הרב ישראל ליוש
"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג', כ"ג)
סיפר לי הגאון הצדיק רבי יצחק פנחס גולדוסר שליט"א משגיח ישיבת 'אור ישראל': "כשהגעתי כבר קרוב לגיל שישים עלו ברעיוני מחשבות על כך שעדיין לא זכיתי לסיים את הש"ס בשלמות, והתעצבתי מאוד… עז היה חשקי לסיים את הש"ס… בקשתי מהקב"ה שיעזור לי ואצליח להגשים את שאיפתי…
והנה באותם ימים התחילו מסכת ברכות בסדר הדף היומי, החלטתי שאצטרף להמוני בית ישראל ואתחיל ללמוד כל יום דף, כסדר הדף היומי… וכך היה, ביום שהתחילו עמך בית ישראל ללמוד ברכות, התחלתי גם אני, מיד בבוקר אחר תפילת שחרית למדתי את הדף הראשון במסכת ברכות.
בסיום הלימוד – ביודעי כמה קשה לעמוד בקביעות דבר יום ביומו – נשאתי שוב תפילה חרישית מעומק הלב, שהקב"ה יעזור לי להשלים את כל הש"ס ללא מפריעים ובלא מניעות כלל וכלל… "אנא ממך ריבון כל עולמים גלוי וידוע לפניך כמה אני באמת רוצה לסיים את הש"ס, אנא עזור לי ועמוד על ימיני להגשים שאיפותיי…!"
והנה, אך החזרתי את הגמרא למקומה, ניגש אלי יהודי שראה כנראה שאני מחזיר מסכת ברכות, ושאל אותי האם אוכל למסור שיעור לו ולעוד שני חבריו בשעה זו כאן בבית המדרש בסדר הדף היומי?
ברגע הראשון נדהמתי… נאלמתי דום ולא הצלחתי להשיבו דבר… לאחר כמה רגעי התאוששות, כמובן עניתי לו בחיוב, והוא הוסיף עוד כמה תנאים על אורכו של השיעור וצורת המסירה. הסכמתי לכל מה שביקש, כי הבנתי שזו מתנה מן השמים בעקבות תפילתי הכנה מעומק הלב. הנה הקב"ה שלח לי מיד חיזוק ועידוד שאצליח לעמוד במשימה הכל כך נחשקת לי – סיום הש"ס…
ואכן ברוך ה', בעזרתו יתברך, עברו מאז יותר משני מחזורים בסדר הדף היומי והשיעור עדיין חי וקים. נוספו משתתפים, התחלפו משתתפים, ואני עדיין זוכה בזכות תפילתי להמשיך ולסיים את הש"ס עוד ועוד…".
תפילות הצדיקים
תפילת הגרי"פ גולדוסר להצלחה ברוחניות, מזכירה לנו את תפילתו של משה רבינו להיכנס לארץ ישראל. רש"י מביא את דברי חז"ל שמשה רבינו, כמו כל הצדיקים, לא ביקש בזכות מעשיו הטובים, אלא ביקש מתנת חינם.
וכבר הקשה ה'כלי יקר' שהרי אין לו לאדם לבקש מהקב"ה בזכות מעשיו הטובים, משום שהקב"ה אינו בעל חוב עבור שום מעשה, ואדרבה, אין בכל מעשינו די כדי להשיב לו יתברך אף עבור טובה אחת קטנה שעשה עימנו, כפי שנאמר בתהילים: 'מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי'. ואם כן אין חידוש כלל במה שהצדיקים אינן מבקשים עבור מעשיהם הטובים!
על כן פירש ה'כלי יקר' ביאור אחר בדברי המדרש, שכל תפילותיהן ובקשותיהם של הצדיקים אינן בעבור מעשיהם הטובים בעבר, אלא עבור מעשיהם הטובים בעתיד, כי זהו כל מאווייהם וזה כל רצונם, וכל אשר יחפצו ואשר יבקשו הוא כדי שיוכלו להמשיך לעשות מעשים טובים ולעלות מעלה במעלות הרוחניות, ולעולם אינם מבקשים בקשות גשמיות.
