לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו (פרשת השבוע)
חז"ל דרשו בספרי: "ללכת בדרכיו – מה הוא גומל חסדים, שנאמר (תהלים כה, י): 'כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד', אף אתה הֱיֵה גומל חסדים".
סיפר לי רבי ליפא ישראלזון סיפור נפלא. אם קמנו הבוקר רק בשביל לשמוע את הסיפור הזה – הרווחנו מיליונים:
לפני ארבעים שנה – כך סיפר – למדתי בירושלים. יום אחד צעדתי ברחובותיה, וניסיתי לעצור טרמפ. עצר לי יהודי עם סוסיתא, וכשנכנסתי שאל אותי: "בחור יקר, מה שמך?"
"ליפא ישראלזון", עניתי. "ומי אתם?"
"אורי זוהר". אני מתאר לעצמי שכולכם מכירים אותו.
המשכנו בנסיעה, ובין הדברים נודע לו שאני נכדו של הרב אלישיב. ואז אמר לי: "בֹּא ואספר לך סיפור אישי שהיה לי עם סבא שלך", והוא פתח וסיפר:
"אחרי שעשיתי מהפך עם עצמי, הרהרתי: אני יהודי מוכשר וארבעים שנה מחיי זרקתי לפח. מהיום עלי להכין לעצמי סדר יום מדוקדק, כמה זמן סדר א', כמה סדר ב', כמה זמן שינה, כמה זמן אוכל, הכל מדוקדק, וב"ה עליתי על דרך המלך. סדר א' אני לומד ברובע היהודי, ובשעות הצהריים אני נוסע ללמוד בבית מדרש פלוני בשכונה אחרת, ובדרך אני משתדל לעצור לאנשים טרמפים, כפי שעצרתי לך עכשיו. לפעמים אני מרגיש שזה גוזל לי זמן יקר וזה בא על חשבון השטייגען שלי. ניגשתי למורי ורבי רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, מהרובע היהודי, ושאלתי אותו: 'רבי! מה חובתי בעולמי?'
"והוא השיב לי: 'אם הנושא הוא לימוד תורה – נשאל את שר התורה, הרב אלישיב'. נסענו אל הרב, נכנסנו והשאלה נשאלה.
"הרב התעניין בי, ושאל אותי: 'האם אתה מתפלל כל יום'?
'בוודאי', השבתי. 'הנה הכיפה והציצית'.
'וברכת אהבה רבה אתה אומר?' המשיך ושאל.
'בוודאי', השבתי.
"ואז הרב התחיל לנגן את הניגון הערב שלו, ומי ששמע איך שהרב מתפלל לא צריך דרשה על תפילה, 'ותן בליבנו להבין ולהשכיל לשמור ולעשות ולקיים'. דע לך! כל מטרת לימוד התורה שלנו הוא בכדי לעשות ולקיים, וחלק מרכזי הוא החסד עם הזולת. ברור שתמשיך לקחת טרמפים גם אם זה גורם לך מעט ביטול תורה!'
ממשיך הרב ליפא ומספר: כשירדתי מהטרמפ נפרדנו לשלום. הגיעה שבת קודש, סעדתי אצל סבא, ושאלתי אותו: "הסיפור עם הרב זילברמן והרב אורי זוהר נכון?"
"בוודאי", השיב.
עזות הייתה בי, ושאלתי: "סבא! אתה יושב כל היום ולומד. איפה החסד שלך? גמ"ח – אין לך! גם לא עשית התרמה לא ל'יד שרה' ולא ל'עזר מציון', איפה החסד שלך?"
סבא חייך אלי, ואמר לי: "ליפא! בשביל מה אני עושה כל יום קבלת קהל? אני לא אדמו"ר, לא רב שכונה ולא נושא שום משרה. זה לא מחובתי לענות לאף אחד. אני עושה את זה לשם חסד!"
"סבא", לא הרפיתי, "בקבלת קהל אתה לא מייעץ למשכנתאות, אתה בסך הכל עונה על שאלות בהלכות שבת ובהלכות עירובין. אם כך, אתה בעצם ממשיך, גם בזמן קבלת הקהל, ללמוד. זה לא נקרא כל כך חסד"…
"נכון, ליפא, אתה צודק", השיב. "אבל במציאות זה מפריע לסדר היום שלי בלימוד. באמצע השטייגען עלי לסגור את הגמרא, וזה קשה. לא פשוט לסגור את הגמרא למשך שעה שלמה ולענות לאנשים. אני עושה את זה רק מדין חסד".
ואז הוסיף ואמר לי הרב אלישיב במילים אלו:
"אין מצב שיעבור על יהודי אפילו יום אחד, בלי שעשה חסד. החסד שעשית – נותן 'קיום' לכל מה שעסקת בו כל היום. אם למדת – זה יקיים את הלימוד! אם עסקת בפרנסה – זה יקיים את הפרנסה!"
"דע לך!" המשיך הסבא הגדול בדבריו הנוקבים: "אם יהודי ישׁב ולמד כל היום, עשה שטייגען, ולא עשה שום חסד באותו היום – אין שום קיום לתורה שלו! ואם עשה ביזנס, והרוויח כסף, ולא התחסד באותו יום – הכסף יאבד ממנו! אסור ליהודי שיעבור עליו יום אחד בלי חסד!"
(רבי חזקיהו יוסף קרלנשטיין שליט"א – נאה דורש)