סיפר הר"ר מנדל אינהורן מנווה אחיעזר: ביקשתי מר' שמואל שילווה לי אלף לירות כי ברצוני לרכוש מכונית.
"איזו מכונית?" התעניין ר' שמואל. "סוסיתא", נקבתי בשמה של המכונית הזולה והפשוטה דאז. "האם אתה מבקש הלוואה בעבור סוס ועגלה?!" תמה ר' שמואל. "אם כבר, תקנה מכונית טובה, ואתן לך הלוואה!" ר' שמואל רצה בשבילי את הטוב ביותר, יותר ממה שהעזתי לחפוץ בעצמי… לא נותרה לי ברירה אלא לרכוש מכונית טובה ומתקדמת.
את תחושת הזכות לתת שידר ממעמקי לבו הישר אל לבותיהם של המקבלים. סיפר הגאון הגדול רבי מרדכי מן, ראש ישיבת 'בית הלל', חתנו של הגאון הצדיק רבי הלל ויטקינד מייסד ישיבת 'בית הלל':
לא פעם התרמתי את ר' שמואל למען החזקת הישיבה. בכל פעם מחדש נדהמתי מהרגשות החמים שהקרין כלפי, מהשמחה בנתינה, מההשתתפות, מהתחושה כאילו הוא המקבל, כאילו אני מעניק לו את הזכות לתת! בתופעה כזו טרם נתקלתי מעודי! מרבים שמענו הגדרה זו: ר' שמואל התנהג כמקבל, לא כנותן!
שח רבה של קוממיות, הגאון רבי מנחם מנדל מנדלזון: ר' שמואל עמד בניסיון העושר בשלמות. כמעט שלא נמצא כמוהו. הוא לא עשה חשבונות, נתן והעניק בסבלנות, בכבוד ובאהבה. המיוחד אצלו, מעבר לסכומי הכסף הגדולים שנתן, שהוא ניצל את כל כוחותיו וכישוריו לסייע לאנשים.
אגדל כמוהו!
בסמוך למקום עבודתה של כלתו, אשת בנו הרה"ח ר' יעקב דסקל, הייתה חנות צעצועים. פעמים רבות הייתה מתפלאת בראותה את בעל החנות מעניק לנצרכים צעצועים במחירים זולים במיוחד, כשכל כולו שופע אהבת נתינה.
בהזדמנות אחת סיפר לה בעל החנות: "בילדותי למדתי במוסד 'בתי אבות' שעל ידי ישיבת פוניבז' עם ילדים נוספים שבאו ממשפחות מצוקה. מול המוסד התגורר סוחר יהלומים עשיר, ר' שמואל דסקל שמו…" גברת דסקל שתקה. היא הסתקרנה מאוד לשמוע מה בפיו של האיש על חמיה…
הוא המשיך וסיפר: "פעמים רבות, כאשר ראה את ילדי המוסד, היה מקדם אותם בחיוך חם, אחר נכנס הביתה ויוצא בשלל רב: שלגונים ושאר ממתקים. יחד עם הממתקים העניק לנו ממעיינות לבו החם והשופע.
"הרגשנו שהוא נותן לנו את כל לבו, שהוא מרגיש אותנו. חיוכו החם ומבטו האוהב והמלטף היו בעבורנו הרבה יותר מארטיקים!
"זאת ועוד, כאשר היינו זקוקים לכסף לצורך מיוחד, תמיד ידענו שר' שמואל הוא הכתובת. הוא היה מקשיב לרחשי לבנו כאב רחמן ונותן לנו בשפע את החסר לנו.
"טוב לבו נגע עמוק ללבי. נפעמתי מגדלות נפשו, כיצד ירד לדקויות נפשו של ילד וידע כיצד לשמח אותנו. הוקסמתי מאישיותו ואמרתי לעצמי כי אם יעזרני ה' ואזכה להקים בית, ותהיה לי פרנסה בשפע – אהיה אף אני נדבן!".
על פי טביעת עין
סיפר הרה"ח ר' יהושע כהן, מקרית ויז'ניץ: חזרתי במונית שירות מירושלים לבני ברק. לפני ישבו שני אנשים, ושמעתי אותם משוחחים על ר' שמואל דסקל. סקרנותי גברה והרהבתי עוז. "מנין אתם מכירים את ר' שמואל?" שאלתי בעדינות. "בחור בודד הייתי בישיבת פוניבז', ללא משען ועזרה כספית מהוריי, התחיל האחד את סיפורו המרגש. "כשבאתי בברית האירוסין, למרות השמחה הגדולה, הייתי אובד עצות מהבעיה הכספית. התחייבתי לתת שישים אלף לירות. מעולם לא קיבצתי נדבות, ורציתי להשיג הלוואה גדולה ולפרעה לאט לאט, אולם בכל גמ"ח היה סכום ההלוואה נמוך מאוד.
יום אחד אמר לי ידיד: "בקרבת ישיבת פוניבז' מתגורר יהודי יקר, ר' שמואל דסקל שמו. שטח בפניו את מצוקותיך, הוא יבחין כי אתה בחור ישר וייתן לך הלוואה גדולה". "איך אפנה לאדם שאיני מכיר?" שאלתי. "יש לו טביעת עין חדה מאוד. הוא ירגיש שהעומד לפניו אדם ישר והגון, וילווה לך הון רב'", ענה לי חברי.
בלית ברירה החלטתי לנסות. נקשתי ברעדה על הדלת, ובפתח עמד יהודי מאיר פנים. "במה אוכל לעזור לך? פתח ר' שמואל.
