"אַל־תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס"
מרן ראש הישיבה, הגאון הגדול רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל, סיפר פעם לתלמידו, כי היה יהודי שאמר שקרים גמורים בשמו, ודיבר עליו סרה.
"תחילה", אמר רבנו, "הייתה לי תרעומת. אולם כעבור רגע חשבתי: מה יועיל לי לכעוס? גם אם שיקר – אולי לא עשה זאת בזדון. הרי אדם רגזן בטבעו אינו שומע כראוי. גם כשהשני מסביר, הוא אינו שומע דבר מרוב כעסו". והוסיף: "כמו שכתוב בגמרא שכל אחד נשבע שמה ששמע – כך אכן שמע, אף ששניהם אומרים הפכים. זה מפני שכל אחד משוכנע בכעסו שדבריו נכונים".
הוסיף מרן: "אני מוחל לו מחילה גמורה, שינוח בשלום על משכבו".
פעם אחרת, לאחר שמישהו ציער אותו בענין מסוים, התבטא רבנו: "יכול להיות שיש לי כעס בלב, ועל זה אני עובד בימים אלו – שגם בלב לא יישאר רגש של כעס".
תלמידו הקרוב סיפר: "אני זוכר לפני למעלה משלושים שנה, שאחד מגדולי תלמידי רבנו אמר לי: 'כבר אז סיפר לי ראש הישיבה שהוא עובד על מידת הכעס – עשרים שנה!' וביום מן הימים אמר לרבי יעקב לוינשטיין: 'לפעמים כשאומרים לי דבר שמכעיס אותי – אני עונה במשהו מצחיק, וויץ קל (בדיחה קטנה), כדי להסיר ממני את הכעס'".
"יש אנשים שחושבים שצריך 'השראה' כדי להתפלל. שהם יחכו לרגע של רגש, שפתאום 'יישפך להם הלב'. אבל זו טעות"
"אַל־תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים"
הגה"צ רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א מספר על יהודי תלמיד חכם, שבא אל הרבנית אריאלי ע"ה – אמו של הגאון רבי אשר אריאלי שליט"א – כדי לבקש סיוע מגמ"ח הכלות שהייתה ממונה עליו.
תוך כדי השיחה שאל: "איך זכיתם בבן כמו רבי אשר?" – שהרי שיעורו של ר' אשר הוא הגדול ביותר בארץ, ואף מן החשובים בעולם הישיבות.
הרבנית השיבה בפשטות: "בן שראה את אביו שוקד על תלמודו, מתמיד באהבת תורה אמיתית, עד כדי כך שביתם היה במצב של פת לחם – לא יכול לגדול אחרת". אך הוא שב ושאל – "ומה עם התפילות של הרבנית?" – בתקווה לשמוע גם על חלקה הרוחני. אך הרבנית לא הרחיבה, רק אמרה לו דברים שהיכו בו גלים:
"יש אנשים שחושבים שצריך 'השראה' כדי להתפלל. שהם יחכו לרגע של רגש, שפתאום 'יישפך להם הלב'. אבל זו טעות. טיפשות ממש! השמים פתוחים עשרים וארבע שעות ביממה! הקב"ה שומע אותך – גם אם אתה לא 'מתרגש'. תדבר איתו. תבקש ממנו. לא משנה אם אתה 'בתוך זה' או לא. רק תתפלל – ותקבל!".
הרבי הביט בהשתוממות – לא בכל יום רואים ילד המתפלל באותו אופן שבו מתפלל צדיק בדבקות.
"שֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל־תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע"
כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, סיפר פעם בשיחת קודש לעדת חסידיו שלפני שנים יצא לו לשהות שבוע ימים בכפר יהודי קטן, ובכל בוקר הגיע להתפלל עם הקהילה המקומית.
שם, בבית הכנסת הקטן, ראה ילד צעיר כבן שמונה, עומד בתפילת שמונה עשרה בחרדת קודש: גופו מתוח, ידיו שלובות על ליבו כמובא בהלכה, שפתיו נעות לאט, ולבו מרוכז כולו במילות התפילה. הרבי הביט בהשתוממות – לא בכל יום רואים ילד המתפלל באותו אופן שבו מתפלל צדיק בדבקות.
הרבי המתין לשבת, אז הגיע הילד שוב – והפעם מלוּוה באביו. וכשהביט האב בתפילתו – נפתרה תעלומה. האב עמד גם הוא בתפילה בדבקות עצומה, כאילו לבו עולה השמיימה. אין כאן סוד – אלא דוגמה אישית.
אמר הרבי והוסיף: רבים שואלים עצמם – "אני כשלעצמי איני בדרגה של תפילה בכוונה ודבקות, מה הטעם שאתנהג כך רק בשביל הילדים?".
במענה לכך הביא הרבי סיפור מדהים על הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע: יהודי סיפר לו שבעבר, כששב לביתו בערב – נהג לשבת ולקרוא עיתון. אך כשראה שבניו גדלים ומביטים בו, חש אי נוחות. החליט אפוא להוציא גמרא וללמוד, אפילו שלא מרצון.
תוך כדי כך שאל את הרבי בזוועהיל: "האם אין בזה שקר? אני הרי עושה זאת רק כלפי חוץ".
