנס לבית הכנסת להתפלל, והבחין כי רבים מן המתפללים אינם מתעטפים בטלית בעת תפלתם, וזאת מאחר שהתרשלו להביא עמם את טליתם אל עיר הנופש.

בראותו כי כן, עלה המגיד על הבימה פתח ואמר:

רבותי, אספר לכם מעשה שהיה פעם אחת בימות הקיץ, שבתתי כאן בעיר ריגה, ובמהלך השבת נכנסתי לאחד הבתים בכדי לפגוש את בעליו, אולם אמרו לי כי אין האיש בביתו היכן הוא? שאלתי, ונעניתי, כי הוא יצא לשבות בעירה 'דובלין', אך הנה פתאום הגיע לאזני קול בכי תמרורים מאחד החדרים, הלכתי לכיון החדר ההוא שממנו נשמע הבכי, אבל החדר ריק אין בו איש, ואני שומע את כל הבכי יוצא מתוך הארון, בחשש פתחתי את הארון לראות מי הוא הבוכה בכי תמרורים זה? וגיליתי את הטלית של אותו איש, והיא אשר גועה בבכי, 'טלית טלית' שאלתי אותה, מה לך כי בוכה את? והטלית נענתה ואמרה, 'איך לא אבכה הלא בעל הבית לקח עמו כל כסף וזהב וחמודות שיש לו ורק אותי השאיר פה לבדי'…

ניחמתי אני את הטלית ואמרתי לה: 'טלית טלית מנעי קולך מבכי, יום יבוא ובעל הבית יצא לדרך רחוקה מזו, או אז  יניח הוא כל כסף וזהב וחמודות שיש לו, ורק אותך לבדך יקח עמו'…

(מחנך לדורות' ח"א עמ' סב)

 

הגיב רבי אהרן קוטלר: 'יא וינברג – נישט וינברג', ותיכף נטל לידו מן המזונות, בירך ואכל. וכמובן בירכו גם שאר האורחים"

כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם (ח ג)

בספר 'לתתך עליון' מובא מה שסיפר הרה"צ רבי שלמה הופמן זצ"ל: "כשהיה הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל מגיע מחו"ל היה מתאכסן בבית חמותו, אלמנת הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, והיו מקבלים את פניו גדולי ונקיי הדעת שבירושלים כדי להיוועץ עמו ולשוחח בדברי תורה".

"באחת הפעמים בקבלת פנים, הבחין הרב קוטלר בדמותה של בעלת הבית – חמותו כשהיא שולחת מבטים חטופים לתוך החדר. ואז הבחין שטרם נגעה יד המשתפים בעוגיות ומיני המאפה שהגישה הרבנית אל השולחן.

שאל מיד הרב את הנוכחים 'מדוע אינכם טועמים דבר מה?' נענו הרבנים במשיכת כתפיים, ואחד תהה בקול נמוך: 'דאס איז וינברג'ס?' -האם זו תוצרת של מאפיית וינברג, שהיא הכשרות היותר מהודרת בעת ההיא, הגיב הרב קוטלר: 'יא וינברג – נישט וינברג', 'כן וינברג, לא וינברג' ותיכף נטל לידו מן המזונות, בירך ואכל. וכמובן בירכו גם שאר האורחים".

"כשנתפזרה האסיפה ורק אני נשארתי במקום" המשיך ר' שלמה, "פנה אלי הגאון זצ"ל בנימת תרעומת ותוכחת אהבה ואמר לי: 'הא לך סוגיית שיקול הדעת – על ספק ספיקא של מנהג, חומרא מדרבנן מקפידים ומחמירים, אבל על ודאי דאוריתא של הונאת וצער אלמנה אשת חבר ועוד איסורים, מדלגים בלא לשים לב…".

הציע הרב בלוי את החמור תשאיר אצלי, חייך הרוכל ושאל האם רב יודע לטפל בחמורים? ענה לו הרב בלוי בחמורים אני לא יודע לטפל…

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" (ח י)

בספר 'ומתוק האור' מביא מה שמסופר על 'רבי עמרם בלוי הזקן', והובא בספר 'לכבוד שבת', שהיה רבי עמרם הזקן נזהר כל חייו לא לנגוע בבהמה טמאה, אבל פעם אחת הוא טיפל בחמור במשך שבת שלמה ועד ליום ראשון בבוקר.

זה היה בערב שבת בין השמשות הוא ראה איזה רוכל יהודי חוזר עם החמור מהכפרים בדרך לעיר העתיקה, והוא הבין שהוא כבר לא יספיק להגיע לפני כניסת שבת לשער העיר, אז הוא קרא לו והזהיר אותו שהוא לא ימשיך לחמר אחרי הבהמה שלו כי עוד מעט שבת נכנסת.

