מספר הגה"ח ר' גמליאל רבינוביץ שליט"א: נכנסתי פעם למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, ושאלתי אותו שאלה קשה: המשנה ברורה מביא ב'ביאור הלכה' (סימן תקנג) בשם ה'מאמר מרדכי' שכותב צדדים לכאן ולכאן לגבי איסור לימוד תורה בתשעה באב ובערב תשעה באב, ולבסוף הוא מחמיר בעניין תשעה באב ומיקל לגבי ערב תשעה באב, ומתיר ללמוד דברי תורה בכל מקום בערב תשעה באב מחשש שאם ילמדו רק דברים המותרים יגרום הדבר לביטול תורה אצל תלמידי החכמים שאינם רגילים ללמוד במקומות אלו.
ומסיים: ש'מכל מקום מי שמרגיש בעצמו שיוכל לדחוק וללמוד דברים המותרים ולא ימעט מפני זה בלימודו, קדוש יאמר לו'.
שאלתי את מרן הגר"ח, מה זה המטבע לשון הזה 'קדוש יאמר לו', בדרך כלל אומרים 'וכל המחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה' וכדו'. אבל איך קשור לשון של קדושה במי שלא לומד דברי תורה, רק דברים הרעים שבירמיה ואיוב וכו'. מה שייך כאן קדושה?
השיב לי מרן הגר"ח תשובה שמעבירה צמרמורת בגופו של כל מי ששומע אותה: 'את השולחן ערוך כל אחד צריך לשמור', אמר מרן, 'אבל מי ששומר את השלחן ערוך בהידור, הוא קדוש'.
המעשה שלפנינו, שפורסם בספר 'יסופר לדור', אירע ביום תשעה באב תש"ד במחנה ברגן-בלזן. זו הפעם הראשונה שכל תושבי המחנה קיבלו 'עונש': היום אין אוכל, לא למבוגרים, לא לנשים, לא לזקנים ולא לילדים.
סיבת העונש: הגרמנים גילו שאחד מתושבי המחנה שרף מזרן, בנימוק שהמזרן היה מלא כינים. מבחינת הגרמנים היה בכך פשע בל-יכופר וחבלה חמורה, ולכן הוטל עונש על כל יושבי המחנה, מנער ועד זקן.
והנה, אחת הנשים שראתה שאם לא תאכיל את בתה הקטנה, תגיע הבת למצב של פיקוח נפש, החליטה שלמרות האיסור תבשל מעט דייסה ללא חלב. הבישול היה ללא תנור וללא נפט, רק על מעט קש, ובעמל רב.
ברגע האחרון, לאחר שהדייסה היתה כבר מוכנה, תפסו אותה שניים מאנשי השמירה היהודית במחנה, וקבעו לה תור למשפט! בנוסף על העונשים שהטילו הגרמנים על היהודים האומללים, עשו זאת גם האחראים היהודים, והענישו את העבריינים. משפט זה היה נקרא 'משפט פנימי', משום שהוא נערך בין היהודים עצמם, כשהצוררים הגרמנים עומדים מן הצד, ומחככים ידיהם בהנאה גלויה למראה היהודים המענישים את אחיהם, 'שחקו על משפטיה'…
המשפט של האשה היהודיה נקבע לליל שבת 'נחמו'. בדרך כלל ארך משפט כזה זמן רב, וכלל בתוכו את דברי התובע היהודי, העדים, גירסת הנאשם, הגנת הסניגור, ופסק דין של השופטים. כולם היו יהודים, אסירי המחנה.
בני המשפחה ישבו והמתינו בליל שבת בקוצר רוח, לשובה של האם ממקום המשפט. הם חשבו שתגיע מאוחר, והופתעו לראות שזמן קצר לאחר כניסת השבת הגיעה האם לביתה. משפטה של אשה זו ארך זמן מועט בלבד, כיון שהיא וויתרה על זכותה להכחיש את ההאשמות המופרזות, ואף וויתרה על השתתפות הסניגור, שהתכונן לבקש הקלה בעונש על 'עבירה' של בישול עבור ילדה קטנה. לכן, המשפט הפעם כלל רק את פסק הדין, שלילת מנות-לחם ליומיים.
משתמהו על כך, הסבירה להם צדקת זו שהמשפט היה קצר, מפני שהיא הודיעה לשופטים שמצידה היא מוותרת על כל הליכי המשפט, ושיקראו בפניה רק את פסק הדין, ותו לא, וכנ"ל. מדוע לא ניצלת את זכותך להכחיש אפילו חלק מההאשמות? שאלו בני הבית בפליאה. מדוע לא אמרת שבתך הקטנה היתה במצב של סכנה, ועל כן בישלת? והאמא הישירה מבטה אל בני הבית, והשיבה: מלבד השופטים, התובע והסניגור, ישב שם עוד יהודי וכתב פרוטוקול. כל מילה שהייתי מוציאה מן הפה, היתה נרשמת על ידו, תוך חילול שבת מחפיר. לכן העדפתי לשתוק. ולרעוב יומיים…
גם כאן בפשטות לא היתה חייבת האשה על פי שלחן ערוך לשתוק, היהודי שכותב הפרוטוקול לדעתו עושה כן, או לאונסו, היא כמובן לא ביקשה זאת ממנו (הפסק ניתן במקום, והכתיבה למזכרת היא לצרכי עצמם בלבד).
ואולי סיפור נוסף שיבטא את 'הקדוש ייאמר לו'. פורסם לפני כמה שנים סיפור נפלא על גר שבא בפני הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל להתגייר. וכמובן, דיברו איתו כמו שמדברים עם גרים בתחילת הדרך, ובסופו של דבר הוא עבר את כל השלבים בהצלחה, והיה מוכן לגיור. היה זה בתשעת הימים, שלח רבי ניסים זצ"ל את שארו הג"ר אליהו מאיר שוורץ שיגיד לגר: אם תתגייר עכשיו, תצטרך לצום בתשעה באב, זה יהיה קשה לצום מיד, אז אולי כדאי להמתין ולהתגייר רק מיד לאחר ט' באב?
שלח הגר לרבי ניסים: לצום – זה לא בעיה בשבילי, בין כה וכה אני צם הרבה פעמים בשביל בריאות. אבל יש לי בעיה אחרת שאני רוצה לשאול את הרב: ראיתי שכתוב בהלכה שאסור לישא אשה בימים אלו עקב האבילות על החורבן שממעטין באלו הימים משמחה. והנה אצלי – להיות יהודי זו שמחה כל כך גדולה! אז השאלה היא האם מותר לי להתגייר בתשעת הימים… ומספרים שרבי ניסים בכה מהתרגשות! (גיליון ארחות חיים).
ונסיים בהבטחת חז"ל 'אם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין', ונזכה אנחנו וכל עמך בית ישראל לגאולה השלימה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
(מתוך 'להתחזק' שבשלבי עריכה להרב חיים יאמניק מחבר הספרים 'כי אתה עמדי' על אמונה, הודיה, שידוכים ועוד / 053,31,31,700)