ענה לו הרבי בתקיפות: "אתה מרמה?! זו האמת הכי גדולה! זה שקר שהוא אמת. זו הדוגמה שילדיך צריכים – ומי ש'מעמיד פנים' עבור חינוך ילדיו – עושה את האמת!"
לפתע שמע ממרומי העלייה בכיות עזות, קול תחנונים קורע לב. ניגש הרב אל אנשי הבית, ושאל בדאגה: "מה קרה?
"רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם"
הגרי"ש כהנמן זצ"ל, מייסד ישיבת פוניבז', היה מהתלמידים המקורבים ביותר של החפץ חיים זיע"א. באחת משיחותיו סיפר את המעשה הבא:
כאשר הגיע לראשונה לראדין, ביקש להיכנס לביתו של החפץ חיים, שעלה באותה שעה לעליית הגג להתבודדות קלה, לפתע שמע ממרומי העלייה בכיות עזות, קול תחנונים קורע לב.
ניגש הרב אל אנשי הבית, ושאל בדאגה: "מה קרה? מה מביא לבכי כזה – האם אירע אסון?" ענו לו בנעימה שקטה: "כך דרכו של רבנו. כשמישהו מבקש ממנו להתפלל – הוא עולה מיד לעליית הגג, שופך שם ליבו לפני בוראו, ומתפלל בדמעות שליש. עכשיו באו להזכיר לו על אישה מיהודי הקהילה שמתקשה בלידה, אז מיד עלה ופתח בתפילה".
תוך דקות ספורות נשמעה דפיקה בדלת. אחד מקרובי היולדת הגיע עם בשורה מרגשת: "נולד בן! והיולדת – בריאה ושלמה, הכול עבר בשלום!". מיד ירד החפץ חיים ממקום התבודדותו, פניו מאירות באור של רוגע ואמונה, ובירך את האורח בברכה חמה…
שנים רבות אחר כך עוד היה חוזר על המעמד הקדוש ההוא, כסמל למסירות, לתפילה, לאהבת ישראל.
רבי דוד, הבחין שהשיחה רק גוזלת זמן. פנה בנעימה ואמר: "לשם מה כל הוויכוח הזה?
יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ
פעם נסע מרן הגאון רבי משולם דוד הלוי סאלאווייצ'יק זצ"ל יחד עם תלמידיו ליום תפילה בצפון הארץ. באחת הפניות, עצר את הרכב שוטר תנועה וטען לנהג כי חרג במהירותו ביותר משלושים קמ"ש מהמותר.
הנהג מיהר להסביר ולבקש ויתור, ניסיונות ההסברה לא הועילו, והשיחה נמשכה ונמשכה.
רבי דוד, הבחין שהשיחה רק גוזלת זמן. פנה בנעימה ואמר: "לשם מה כל הוויכוח הזה? הזמן יקר מאוד, עדיף לשלם חמישים שקל ולהמשיך הלאה.
"רבי, לא מדובר כאן על חמישים שקל. מדובר בקנס של לפחות חמש מאות שקלים! ובנוסף – הזמנה לבית משפט, שלילת רישיון, נקודות. זה לא דבר פשוט בכלל". נענה.
עוגמת הנפש ריחפה מעל הנהג, שהוזמן למשפט בטבריה – עיר שאינה קלה לדיונים מהסוג הזה.
כשבא היום, נסע הנהג בלב חרד לדיון בבית המשפט, ונעמד בהכנעה מול השופט. פתח השופט את פרטי התיק, הביט בנהג, ואמר לפתע בטון רך: "שמע, נראה לי שאתה בן ישיבה. אין לך מאיפה לשלם, נכון? אני אתן לך קנס סמלי של חמישים שקלים בלבד, אבל תזהר בעתיד". בזה הסתיים הדיון… ויהי לנס ומופת.
בערב חג הסוכות הלך ורכש לעצמו אתרוג בקופסה סגורה כפי שאמר לו הרבי. כשפתח את הקופסה השתוממו כל העומדים לצדו
"רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב"
מעשה היה באברך שנכנס למעונו של כ"ק מרן אדמו"ר מטאלנא זי"ע בשכונת בית וגן בירושלים. "רבי, ברכני שאזכה לאתרוג מהודר לחג הסוכות", ביקש האברך מהרבי.
"אתרוג דומה ללב", השיב לו הרבי, "אתרוג הוא גם ראשי תיבות א'ל ת'בואני ר'גל ג'אוה. אם לא מתנהגים בגאווה, כי אם בענווה; אוהבים כל אחד ומכבדים כל אדם, זו הדרך להתעדן ולזכות ללב טוב. קבל על עצמך לעמול על לב טוב", הפטיר הרבי מטאלנא, "או אז תזכה גם באתרוג מהודר בהתאם, אפילו אם תקנה את האתרוג בקופסה סגורה בלי לראות אותו קודם".
אותו אברך יצא מחדרו של הרבי וקיבל על עצמו להתחזק בנקודות אלו, להיטיב את לבו לכל נברא בעולם. בערב חג הסוכות הלך ורכש לעצמו אתרוג בקופסה סגורה כפי שאמר לו הרבי. כשפתח את הקופסה השתוממו כל העומדים לצדו מיופיו והידורו של האתרוג, עד כי המוכרים עצמם אמרו כי ככל הנראה טעו שהכניסו אתרוג כה מהודר לקופסה סגורה…