שאל אותו הרוכל מה אני אעשה, הבית שלי הוא ברובע היהודי בעיר העתיקה, מה אני אעשה עם החמור? ענה לו הרב בלוי את החמור תשאיר אצלי עד יום ראשון, חייך הרוכל ושאל האם יש לרב מקום לחמור? האם רב יודע לטפל בחמורים? ענה לו הרב בלוי בחמורים אני לא יודע לטפל, אבל כרב בישראל אני יודע היטב לטפל ביהודים, ואני אומר לך שזה חילול שבת, ואתה עונה לי דברים בטלים?

וכך  תוך כדי דיבור הוא לקח את הריתמה והוליך את החמור לחצרו, ומיהר לקחת מהשכנים שעורים ועוד מאכלי בהמה להכין צידה לאורח המוזר.

סיפרו שבאותו ליל שבת הוא ישב עד שעה מאוחרת, למד ושינן את הסימנים ש"ח ושכ"ד בשו"ע 'אור החיים' כדי לא להיכשל באיזה עבירה של שבת בטיפול בחמור.

בבוקר הוא השכים לוותיקין כדרכו, הקדים לתת אוכל לחמור לפני שטעם בעצמו מסעודת השבת, כדי לקיים מה שכתוב בתורה ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת. קודם לבהמתך ורק אח"כ ואכלת ושבעת.

אחרי שהוא עצמו שתה, הוא הלך והשקה את החמור כדי לקיים 'והשקית את העדה ואת בעירם', קודם את העדה ורק אח"כ את בעירם – בהמתם.

כך כל השבת היה טרוד במילי דאורייתא שנוגעים למאכל ומשקה של החמור, גם כי התורה חסה על ממונם של ישראל, גם בגלל צער בעלי חיים מהתורה, וגם שמירת פיקדון של חבירו, וגם משום שביתת בהמה ואיסורי שבת התלויים בזה.

ביום ראשון כשהרוכל חזר לקח את הבהמה, הוא התחיל לבחון את הרוכל אם הוא יודע הלכות שבת, כיצד לטפל בחמור. הרוכל הפתיע אותו והוא השיב לו על כל השאלות תשובות נכונות על פי הדין כמו שלימדו אותו.

הרב שמח שמחה גדולה ואמר אשריך עיר הקודש אפילו חמרים שבך יודעי תורה הם, וקרא על רוכל זה את את הפסוק 'רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין' (שופטים ה י), למה רוכבת אתונות הם צחורות, משום שהם יושבי על מדין.

 

אוי! – קרא החפץ חיים לכששמע את הדברים – אוי! הרי אתה כל כך מליץ טוב על כלל ישראל! לך בכוחך זה ותציל את העולם…".

"וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'" (ט כה)

בספר הנפלא 'מאיר עיני ישראל' מסופר שבאחת משבתות הקודש לפנות ערב -מספר הרב לייזרובסקי- נכנסתי לבית החפץ חיים, לשמיעת שיחתו הקבועה שהיה נושא בשעה זו מדי שבת בשבתו. לידו ישבו שני ראשי הישיבה, רבי נפתלי טרופ ורבי משה לנדינסקי [וכשהרב לייזרובסקי מזכיר את שמותיהם גופו רותת מחרדת הקודש].

הבית היה מלא בבחורים, כך שהוכרחתי לעמוד ולשמוע את דברי החפץ חיים, וכך אמר מתוך עגמת נפש ועצבות גדולה: רבש״ע! אינני יודע מהיכן לוקחים כל כך הרבה כפירה בעולם. כל כך הרבה כפירה! והמשיך לשוחח בענין זה.

כששמע את דבריו אחד מראשי הישיבה שישב בשולחן, דומני שהיה זה רבי משה לנדינסקי זצ״ל, השיב ואמר: מה הוא הפלא? הלא משה רבינו עלה לשמים לארבעים יום בלבד, מיד לאחר מעמד הר סיני, והנה כבר עשו עם ישראל את העגל! הרי שבועות אחדים קודם לכן היו במדרגה של "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במראות הנבואה", ואפילו עוברים במעי אמן פתחו פיהם בשירה "זה אלי ואנוהו", וכעבור ארבעים יום בלבד ממעמד הר סיני עשו עגל, האם אנו יכולים להשיג זאת? שאל ראש הישיבה את החפץ חיים.

והמשיך – היום אנו כבר רחוקים הרבה יותר ממרחק של ארבעים יום ממעמד הר סיני… אנו במרחק של אלפי שנים מאותה התגלות אלקית של "אנכי ה׳ אלקיך" שהיתה לעיני כל ישראל בהר סיני, וככל שמתרחקים הדורות הרי שהאמונה נחלשת יותר ויותר. זו הסיבה והתשובה מהיכן נלקחת כל כך הרבה כפירה, סיים ראש הישיבה את דבריו.

אוי! – קרא החפץ חיים לכששמע את הדברים – אוי! הרי אתה כל כך מליץ טוב על כלל ישראל! לך בכוחך זה ותציל את העולם…".