סיפרתי לו את סיפורי האישי, גוללתי את ייסורי הנפש העוברים עלי, ולבסוף נקבתי בכל הסכום אשר אני זקוק לו: שישים אלף לירות: סכום עצום. התפללתי כי אקבל חמשת אלפים לירות…
ר' שמואל שמע את הסכום בשתיקה, אחר קם ממקומו, הוציא את פנקס הצ'קים והתחיל לכתוב. כשסיים מסר לי צ'ק חתום ושאל: 'האם זה מספיק?
שלושים אלף לירות טבין ותקילין היו כתובים בצ'ק! הדיבור ניטל מפי. 'לכמה ערבים זקוק כבוד הרב?' שאלתי.
"אין צורך", ענה לי ר' שמואל. "אתה הערב הטוב ביותר". יצאתי מביתו המום. מאז המושג 'ר' שמואל דסקל' חרות עמוק בלבי. הוא העמידני על רגלי. ועכשיו תשאל מנין אני מכירו?!" סיים הלה את סיפורו.
בלי ערבים
בגמ"ח שהתנהל בביתו הלווה סכומי כסף גדולים גם לאנשים שלא הכיר. מעולם לא דרש ערבים ומשכון. טביעת עינו החדה והמנוסה הספיקה לו כדי להבחין האם המבקש הנו נוכל ונצלן או נצרך אמיתי. אם האפשרות האחרונה נכונה, אפשר לסמוך על האיש ואין צורך בערבים, שהרי המטרה היא – לתת!
בתקופה ההיא היה הדולר חזק בהרבה מן השקל, שערכו הלך ופחת. הגמ"ח התנהל בשקלים, כדי שהלווה ייהנה מהפיחות של השקל וירוויח.
כאשר שררה אינפלציה בארץ, והשקל ירד פלאים מדי יום, אמרו לו שילווה בדולרים ולא בשקלים.
"וכי יש ללווים שלי כסף לקנות דולרים?!" תמה.
שלא על מנת להחזיר
סיפר הרב בעריש לבין, מנכ"ל מוסדות ויז'ניץ (בשנים תשל"ז-תש"נ): הייתי נוכח כאשר הגיע יהודי לבקש הלוואה מר' שמואל. הוא ביקש סכום עצום – עשרים אלף לירות. ידעתי בבירור שהוא לא יפרע את ההלוואה. כשהבחנתי שר' שמואל מתכונן להלוות לו את הסכום, לחשתי לו: "לא נראה לי כי האיש יחזיר את ההלוואה".
"אין זה משנה לי אם יחזיר או לא", לחש לי ר' שמואל בחזרה. הוא יודע את האמת האיש לא יחזיר, אבל הוא מתכוון לתת, שהרי הגמ"ח הוא רק דרך מכובדת לנתינה…
סיפר הרה"ח ר' יונה פוקס: בחור מבוגר שהתגורר בשכונת נווה אחיעזר ביקש מר' שמואל הלוואה של מאות לירות בעבור כרטיס טיסה. ר' שמואל נתן לו בחפץ לב, כשהוא מוסיף גם דמי כיס!
כעבור זמן שאל אבי מורי, שהיה מעורב בעניין, את ר' שמואל: "מתי ישיב לך הבחור את החוב?"
ר' שמואל לא נראה מוטרד. "כבר חייבים לי מאות אלפי לירות שלא על מנת להחזיר", אמר. ומוסיף ר' יונה, שמחיר דירה בבני ברק בזמן ההוא, היה עשרים וארבע אלף לירות!!!
כשלווה לא פרע
מה עשה כאשר לווה לא פרע את חובו, האם הציק לו או רדף אחריו? – לא! הוא שמח על שזכה לקיים מצוות צדקה בכבוד.
"לר' שמואל הייתה חבילת צ'קים ללא כיסוי של בעלי חובות, והוא לא עשה בהם מאומה", סיפר הרה"ח ר' בן ציון ויילר. גם הר"ר יעקב ורדיקובסקי סיפר: "פעם הייתי במשרדו, ולא יכול היה לפתוח את המגירה שהייתה מלאה צ'קים של הגמ"ח שלא שולמו".
סיפר הגאון רבי אריה טוביאס, חבר בד"צ של קריית ויז'ניץ, מה ששמע מחמיו הגאון רבי מרדכי זלמן ויזניצר, ראש כולל אנטניא: בכל עת מצוקה ידע הרב דב ולצר, מנהל הכולל, את הכתובת – ר' שמואל דסקל! לאחר כמה וכמה מצוקות כלכליות התבייש הרב ולצר לבקש מר' שמואל מענק לכולל.
יום אחד פנה אלי הרב ולצר כשהוא אובד עצות. "מה נעשה? לא שילמנו משכורות בחודשים האחרונים! ר' שמואל כבר שילם את כל החסר לנו מספר פעמים. האם אפשר לבקש תמיד מאדם אחד?"
הצעתי לו שייגש לר' שמואל ויבקש הלוואה בעבור הכולל עד שנשיג כסף ממקום אחר.
"הפעם באתי לבקש הלוואה", פנה הרב ולצר לר' שמואל. "אנו זקוקים לעשרת אלפים לירות".
"אם כך, הרבה יותר קל לתת…" ענה ר' שמואל. בחפץ לב נתן את סכום ההלוואה, והרב ולצר הרגיש בנוח. מיד התחלנו לחפש נדיבים לפרעון החוב. לאחר השתדלות רבה השגנו את הסכום המיוחל.
"יש בידי כל הסכום לפרעון החוב", פנה הרב ולצר לר' שמואל. "חוב?! מעולם לא נתתי הלוואה. כוונתי הייתה לצדקה", הגיב ר' שמואל. לא נתתי לך הלוואה!
('איש חסד היה')