אלא שמשה רבינו, אף שרצונו להיכנס לארץ ישראל היתה בקשה רוחנית, כדרשת רבי שמלאי שלא בפירותיה הטובים והמשובחים חשק משה רבינו, אלא במצוות התלויות בארץ חשקה נפשו, בכל זאת בגלל ענוותנותו ביקש משה רבינו להיכנס לארץ ישראל במתנת חינם, ולא בעבור שאיפותיו הרוחניות.
בזאת מבאר הכלי יקר את לשון הפסוק: "ואתחנן אל ה' 'בעת ההיא'", כי בקשתו היתה על שם ההווה 'באשר הוא שם', ולא בעבור מעשיו הטובים בעתיד.
החתולים שהצילו
וכך סיפרו על ר' בעריש מוכר הבשר בירושלים העתיקה. ירא שמים ותלמיד חכם היה ר' בעריש. בכל עת פנויה היה יושב בחנותו עם הגמרא ולומד תורה. הוא לא נשאב אל מלאכת הקצבות ברמ"ח אבריו. טפלה היתה מלאכתו, והעיקר היה אצלו עבודת ה' ולימוד תורה.
יום אחד, ישב ר' בעריש בחנותו ולפני שהספיק להכשיר את הבשר שעל הדוכן, התיישב ועסק במה שאהבה נפשו, לימוד תורה. כל כולו היה שקוע בתוך הספר וכלל לא שם לב לכל מה שקורה מחוץ לד' אמות ההלכה שלו.
כאשר קם מתלמודו ורצה לשוב אל מלאכתו, מלאכת הכשרת הבשר, לפתע שם לב כי חסרה חתיכה אחת מחתיכות הבשר שהיו מונחות בדלפק… "אוי ואבוי…!" – זעק ר' בעריש – "הרי החתיכות הללו עדיין אינן מוכשרות… היהודי שלקח אותה עלול להיכשל ולאכול בשר שאינו מוכשר…".
ר' בעריש אץ רץ ויצא מהחנות לחפש את מי שלקח את הבשר ולהודיע לו שהבשר אינו מוכשר. כלל לא היה איכפת לו על הבשר שנגנב ועל הכסף שהפסיד תמורתו. הוא לא נרגע מכך שמישהו עלול להיכשל ולאכול בשר שאינו מוכשר…. הוא רץ אנה ואנה, יצא ונכנס מסימטא לסימטא ולא מצא אף יהודי המחזיק בחתיכת הבשר…
ר' בעריש הצטער מאוד, ומכיון שהכותל המערבי היה סמוך מאוד לחנות הבשר, שם פעמיו לשם, ושפך שיח לפני בורא העולמים שיענה לקול שוועתו וימציא לו את היהודי שלקח את הבשר, כך הוא יוכל להצילו מאכילת בשר שאינו מוכשר…
בתום התפילה חזר ר' בעריש אל החנות כדי להכשיר את הבשר שנותר. והנה נכנסת אשה לחנות ומספרת לו שהיא באה לשלם עבור חתיכת בשר שלקחה לא מכבר, וכן היא רוצה לקנות חתיכת בשר אחרת במקומה, לפני שר' בעריש הספיק לשאול שאלות, היא סיפרה לו את שאירע…
"הבוקר נכנסתי לחנותך, לקחתי חתיכת בשר וכיון שמאוד מיהרתי אמרתי בליבי שאשלם עליה בקניה הבאה. כאשר באתי הביתה ממסע הקניות שערכתי, חיפשתי את המפתח בכליי ולא מצאתיהו. הבנתי שכנראה שכחתי אותו באחת החנויות. הנחתי את שקיות הקניות על יד מפתן הדלת ושבתי בעקבות החנויות שביקרתי בהם. אחר שלא מצאתי את המפתח באף אחת מהן, חיפשתי שוב בכיסיי, ומצאתיו…
שבתי אל ביתי, והנה אני רואה שחבורת חתולים נוגסת בהנאה בחתיכת הבשר שלקחתי מחנותך הבוקר, וכשגירשתי אותם, נטל אחד החתולים את חתיכת הבשר שנותרה בפיו וברח איתה הרחק… על כן באתי לשלם עבור החתיכה שלקחתי ולקנות אחרת תחתיה…".
הרים ר' בעריש את ידיו לשמיים ופתח במזמורי תודה לה' יתברך על ששמע את תפילתו והציל אותו מהכשלת יהודי באכילת בשר שאינו מוכשר.